טיול עולם

רשמי סיור בדרום-מערב צרפת

ּדֹום(Domme,באוקסיטנית-Doma)היא עיירה בצורה מימי הביניים. ייסדו אותה בדרום-מערב צרפת האנגלים וגם הצרפתים. היא נמצאת במחוז דורדון באקיטן החדשה (Aquiten Nouvelle) שבדרום צרפת, ומכונה לפרקים “האקרופוליס של ֶּפ ִריגור”. העיירה שוכנת בגובה 250 מ’ מעל פני הים, על מצוק סלעי המשקיף לנהר דורדון. הנהר זורם 145 מ’ מתחתיה. דום בנויה בצורת טרפז, והיא קרויה בשם הצרפתי ַּב ְס ִטיד (Bastide) שמשמעו עיירה מבוצרת. המבנה הקרקעי הוא מרובע ואופייני לעיירות

מבוצרותשלימיהביניים.היוםנמנית ּדוֹםעם “הכפרים היפים ביותר בצרפת”. יש בה שני מרכזים ציבוריים שמקורם בימי הביניים: הכיכר המרכזית הקרויה ְּפ ָלאס ֶּדה ָלה ָהאל (Place de la Halle) – “אולם בית הדין”, ו ְּפ ָלאס ֶּדה ָלה רוֹד (Place de la Rode), שבה גלגל עינויים (של נידונים למוות) “שעשע” את הציבור. אולם בית הדין הראשון נבנה במאה ה-17 כשחזיתו פונה לכיכר השוק. פרט לכך היו שני אתרים ראויים לציון: השוק ובית החלפן.

דּוֹם הוקמה כמבצר ב-1281 על ידי פיליפ האמיץ במערכה שלו לאורך נהר דורדון. לימים נהנתה דּוֹם מהזכות שהשיגה לטבוע מטבעות משלה. בשנת 1307 נכלאו אבירי ההיכל בדּוֹם במשך המשפט שהתנהל נגדם והותיר עד היום מאות כתובות גרפיטי שלהם על קירות בית הסוהר. בחריתות הקיר הם השתמשו במערכת קוד שכללה סדרות של צורות גיאומטריות. המתומן ייצג את ְגָּרל, המשולש שהיה מעל צלב ייצג את גולגלתא, המרובע ייצג את המקדש, והעיגול את בית האסורים. כתובות דומות נמצאו בעיירות אחרות, כמו לוֹך ג’יסור ושינוּ. דּוֹם התפרסמה בזכות הביצורים שלה שהושלמו ב-1310. יש בה שני מגדלי שמירה מאבן, אחד בצד המערבי של החומה ואחד בצד המזרחי.

בתקופת מלחמת מאה השנים (1453-1337) נחשק הַבְּסִטיד על ידי האנגלים, והם כבשו את העיירה ב-1347, אך שליטיה התחלפו במהירות במלחמה, עד שב-1347 נפלה סופית לידי השלטון הצרפתי. קרבות חדשים הביאו אנדרלמוסיה חדשה. הפרוטסטנטים השתלטו על העיירה ב-1588, כאשר טיפסו על הצוק בלילה כדי לפתוח את שעריה. הייתה זו הצלחה קצרה יחסית של מפקד הפרוטסטנטים. ב-1592 הוחזרה דום לקתולים. העיירה הייתה עדה אז למהומות ומרידות עממיות בשנים 1594 ו-1637. דום זכתה לפריחה במאה ה-17, ועל אף תקופות שפל שבאו אחר כך, זכתה בגלל פריחה זו להחזיק מעמד גם בימים המודרניים. בית המושל (Maison du Gouverneur) שבכיכר בית הדין הוא מבנה דמוי מבצר ויש בו מגדל עם צריחים; זהו החלק העיקרי של העיירה.

