חברים בקמרון כאשר עמדתי לקראת סיום התואר הראשון, בביולוגיה ימית, התחלתי לחלום על אפריקה. טיילתי למעלה משנה בעולם בגפי, אבל לטוס לאפריקה לבדי לא העזתי. נאמר לי שזו יבשת קשוחה ומסוכנת לנערה תמימה, דיברו על רעב, על עוני, על מחלות, על כאב... אולם בין השאר סופר גם על קופי אדם, ועל כך שמרכז אפריקה הוא אזור תפוצתם היחיד בעולם.
הגשתי קורות חיים, רשימת ממליצים ואף עברתי ריאיון אישי דרך הסקייפ, ולאחר כחודשיים התבשרתי שהתקבלתי להתנדבות למשך שישה חודשים במרכז מחסה לשימפנזים בקמרון. התחסנתי, נפגשתי עם קונסול קמרון בארץ, הכרתי מישהו חמוד באוטובוס, הספקנו לצאת שלוש פעמים, ולפתע 13 בינואר הגיע והייתי על המטוס בדרך לקמרון... נחתנו בנמל התעופה בקמרון מעט לפני השקיעה.
האפיפניה, חג ההתגלות, מציין את התגלותו של ישוע כנביא, התגלות שחלה מרגע הטבילה שלו בירדן. כאן חצו בני ישראל את הירדן בדרכם מארץ מצרים לישראל. המנהיג הזקן משה נשאר שם, ויהושע בן נון, בן דור המדבר, עמד בראש העם והוביל אותו לארץ המובטחת. לפי המסורת כאן נפרד הנביא אליהו מתלמידו אלישע ועלה ברכב אש השמימה. קדושתו של המקום עמדה לו, וכאן הטביל יוחנן המטביל את ישוע במי הירדן. ההטבלה מסמלת את לידתו הרוחנית כבן האלוהים שסחף אחרי אמונתו את כל העולם. האתר קדוש ליהודים ולנוצרים, והמוסלמים מארחים אותם.
"עמוד הסלע שאתם רואים ממש מעל ראשיכם נקרא אשת לוט. הוא נמצא מעל לפיר אנכי שעומקו כמה עשרות מטרים, ובתוך ההר נמצאת מערת סדום. הכול כאן עשוי מלח כמעט טהור. הר סדום הוא הר מלח ייחודי מסוגו בעולם!"- אמרה המדריכה שלנו בדרך לטיול במצדה ובמדבר יהודה, בשנת 1991. כעולה חדש שהגיע לארץ פחות משנה לפני כן, בקושי הבנתי את משמעות המילים. אבל זה לא כל כך העסיק אותי אז. הסתכלתי סביב בהתפעלות אדירה מהיופי שהיה כאילו מעולם אחר, שלא ראיתי כמותו עד אז. ידעתי שיבוא יום ואחזור למקומות האלה בכוחות עצמי. מה שלא ידעתי אז – זה שכאן מוסתרות מעיני העולם מערות המלח המיוחדות ביותר על כדור הארץ, וגם אם הייתי יודע – לא הייתי יכול לתאר לעצמי את עצמת היופי שלהן.
נושא המגוון הביולוגי (Biodiversity) תפס תאוצה רבה בשנים האחרונות, ולא לחינם הכריז האו"ם על שנתיים ברציפות כשנות המגוון הביולוגי - בשל העלייה במודעות לחשיבות הנושא והשבריריות העדינה באיזון האקולוגי של מערכות אקוסיסטמות שלמות באזורים רבים ברחבי העולם, ואין כמו הציפורים להתריע על כך.
מידת הגיוון והשונות בעולם הציפורים במיוחד חשובה לאין ערוך כאינדיקטור בהקשר לבריאות הסביבה ושלמות מארג המזון המורכב. נושא מגוון המינים חשוב כדי להבין את הדינמיקה שבין המינים ובינם לבין מקומות חיותם, וכדרך לשמור על סביבות מגוונות ולאושש סביבות גוועות, בעיקר פרי מעשי ידיו הבאושים של האדם והתהליכים הקשורים בהתרבותו ותרבותו.
חג המולד, או כפי שהוא נקרא באנגלית – Christmas (מיסת המשיח), הוא החג החשוב ביותר בעולם הנוצרי, חג המציין את לידתו של ישו. נראה כאילו העיר נצרת חיה בהמתנה ליום הזה, שמחזיר לה את הוד העבר ומזכיר למיליוני נוצרים בעולם את חלקה בהבאת ישו לעולם. התושבים מנקים, מצחצחים ומקשטים את העיר ככלה ביום חתונתה, כדי להראות כמה היא יפה, כמה היא שווה, וכדי לאגור שומן לכל השנה. עצים מעוטרים מוצבים בכנסיות, בחנויות ובבתים, ונורות מהבהבות מקשטות את הרחובות. בלב העיר העתיקה מוצבים דוכנים רבים לממכר קישוטים ומתנות לחג, שמושכים אליהם המונים באווירת חג עליזה.
