דבר העורך – 248 יוני 2016אודי רן - עורך ראשי

יש מלחמה בעולם בין הישראלים היפים – לבין עוכרי ישראל. קצת מוזר. כשיש רעידת אדמה בתאילנד, אנחנו שם – פורסים את בית החולים הגדול והמשוכלל מכולם, מגיעים לכפרים שכוחי
שלטון; מיילדים, מרפאים, בונים, מעודדים. משלחות של רופאים ישראליים מגיעים לפיליפינים, משתלטים על בית חולים מקומי, והופכים אותו למרכז ניתוחי שפה שסועה, ובתוך שבוע זוכים
500 ילדים למראה חדש ולחיים חדשים; רעידת אדמה באקוודור- אנחנו שם; פליטים מסוריה מציפים את אירופה נלחמים על חייהם – עמותות ישראליות שם, מסייעות, מעודדות בודקות. גם המרפאה של צהל בגבול סוריה עושה עבודה הומניטרית מופלאה; מספר העמותות הישראליות הפועלות באפריקה למניעת סחר בבעלי חיים מוגנים, למניעת קטל פילים לצורך צריכת שנהב (ראה ערך eagle), ועוד רבות וטובות אחרות – בלי שום יחס למספרנו בעולם…
ומהצד השני
סוריה כמעט נעלמה מהעולם; מיליוני פליטים מציפים את אירופה; עירק שכחה כבר מי היא; ותימן, ולוב, וכול המזרח התיכון, אירן שורפת דגלים אמריקאים ומאיימת על העולם כולו. דעא"ש עורפת ראשים; רוסיה מפציצה כל מה שמתחת; אלפי פליטים טובעים בים; מיליוני פליטים מציפים את
טורקיה שהפכה להיות אירן שנייה. ובכול זאת – העולם זועק, מפגין, מחרים אותנו.

ומה אנחנו כבר רוצים? את הגולן? הוא שלנו כבר 40 שנה, לא? את יהודה ושומרון? הם רוצים בכלל לזרוק אותנו לים; את עזה? הרי עזבנו אותה ואנחנו סתם חונקים אותה כדי שישבו בשקט; בשביל זה לעשות רעש?
הייתי מאשים את שר החוץ שלנו, אבל אין לנו בכלל אחד שכזה. מזל שיש לנו שגריר מנוסה ושקול באום, ששולט בשפה הדיפלומטית מלידה, ויודע להציג את עמדתנו מול כל העולם ביד רמה ובאנגלית קולחת. אולי צריך להאשים את שר התקשורת, אבל גם כזה אין. ובעצם – כשסוקרים את מי שמנהיגים אותנו – אין את מי להאשים, במיוחד לא את ראש ממשלתנו, שעסוק כל כך בלהגן על קיומו, על רעייתו, על בתיו, במיוחד כשמאיימים לקחת לו את הדבר היחיד שעוד נשאר לו בחיים – ההנאות הקטנות שבטיולים לחו"ל על חשבון חברים טובים – אז למי יש זמן לשטויות כמו מדיניות חוץ, או יחסי ציבור…
מזל שיש לנו שר בטחון חדש, איש שקול ויציב, שיטיל את כל כובד משקלו וייצב את מעמדנו בעולם. כזה שזוכה לכבוד והערכה אצל מנהיגי העולם, במיוחד אצל אלה שמבינים את השפה שלו… ומזל שיש לנו שר אוצר שדואג שלפחות לרווחתנו בארץ הזאת, שהוריד את מחירי הדירות וגרם לכך שצעירים ישראלים מכול העולם שבים למכורה – והרי כל השאר לא מעניין… וכן, יש גם מי שדואג לכך שהקבינט יהיה מעודכן בכול עת, ובעיקר בעיתות שביניהן… מזל שיש לנו מי שדואג לתרבות, לספורט, ולכבודינו כעם חזק, המחובר לארץ, לדתו ולמסורת, לאש ששורפת בתוכינו ומאיימת להפוך את כולנו לבעלי צבע עור אחד… וכן, יש לנו גם לפיד שמאיר, כדי שנראה.
הרעיון והדברים שאמר רוני דניאל – דברים בסלע. אלא שאירופה כבר לא אירופה, ובארצות הברית – שם נולד החלום האמריקאי – הולך לקרות משהו דומה… כי הרי שניהם )ההוא שלהם וזה שלנו( מאותו הכפר… אפריקה – ארץ יפה לטיולים, אבל לא מעבר לזה; אוסטרליה זה רחוק מהחברים; אמריקה הדרומית – גם לא מי יודע מה כמקום לחיות בו. באלסקה קר; וברוסיה יש פוטין – אז מה בעצם נשאר?
קוסטריקה. המון עצים, המון בעלי חיים, מעט פוליטיקה. ההרשמה החלה.
מצד שני, אולי בעצם אפשר לשפר אצלנו?