ממצפור באר (Barre) ניתן להשקיף על עמק הדורדון וליהנות מהנוף המרהיב. יש תצפית מופלאה עוד יותר מהטיילת שעל ראש הצוק Promenade des Falaises, מתחת לגן הציבורי. לכל מקום שאליו מופנית עין הצופה רואים את הנופים העשירים המאפיינים את חבל פריגור. למעלה, בראשי ההרים, נשקפות טירות עתיקות. במבט אל מדרונות ההרים העין נתקלת ביערות שבתוכם משובצים כפרים זעירים עם בתי אבן, ולמטה אדמת הסחף הפורייה המרופדת כרי דשא דשנים,  עצי אגוז ושדות טבק וחיטה. לכן אין זה מפליא שהסופר האמריקאי הנרי מילר תיאר את האזור כמקום הקרוב ביותר לגן עדן עלי אדמות. ָקאוֹר (Cahor), בירת מחוז לוט, היא עיירה יפהפייה היושבת על גבעת אבן גיר ומוקפת בפיתול נהר לוט כמעט מכל צדדיה, שהתפרסמה כבר בימי הביניים כעיר סחר אמידה וגם כעיר אוניברסיטאית.

שלושה גשרים חוצים את נהר לוט בדרכם אל העיר העתיקה. היפה והמפורסם שבהם הוא גשר ָו ַל ְנ ְט ֶרה (Vallantré). גשר זה הוא שריד מפואר לבנייה מהמאה ה-14. סוחרי העיר הם שבנו את הגשר המרהיב בשנים 1378-1308. לגשר שש קשתות ושלושה מגדלים להגנה. על גשר ַו ַל ְנ ְט ֶרה שמענו בפעם הראשונה סיפור על השֹטן, אמיתי ומוחשי מתמיד. דמותו חובקת את אחת מאבני המגדל המרכזי.

האגדה מספרת, שבונה הגשר התערב עם השֹטן שביקש לסייע בהקמת הגשר, האם יוכל להביא לו מים לערבוב טיט לבנייה. המסננת שהוא נתן בידיו לא אפשרה לו לבצע את המשֹימה, ובכעסו כי רב על ההפסד בהתערבות פירק השֹטן בכל לילה אבן מהמגדל המרכזי. ביצורי הגשר הם מזכרת נצח לחשיבות ההגנה על קאור בעיני המלך פיליפ הנאה. יחסיו עם העיר התבססו על ָפּ ִריאַז’ (pariage) – מעמד של שוויון בין המלך הפיאודלי לעירו. האדריכל ששיפץ את הגשר בסוף המאה ה-20

מיקם פסל קטן במקום שבו הייתה חסרה האבן. שיט על הנהר ליד הגשר הוא חוויה מרנינה בגלל הבריכות הסגורות המאפשרות לספינה לשנות מפלסים, וכך להתמודד עם הפרשי הגובה בנהר. גם מראה הגשרים, הבתים העתיקים שעל גדות הנהר, הברבורים השטים בו – הופך שיט כזה לחוויה מיוחדת במינה.

נהר לוֹט חובק משלושה כיוונים את העיר העתיקה של בירת מחוז לוֹט, ָקאוֹר, שהיא גם נקודה על דרך הצליינים הקדומה – סנטיאגו דה קומפוסטלה. שיטוט בסמטאות העיר העתיקה יוביל אותנו לצפות בבתים מקסימים שנבנו בימי הביניים מאבן ומעץ. בדיקות שערכו במקום בבית העתיק ביותר הראו שהעץ הוא משנת 1273. ליד הכיכר המרכזית ניצבת קתדרלה מרשימה שנבנתה בצורה מאסיבית לצורך הגנה. מעל המדרגות, בתוך הכנסייה, נראים ציורי הקיר היחידים שנותרו מהמקוריים שעיטרו את הקירות. בסמוך לכיכר נמצא גם השוק המקומי, שבו ניתן לטעום ממטעמי האזור, בעיקר מיין ָקאוֹר הנודע.

שלושה מוטיבים חוזרים על עצמם בביקורנו במחוז לוט שבדרום צרפת: כפרים עתיקים, כמה מהם מופיעים ברשימת “הכפרים היפים ביותר בצרפת”; נקודות רבות על דרך הצליינים הקדומה, שבה קבורה גופתו של הקדוש סנטיאגו, אחד מתלמידיו של ישו; מפגשים עם סיפורי השטן בכבודו ובעצמו, אך אל חשש – האחרון יצא תמיד מובס.