מהרגע שיצאנו אל מחוץ לבית הנתיבות של ריגה, בירת לטביה, הבנו שאנחנו בצפון אירופה. מזג האוויר הקר טפח על פנינו, ללא הכנה מוקדמת, והיינו חייבים לפשפש מיד במזוודה ולחפש ביגוד מתאים נוסף כנגד הצינה העזה. אבל, גם שמזג האוויר קר, נראה שכאן הלבבות חמים: תושבים נעימים, שלרוב מנסים לסייע לתייר המקומי, פותחים עמו בשיחה קלילה ומיד מתחבבים.
וילי כבר בּן עשר. בּכל לילה, בּשעה שלוֹש, הוּא מִתעוֹרר כּשאבּא שלוֹ קם מֵהמיטה שליד, לוֹבש בּשקט את סרבּל העבוֹדה שלוֹ, לוקח בּידוֹ את הקסדה הכּחוּלה שאליה מחוּבּר פּנס, את מִשקפֵי המגן, את תיק האוֹכל, נאנח אנחה גדוֹלה, שווילי מכּיר כּל כּך טוֹב, מנשק את וילי ואת שלוֹש אחיוֹתיו, ואז את אימא, פּוֹלט שוּב אנחה עמוּקה, ויוֹצא.
כּריס, אבּא של וילי, עוֹבד בּמִכרֶה הזהב מפוננג שבּדרוֹם אפריקה. בּשעה ארבּע לִפנוֹת בּוֹקר הוּא כּבר עוֹמד עִם חבריו בּפתח של המעלית שמורידה אוֹתם למעמקֵי האדמה. אתם ודאי רוֹאים בּדִמיוֹן שלכם מעלית קטנה עִם דלתוֹת אוטומטיות, כּמוֹ אצלכם בּבִניין. אבל המעלית שבּמִכרֶה היא ענקית, יש בּה שלוֹש קוֹמוֹת, ונִכנסים אליה 150 כּוֹרים בּבת אחת. הם בקוֹשי נדחסים פּנימה. לכל אחד מֵהכּוֹרים יש בּיד קוּפסה כּסוּפה קטנה וּבתוֹכה, כּך לדִברֵי הכּוֹרים, נִמצאים החיים. בּקוּפסה הזֹאת יש מִתקן נשימה קטן, שבּמִקרֶה שֶׁהכּוֹרים יִיכּנסוּ לתוֹך כּיס של אוִויר מוּרעל בּמעבֶה האדמה, הוּא יעניק להם חצי שעה לנסוֹת וּלחלץ את עצמם.
היי, שמי נוֹעה ואני בּת שש. יש לי אחוֹת בּת ארבּע ואח בּן 15. כּל אחד מאתנוּ אוֹהב לעשׂוֹת משהוּ אחר, כּי אנחנוּ שוֹנים מאוֹד. אני אוֹהבת לטיֵיל בּטבע, ללכת בּשבילים, לעלות על הר אוֹ ללכת על אבנים, ואחר כּך בּערב, כּמִתעייפים – לֹא לִנסוֹע לבית מלוֹן כּמוֹ שֶׁהגדוֹלים עוֹשִׂים, אלא לישוֹן בּאוֹהל, בּשטח. אז נכוֹן שילדה בּת שש לֹא יכוֹלה לישוֹן לבד בּאוֹהל בּשטח, לכן אני אוֹהבת לטיֵיל עִם אבּא ואחי הגדוֹל טל. גאיה, אחוֹתי הקטנה, לֹא ממש נֶהנֵית ללכת בּטבע, בּמיוּחד לֹא בּטיוּלים ארוּכּים, כּי הרגליים שלה קטנוֹת יוֹתר והיא מתעייפת הרבּה לפניי.
שלוֹם לכם ידידיי היקרים!
בּזמן שקראתם את מה שכּתב המדען המעוֹפף בּביִת שעל העץ, הוּא הִמשיך לחשוב וּלתכנן אֵיך להסבּיר לכם מהי מוֹלקוּלה, מִבּלי שתִרצוּ להעיף אוֹתוֹ מִבּית העץ שלוֹ למטה אל הדשא הרטוֹב. כּל הלילה דלק שם האוֹר, בּביתו של המדען; שמענוּ אוֹתוֹ דוֹפק, מרים וּמוריד לבנים, וּבסוֹף שמענו צעקה: "זֶהוּ, הִצלחתי!" ואחר כך פּרץ צחוֹק שרק מדען מעוֹפף יכוֹל להשמיע כּמוֹהוּ.