דבר העורך – 236אודי רן - עורך ראשי

כן, המורים אשמים. לא משנה מה, לא משנה מי, לא משנה מתי…

קצת מעצבן לשמוע בכל יום על ילד שהשליך כיסא/אבן/שולחן על מורה, ו/או זרק לכיוונו קללה עסיסית או יריקה עסיסית לא פחות, לעיני כל התלמידים והמורים האחרים, ואז לשמוע בחדשות את אימא שלו עוטה על פניה הבעה של חנה ושבעת בניה, וכדרכם של פרקליטים פליליים מספרת לנו שבעצם הילד הצדיק תמים שלה עבר במקרה במקום, המורה היא זו שתקפה אותו, המנהלת ירקה עליו, והמורה להתעמלות העליב אותו בפני כל התלמידים, והוא, הגוזל הקטן, רק התגונן.

לפני 35 שנה תמכתי ברעייתי, שהייתה אז ילדה תמימה עם אידאלים, ודחפתי אותה לצאת וללמוד איך להיות מורה בישראל. והיא, הילדה (שהייתה אז צעירה ממני בשבע שנים), הלכה ולמדה בשקיקה איך ללמד את תינוקות בית רבן תורה (במובן הרחב של המילה).

30 שנה של מוֹרוּת לימדו את הילדה הצעירה והתמימה, כמו את כל המורים בישראל, שיש בין ההורים לא מעט חמומי מוח המשוכנעים כי לחנך פירושו להעניק גב חסון וחסין אש לילד שלהם שעומד בפני מחפשי רעתו, כנופיה של אנשים שהקדישו את חייהם לחיפוש אחרי דרכים כיצד להציק, להעליב, לפגוע, לזרוק מהכיתה, להשעות, ולהכין את הילד התמים שלהם ליום הדין – שבלשון משרד החינוך נקרא בגרות.

אלא שהמורים לא צריכים להתמודד רק עם התלמידים והוריהם. המורים צריכים להתמודד גם מול גוף שנקרא משרד החינוך, שאנשיו מבינים בחינוך כמו שאני מבין בכימיה, ושאליהם מצטרפות מחלקות החינוך של הערים והמועצות המאוישות על ידי אנשים שאת ההשכלה החינוכית שלהם קיבלו מהילדים שלהם, שמסבירים להם מה קורה בבתי הספר.

ושרי החינוך שלנו חושבים שמה שבאמת מציק למערכת החינוך שלנו זה מספר שיעורי התורה שהילדים מקבלים, או (בעתיד הקרוב) לימודים שיסבירו לילדים מי שולט בארץ הזאת (או לפחות חושב שהוא שולט)…

קצת קשה להבין איך ארגון שמייצג 140,000 אנשי חינוך והוראה (חתיכת כוח) נותן להורים, למשרד החינוך ולפוליטיקאים של העיריות להפוך את המורים לשק חבטות, ולא דואג שהמורים יוכלו ללמד מבלי להיאבק בילדים פרועים (שני אחוזים שעושים צרות ל-98 האחוזים האחרים) ובהוריהם, אנשי השוקולד המהווים אב/אם טיפוס של הילדים (ויודעים לחנך טוב יותר מהמורים…).

ומפליא אותי שעד היום, כשרעייתי, המבוגרת ממני בשבע שנים (הפסידה 14 שנות חיים בתוך 30 שנות הוראה), עדיין הולכת לבית הספר עם חיוך על הפנים, בשמחה לפגוש את אותם 98 אחוזים, וחוזרת הביתה עם פרצוף של תשעה באב, לאחר מאבק מתמשך בשני האחוזים ובהוריהם.

שר החינוך היה לוחם, ואפילו מפקד של לוחמים. אולי הוא יבין שהמורים הם הלוחמים שלו במלחמה על החינוך ועל הדור הבא שייקח את המדינה מאתנו, ובמקום להוביל אותנו לתקופת התנ"ך יוביל אותה לחלק השני של חייו – החלק שנתן לו את הכסף והכוח לעבור לחלק השלישי בחייו – כשר חינוך.