ליאון ַגּ ְמ ֶבּ ָטה הוא האזרח המפורסם ביותר של קאור (1882-1838). גמבטה עקר מפריז בהיותו בן 18. הוא היה פטריוט נלהב וחבר האספה המחוקקת. בעת המלחמה בין פרוסיה לצרפת היה פעיל בהפלת נפוליאון השלישי, ומעורב בהכרזה על הרפובליקה ב-4 בספטמבר 1870. כעבור חודש ברח בכדור פורח מהמצור על פריז, כדי לארגן את “צבא הלואר”. על שמו של גמבטה נקראה השדרה העוברת מצפון לדרום, שהיא גם טיילת שוקקת חיים ולאורכה עצי ערמון, בתי קפה וחנויות מצד אחד, ובתי מינהל מהצד האחר.

רוֹ ָקא ָמדוּר (Rocamadour) הוא אתר התיירות השני בחשיבותו בצרפת (על פי מספר המבקרים בו). מראה בתי הכפר רוֹקא ָמדוּר שנראים כתלויים על מצוק מעל אחד מיובלי נהר דורדון מעטרים כל פרסום של לשכת התיירות הצרפתית. העיר הזעירה מימי הביניים נצמדת לצוקי הנקיק שבו התחתר הנהר הקטן אלזו (Alzou). רמת ְגּ ָר ָמה (Gramat) מקיפה את העיר העתיקה. רמה זו עשויה אבן גיר, ויש בה כרי דשא שבהם רועים עדרי כבשים. 600 תושבי הכפר מארחים בכל שנה יותר ממיליון מבקרים. האתר זכה לעדנה בימי הביניים בזכות הנזיר המתבודד Saint Amadour, שקבע את משכנו המבוצר על Rocamadour (סלע אָ ָמדוּר). אגדה קושרת את דמותו של אָ ָמדוּר עם Zacheus (זכאי), גובה המיסים של יריחו המוזכר בברית החדשה (לוקס,19,10-1). לפי אגדה זו, הוא היה בעלה של ורוניקה הקדושה שניגבה את פניו המזיעות של ישו, ובאורח נס הצטיירו פניו במטפחת וצורתם נשארה בה לעדי עד. אמדור ואשתו ורוניקה גורשו מארץ הקודש בגלל תמיכתם בישו, והם עלו על ספינה רעועה עשויה נצרים. הם הפליגו בסיוע מלאכי שמים

לאָ ִקי ֶטן, וכאן בנה הקדוש אָ ָמדוּר את הכנסייה לכבודה של מאריה. אך בדיקה היסטורית הראתה, כי לא ייתכן היה לזהות את אמדור כבעלה של ורוניקה; הוא חי שנים רבות לאחר מכן. המקום הפך לאתר עלייה לרגל לצליינים, ביניהם מלך אנגליה הנרי השלישי, שנרפא כאן באורח פלא. יש במקום קומפלקס דתי של מנזר, כנסיות וקפלות. גרם של 216 מדרגות מוביל ב”דרך הצלב” לכיכר סנט אמדור, הקרויה גם “החצרשלפני הכנסיות”.

הצליינים ירדו על ברכיהם בדרך הייסורים של 216 המדרגות. סביב “החצר שלפני הכנסיות” מרוכזים שבעה בתי תפילה, ביניהם קפלת נוטר דאם, או קפלת מעשי הנס. בכנסיית נוטר דאם ניצב פסל של המדונה השחורה, שעל פי האמונה גולף בידיו של הקדוש אָ ָמדוּר. מצודה ענקית מתנשאת לרום של 125 מ’ מעל הגיא, והיא חולשת על כל סביבותיה. מתחתיה ערב רב ציורי של בתים עתיקי יומין, רחובות, מדרגות, כנסיות וקפלות, מגדלים ושערים. את העלייה והירידה לכפר ניתן לבצע במעלית, אך כדאי ללכת ברגל, לפחות לכיוון אחד, בשביל העושה דרכו בין העצים ומספק נקודות  תצפית יפהפיות. המקום עמוס מאוד בשיא עונת התיירות, לכן מומלץ להגיע מחוץ לעונה או מוקדם בבוקר. ב-1456 התחוללה כאן מפולת סלעים ענקית שגרמה להפסקת זרם העולים לרגל. 100 שנים מאוחר יותר הוסיפו להרס ההוגנוטים. הבישופים של קאור שחזרו את האתר במאה התשיעית, בניסיון לחדש את הצליינות אליו.

