דבר העורך – יולי 2017
נראה לי (וכנראה למרבית אזרחי ישראל), שהפעם הממשלה שלנו וזה שעומד בראשה הרחיקו לכת בהעברת חוקים חסרת אחריות וצרת ראייה. הרי ברור היה לכולם שיהודי ארצות הברית לא יבלעו את חוקי הגיור החדשים, שקובעים כי מרביתם בעצם לא שייכים לעם ישראל, ושבעצם הם תומכים במדינה "של ההם" ולא של עצמם. מה הם חושבים לעצמם – שלעולם חוסן? האם הדי מחיאות הכפיים שליוו אותם בכל הופעה שלהם בפני השדולה היהודית שכנעו אותם שהאהבה כל כך חזקה, שהם יעברו בשקט על פגיעה שכזאת? האם באמת אף אחד בההנהגה שלנו כולה לא יכול היה להפעיל מעט שכל כדי להבין לאן אנחנו הולכים?
הרי ארצות הברית היא ידידתה הקרובה ביותר של ישראל, לא בכדי. ונשיא ארצות הברית ידידנו הטוב ביותר לא רק כי הוא חושב ומאמין שישראל היא באמת אי של שפיות בתוך כל העולם המתקצן. והנה בתו, שהיא בעצם האדם הקרוב לו ביותר – הוצאה מעמנו עם אותם חוקי גיור, כי הרי לא התגיירה גיור אורתודוקסי, ומה מכעיס יותר אב מאשר כשפוגעים בבתו, בחתנו, במשפחתו…
מעניין עד כמה מסוגל ראש הממשלה של כולנו להרחיק לכת כדי לשמור על כיסאו. מעניין כמה הוא מרגיש בטוח לפגוע ברוב הציבור, וכמה ירחיקו לכת חבריו לקואליציה, כמו ליברמן, כדי להישאר שם (נו טוב, הרי לא בקלות מוותרים על תפקיד השר הבכיר ביותר), גם כשחוק הגיור פוגע בבוחריהם. מעניין עד כמה השתנה יאיר לפיד, מאותו איש נחוש בדעתו שלא חשש לומר את דעותיו בגלוי – לאיש המלוקק שעטוף בחליפה מחויטת וזורק מילים גבוהות – לא חלביות ולא בשריות – כדי שלא לפגוע בשום קול עתידי… האם הצלחתו של טראמפ לא לימדה אותו (ואנחנו לא ממש שונים בזה מהאמריקאים) שהציבור אוהב אנשים שאומרים את מה שהם חושבים, את מה שעל לבם, את כוונותיהם, גם אם הדברים צורמים לפעמים לאוזן, ולא כאלה שבוחרים כל מילה, ומסננים אותה מבין שפתיהם בפחד שמא תגרום לאבדן עוד קול?
והנורא מכול, הוא שבתוכנו לא נמצא ולא קם אף לא מנהיג אחד בעל שיעור קומה (אף שיש בקרבנו רבים שכאלה) שירים את הכפפה ויוביל את המדינה שלנו מנתיב ההקצנה לנתיב ההתפכחות, וידע לקבל החלטות, ולא "לחשב מסלול מחדש" כמו סומא שהולך עם מקל וזז ימינה או שמאלה בכל פעם שהמקל שלו פוגע במכשול.
ולא, ממש לא אכפת לי גם אם המנהיג הזה יהיה ביבי, בתנאי שהוא יתחיל לחשוב באמת על טובת העם והמדינה, ולא על הישרדותו, על כיסו, ועל הנאות החיים שהמעמד מעניק לו. ובעבור זה אני מוכן, ואני מניח שעוד רבים כמותי, להבטיח לו את קולנו בעתיד – אם אכן זו תהיה דרכו…
וצר לי שאני מדבר פוליטיקה בדבר העורך של מגזין שאמור לעסוק בטבע וטיולים, אבל מטבע הדברים, בתוך עמי אני יושב, ועם כל הרצון הטוב – אין לי ולנו את הפריווילגיה להתעלם ממה שקורה במדינה שלנו.
ומעבר לכך, שתהיה לכולנו קריאה נעימה ומעניינת.