מומלץ לקנות במקום גבינה הנושאת את שם הכפר – רוֹ ָקא ָמדוּר. זוהי גבינה רכה מבפנים ועטופה קרום חצי קשה. היא מיוצרת מחלב עיזים בכמה עשרות חוות במחוז לוט. את הגבינה, כנהוג בצרפת, אוכלים לאחר המנות העיקריות, ולפני הקינוח. למנה הראשונה או לעיקרית מוצע Foie Gras- כבד אווז המיוצר בעיר.

ַק ְר ָקסוֹן (Carcassonne, באוקיסטנית – Carcassona, בלטינית – (Carcaso- עיר מבצר בחבל אוקסיטני. קרקסון שוכנת בדרום-מערבה של צרפת ליד הגבול עם ספרד.

ַק ְר ָקסוֹן ממוקמת על הדרך הקדומה המחברת בין האוקיינוס האטלנטי לבין הים התיכון, במרחק כ-80 ק”מ מהעיר טולוז. בעיר מתגוררים כ-50,000 תושבים .שטחה של העיר 65 קמ”ר. זהו שטח גדול יותר משטחן של עיירות אחרות במחוז Aude. קרקסון התפרסמה בביצוריה המדהימים. את העיר מקיפה חומה כפולה, עם מגדלי שמירה וצריחים. בשנת 1997 הוכרזה העיר המבוצרת כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק”ו. יש בעיר גם קתדרלה מרשימה בסגנון גותי.

קרקסון הייתה מיושבת כבר בתקופה הניאוליתית. בגלל מיקומה בין דרכי מסחר היסטוריות המחברות את האוקיינוס האטלנטי לים התיכון ואת הרמה המרכזית Massif Central לפירנאים, הרומאים הבחינו מייד בחשיבותה האסטרטגית, והם כבשו את פסגתה וביצרו אותה בשנת 100 לפנה”ס. הם קראו לה “המושבה של יוליה” (Colonia Julia) Carsaco, שם שסורס אחר כך ל-Carcasum על ידי שיכול אותיות; אחר כך עברה השליטה בה לקיסרות הרומית המערבית.

במאה החמישית עברה השליטה בה לוויזיגותים, שנחשבים לבוני העיר. הרומאים מסרו רשמית את Septimania למלך הוויזיגותי תיאודוריק השני. הוא בנה עוד ביצורים בקרקסון שהייתה בחזית הצפון. כמה מהביצורים עומדים עד היום על תילם. תיאודוריק השני נחשב לאבי הבזיליקה של ָנַז ְריוּס הקדוש. בשנת 508 סיכלו הוויזיגותים התקפות של המלך הפרנקי ְקלוֹ ִביס; סרצנים שהגיעו מברצלונה כבשו את העיר ב-725, אבל המלך ָפּ ִפּין (אביו של קרל הגדול) גירש אותם בשנים 760-759. אף על פי שכבש את רוב רובה של דרום צרפת לא עלה בידיו

להבקיע את המבצר הבלתי חדיר של קרקסון.

מיקומה האסטרטגי של קרקסון הביא את שליטיה להרחיב את הביצורים עד ל”חוזה הפירנאים” שנחתם ב-1609. העיר התפרסמה בזכות Cité de Carcassonne, מבצר מימי הביניים ששוקם ב-1853 על ידי הארכיטקט Eugène Viollet-le-Duc, ונוספה לרשימת אתרי מורשת עולמית של אונסק”ו ב-1997. קרקסון מתבססת כלכלית על התיירות, אך גם מסתייעת בתעשיית היין. תעלת du Midi זורמת לאורך העיר.

סימנים ראשונים להתיישבות במקום מתוארכים לשנת 3,500 לפנה”ס. הגבעה של Carsac הייתה שם מקום קלטי שנשמר באתרים אחרים בדרום, ושם זה הפך לבעל מוניטין כמקום מסחר במאה השישית לפנה”ס. אטימולוגיה עממית קושרת את שם המקום לליידי Carcas שגרמה בתחבולה לסיום מצור שהוטל על קרקסון, ובעקבות זאת לצלצול משמח של פעמונים – Carcas Sona.

על פי האגדה, במאה השמינית, בעת המלחמות בין הנוצרים למוסלמים בדרום-מערב אירופה, כשקרקסון הייתה תחת שליטת הסרצנים וצבא קרל הגדול ניצב בשערי העיר כדי לכבוש אותה מחדש, נסיכה סרצנית ששמה היה ָק ָר ָקס עמדה בראש אבירי העיר לאחר מות בעלה. המצור נמשך חמש שנים, ובראשית השנה השישית אזלו המים 3 והמזון. גברת ָק ָר ָקס ערכה ספירת מלאי של כל המזון שנשאר בעיר, ומתיישבי העיירה הביאו לה חזיר ושק תבואה. ואז צץ במוחה רעיון גאוני: להאכיל את החזיר בתבואה ולאחר מכן להשליך אותו אל מחוץ לחומות העיר מהמגדל הגבוה ביותר. בראותו זאת נטש קרל הגדול את המצור, בהאמינו שבעיר יש מספיק מזון אם תושביה אינם חוסכים חיי חזירים המואכלים בתבואה. גברת קרקס, שהשמחה הציפה אותה בעקבות הצלחת תוכניתה, החליטה להפעיל את פעמוני קרקסון. או אז אחד מחיילי קרל הגדול הכריז: Carcas sonne!”” – גברת קרקס משמיעה קול, ומכאן שם העיר. מקור האגדה על פי מסורות שבעל פה מהמאה ה-12. היא נרשמה לראשונה בכתב על ידי Jean Dupre במאה ה-16, והסיפור נכתב במאה ה-17 על ידי Guillaume Besse. מבחינה היסטורית קרל הגדול לא יכול היה להטיל מצור על קרקסון מאחר שאביו פפין כבש את העיר מהסרצנים כבר בשנת 759, ואז היה קרל הגדול רק בן 17. על אף הנצחת גברת Carcas בפסל ניאו-גותי בעמוד הכניסה ליד שער ַנ ְרבּוֹן – כל הסיפור הוא המצאה מודרנית.

אחוזה פיאודלית ששמה “רוזנות קרקסון” שלטה על העיר וסביבותיה. היא התאחדה מדי פעם עם רוזנות Razès. מקורות קרקסון כאחוזה פיאודלית של רוזנים – ראשיתם בימי הוויזיגותים; אבל הרוזן הרשמי הראשון נקרא Bello, והוא שייסד את שושלת הרוזנים בימי קרל הגדול. בני שושלת זו שלטו 300 שנה ב ָק ָטלוֹ ְנָיה ובSeptimania-. ב-1067 הפכה קרקסון לנחלתו של Raimond-Bernard Trencavel, הוויסקונט של אַ ְל ִבּי ו ִנים. אנשיו וצאצאיו קיימו יחסי ידידות עם הרוזנים של ברצלונה וטולוז. הם הקימו את טירת קוֹ ְמ ָטל ואת הבזיליקה של הקדושים ָנַז ְריוּס ו ֶצ ְלסוּס. ב-1096 נתן האפיפיור אוּ ְר ָבּן השני את ברכתו לאתר בעיר, עם הנחת אבן הפינה לקתדרלה החדשה. קרקסון התפרסמה בתפקודה בימי הצלבנים של אְַלִבּיֶגן, כאשר העיר הייתה מבצר של הָקָתִרים האוקסיטנים.הָקָתִרים,הקרוייםגםאְַלִבּיְגֶנִזים(עלשמהשלהעיר אלבי שבה הם הופיעו לראשונה), היו בני כת דתית שאימצה מאפיינים גנוסטיים ופעלה במאות 13-11באזורים שונים של היבשת האירופית. הכת ה ָק ָת ִרית הייתה מורכבת מתפיסות עולם שונות של הגות ומעשה; חלקן היו גנוסטיות ובחלקן הייתה הדואליסטיות במרכז, ואחרות היו קרובות יותר לאורתודוקסיה. אולם, תורת הדת הבולטת ביותר הייתה הדואליסטית, שטענה כי העולם הפיזי הוא רע והשטן הוא זה שיצר אותו. על פי תיאולוגיה זו, בני האדם עוברים סדרה של גלגול נשמותיהם לפני שהם מגיעים לעולם של זיכוך נשמתם בפני אל האהבה המתואר בכתבי הקודש של הברית החדשה ובפני שליחו רב החסד ישו.