כתב וצילם: יצחק בן עוזר. הייחוד של הונג קונג הונג קונג הייתה מושבה בריטית מאז מלחמות האופיום במחצית המאה ה-19 ועד העשור האחרון של המאה ה-20. בסוף שנות ה-90 הועברה הונג קונג משליטה בריטית לריבונות של ממשלת סין. מאחר שהעיר חוותה פריחה כלכלית ותושביה נהנו מאווירה ליברלית יחסית לזו שמאפיינת את חלקיה האחרים של הרפובליקה הסינית, סוכם בין כל הצדדים שהונג קונג, אף על פי שהיא שייכת פורמלית לסין, תנהל אורח חיים דומה לזה שניהלה בעבר למשך 50 שנים נוספות ממועד האיחוד מחדש. כמה דוגמאות להבדלים הקיימים כיום בין הונג קונג לאזורים האחרים בסין. בהונג קונג כמו באזורים אחרים שבהם הייתה שליטה בריטית בעבר נוהגים בצד שמאל של הכביש. המטבע של הונג קונג הוא הדולר ההונג קונגי ולא היואן הסיני. אין צורך באשרת כניסה לביקור בהונג קונג, בעוד בכניסה לסין נדרשת אשרת כניסה (סוגים שונים בהתאם למספר הכניסות לסין). העיר הונג קונג מורכבת מאזור יבשתי שמחובר פיזית לסין (כיום יש ...
להמשך קריאה
אלבניה - מסלולי הליכה בארץ מעוררת השראה כתב וצילם: פרץ גלעדי, רשות הטבע והגנים מסע רגלי בתוך יערות עבותים שלא נגמרים, הליכה בשבילים צרים המטפסים על פסגות הרים, ביקור בכפרים קטנים ונידחים שבהם הזמן עמד מלכת ואנשים חייכנים ומכניסי אורחים שחיים בפשטות, ואפילו אוהבים את ישראל והישראלים. השילוב המנצח הזה של תרבות, נופים ואנשים, בתוספת אוכל פשוט וטעים ומזג אוויר נסבל, גרם לי ליהנות מכל רגע. אם נוסיף לכך את העובדה שאת המסע הרגלי עשיתי עם בני דוד, הרי שהכול מושלם. אלבניה שוכנת בדרום-מזרח אירופה, בין יוון ומקדוניה ממזרח ודרום, מונטנגרו וקוסובו מצפון והים האדריאטי ממערב. על שטח של כ-29,000 קמ"ר חיים כשלושה מיליון וחצי תושבים, כמיליון מהם חיים בעיר הבירה טירנה ועוד כ-200,000 בעיר שקודרה ((Shkudre הנמצאת מצפון-מערב לטירנה, במרחק כשעתיים נסיעה. כשני שלישים משטחי המדינה נמצאים בגובה 1,000 מ' מעל פני הים ויותר, והחלק המערבי הוא שפלת חוף פורייה. רוב השטחים הם שטחי חקלאות ויערות טבעיים. גם מים ...
להמשך קריאה
כתב: עופר רענן. אִם תחפּשׂוּ בּטלפוֹן החכם אוֹ בּמחשב, בגוגל, את המילה "כּריש", תִמצאוּ הרבּה סיפּוּרים, סרטים וסרטונים על כּרישים, וגם מידע על הבּעיה העולמית של הכחדת הכּרישים והחיפּוּש המתמיד שלנוּ, בּנֵי האדם, אחרֵי אוֹתם דגים גדוֹלים. בּכל העוֹלם שׂוֹחים להם בּשלווה כ-123 מינים של כּרישים. אני לֹא מכּיר את כּוּלם. הכּרישים סבלוּ בּמשך שנים מֵהשם שנוֹצר להם כּחיה מאוֹד מאוֹד רעה ומפחידה, ובמקוֹמוֹת מסוּימים בּעוֹלם אפילוּ "חיה שצריך להרוג". התדמית הגרוּעה של הכרישים נוצרה, לדעתי ולדעתם של אנשים שחוֹקרים כרישים, אוֹהבים אותם ודוֹאגים להם, בּעִקבוֹת סרט שיצא לקוֹלנוֹע עוֹד לִפנֵי שחלק מֵההוֹרים שלכם (וגם אני) נולדו. זהו סרט מפחיד מאוֹד שנקרא "מלתעוֹת". מסופר בּוֹ על עיירת תיירוּת (כּמוֹ אֵילת) שסוֹבלת מכּריש ענק שמפחיד את כּל האנשים ותוֹקף מִתרחצים. אבל אין לכם מה לִדאוֹג, כּל עוֹד נשמור על מרחק מכרישים ולֹא ננסה לפגוע בּהם, הם לֹא יעשו לנו כּלוּם. כּמוּבן שאסוּר לִזרוֹק להם בּמבּה אוֹ שניצל, בּדיוּק כּמוֹ שאסוּר להאכיל ...
להמשך קריאה