הכנסייה הקתולית, ובעיקר המסדר הדומיניקני, ראו בכת הקתרית כת מינות, וכדי להתמודד עם התפשטותה באזור ַלא ְנֶגדוֹק הכריז האפיפיור אינוצנטיוס השלישי ב-1209 מסע צלב שנועד להשמיד את הכת.

באוגוסט 1209 השתלט על המקום צבא הצלבנים בפיקוד אַבּוֹט אַ ְרנוֹ אָ ָמ ְל ִריק, והכריח את תושביו הקתרים להיכנע.

Raymond-Roger de Trencavel הוכנס לכלא בעת הדיונים על כניעת העיר, ומת בנסיבות מסתוריות שלושה חודשים לאחר מכן בצינוק. תושבי קרקסון הורשו לעזוב, אך למעשה גורשו מעירם, כאשר רק בגד אחד על גופם. הקתרים מגורשים מקרקסון ב-1209, וסימון דה מונפור שנבחר לוויסקונט החדש הוסיף לביצורי העיר. ב-1240 ניסה בנו של Trencavel לכבוש את העיר, אך מאמציו נכשלו. העיר עברה לשלטון ממלכת צרפת החל מ 1247.

קרקסון הפכה ב-1258 בחוזה Corbeil למבצר גבול בין צרפת לבין כתר ארגון. המלך לואי התשיעי הקים את החלק החדש של העיר לאורך הנהר. הוא ויורשו פיליפ השלישי בנו ביצורים נוספים. בתקופת מלחמת מאה השנים נכשל הנסיך המכונה “אדוארד השחור” בניסיונו לכבוש את העיר ב-1355, אף שלוחמיו הרסו את העיר התחתית. בחוזה הפירנאים של שנת 1659 הועברה מושבת הגבול רוּ ִסיּוֹן לצרפת, ובעקבות זאת ירדה החשיבות הצבאית של קרקסון. הביצורים נזנחו, וקרקסון הפכה בעיקר לבעלת חשיבות כלכלית בשל תעשיית הצמר שהתפתחה בה. היא נשארה כזו עד להתמוטטות השוק העות’מאני בסוף המאה ה-18.

קרקסון הייתה המבצר הראשון שהשתמש בגדרות בימי מצור; ביצורי עץ זמניים התאימו לקירות העליונים של המבצר. בתוכם היו פתחי חלונות שבזכותם יכלו הנצורים לצאת מהחומה ולהשליך חפצים על מטילי המצור שלמטה.

העיר המבוצרת עשויה בעיקרה שתי חומות קונצנטריות מעוגלות ובעלות 53 מגדלי מגן למנוע תקיפות של מכונות מצור. החומות כוללות מגדלים שנבנו במשך תקופה ארוכה. המצודה היא בעלת גשר מורם בכניסה.

חלק אחד של ביצורים הוא רומי ושונה משמעותית מזה שנבנה בימי הביניים. באחד המגדלים שכנה במאה ה-13 האינקוויזיציה הקתולית, והמגדל עדיין ידוע בשם “מגדל האינקוויזיציה”. קרקסון נוטרלה מעברה הצבאי תחת נפוליאון ושלטון הרסטורציה. העיר המבוצרת של קרקסון נזנחה וננטשה עד כדי כך שממשלת צרפת החליטה שקרקסון תיהרס. צו הריסה כזה פורסם ב-1849 וגרם לרעש רב ומהומה.בזכותראשהעירוהסופרפרוספרֶמִריֶמה,שהובילוקמפיין של הגנה על העיר, קרקסון ניצלה מהרס.

Eugène Viollet-le-Duc – ארכיטקט רב יזמה ופעלים, החל ב-1853 עבודות שיקום בחומות הדרום-מערביות, ובהקמת שער נרבון שהוא עד היום שער כניסה ראשי לעיר. הביצורים חוזקו פה ושם, אך העבודה הייתה בעיקר לשמר את גגות המגדלים וגגות הביצורים. עם זאת, הוא הורה להרוס את המבנים שבלטו אל מחוץ לחומות; חלקם עתיקי יומין. תלמידו ויד ימינו הארכיטקט נוֹ ֶדט המשיך ביישוב מחדש של קרקסון. עבודות השיקום זכו לביקורת קשה בימיו של -Eugène Viollet-le

Duc, אבל רבים מחשיבים את עבודתו כגאונית.

שר מורם בשער ַנ ְר ּבוֹן ס ְר ָלה ָלה ָקֶנ ָדה (Sarlat-la-Canéda) – עיירה שהוקמה בימי הביניים, בירת ” ֶפּ ִריגוֹר השחורה”, בחבל דורדון שבדרום-מערב צרפת. זהו חבל ארץ מיוער שנתחם על ידי הנהרות דורדון וֶוֶזר. העיירה התפתחה סביב המנזר הבנדיקטי שהוקם כאן במחצית המאה התשיעית. רק ב-1299 עלה בידי אנשי העיר להשתחרר מהשלטון הרודני של המנזר הבנדיקטי. שיא השגשוג של סרלה היה במאות ה-13 ו-14. עושר המחוז שמסביב לעיר אפשר לה לקיים קהילה משגשגת גם של סוחרים וגם של אנשי כמורה ומשפטנים.

הכנסייה הראשית שלה, כנסיית מריה, עוצבה על ידי הארכיטקט Jean Nouvel.במלחמתמאההשניםנטשורביםמןהתושביםאתבתיהם. האזור שוקם רק כשמצב הרגיעה חזר ושרר שלום במקום.

בכמה מבתי העיר נוספו במשך מאות שנים קומות בסגנון הרנסנס על הקומות התחתונות שנבנו בסגנון ימי הביניים, ואילו בגג עצמו בולטים פריטי בנייה ניאו-קלאסית. בכל רחבי סרלה ניתן למצוא בתים מקסימים שנבנו באבני גזית גדולות שנחצבו מסלעי אבן הגיר הזהובה שבאזור. באבן זו גם קירו את הבתים בגגות משופעים.

במאה ה-19 נבנה בעיר רחוב הרפובליקה המתמשך כסרגל וחוצה את סמטאות העיר העתיקות מימי הביניים באופן שמחלק את העיר בין החלק העממי יותר- המערבי, לחלק המזרחי המעודן.

יש בסרלה שוק איכרים מקומי. במשך דורות נערכים בה מדי שבת ירידים וימי שוק. אז מובאים לשווקים סוסים, עופות, דגנים, אגוזים וכמובן גם פוּאָה גרה. מעלית זכוכית שקופה במגדל פעמון שבעיר מאפשרת תצפית יפה על העיר וסביבותיה. העיירה שוקקת ורועשת בעונת התיירות, אך בעלת קסם רגוע בסתיו ובאביב.

בסרלה התגורר ֶא ְטֶיין דה לה בּוֹ ֶא ִטי (1563-1530). הוא היה הוגה דעות ואחד המתרגמים של הספרות היוונית הקלאסית ללשון הצרפתית.

השאר תגובה