ארץ מתעוררת : אלבניה - מסע לארץ הנשרים

אלבניה – מסלולי הליכה בארץ מעוררת השראה

כתב וצילם: פרץ גלעדי, רשות הטבע והגנים

מסע רגלי בתוך יערות עבותים שלא נגמרים, הליכה בשבילים צרים המטפסים על פסגות הרים, ביקור בכפרים קטנים ונידחים שבהם הזמן עמד מלכת ואנשים חייכנים ומכניסי אורחים שחיים בפשטות, ואפילו אוהבים את ישראל והישראלים. השילוב המנצח הזה של תרבות, נופים ואנשים, בתוספת אוכל פשוט וטעים ומזג אוויר נסבל, גרם לי ליהנות מכל רגע. אם נוסיף לכך את העובדה שאת המסע הרגלי עשיתי עם בני דוד, הרי שהכול מושלם.
אלבניה שוכנת בדרום-מזרח אירופה, בין יוון ומקדוניה ממזרח ודרום, מונטנגרו וקוסובו מצפון והים האדריאטי ממערב. על שטח של כ-29,000 קמ"ר חיים כשלושה מיליון וחצי תושבים, כמיליון מהם חיים בעיר הבירה טירנה ועוד כ-200,000 בעיר שקודרה ((Shkudre הנמצאת מצפון-מערב לטירנה, במרחק כשעתיים נסיעה. כשני שלישים משטחי המדינה נמצאים בגובה 1,000 מ' מעל פני הים ויותר, והחלק המערבי הוא שפלת חוף פורייה. רוב השטחים הם שטחי חקלאות ויערות טבעיים. גם מים לא חסרים שם, הם מכסים כ-50 אחוז משטחה של אלבניה, וגשמים יורדים רוב ימות השנה. גם בזמן שהותי ביולי ירדו גשמים.
אלבניה השתחררה מעול הקומוניזם ב-1992, ועד סיום המלחמה בין סרביה לקוסובו ב-1999 כמעט לא הגיעו אליה תיירים. בשנה האחרונה מספרם הגיע כבר לארבעה מיליון. כ-70 אחוז מתושבי אלבניה הם מוסלמים והשאר נוצרים, אולם עובדה זו לא הפריעה לאלבנים להציל יהודים במלחמת העולם השנייה ולאהוב את ישראל. האסלאם הקיצוני עדיין לא נמצא כאן, ורוב המסגדים ריקים כל השנה (החוק אינו מתיר לנשים ללכת עם רעלה).
רשות הגנים הלאומיים של אלבניה קיימת משנת 1986. על כ-15 אחוז משטח המדינה הוכרזו שמורות טבע וגנים, ואלה כוללים את שמורת שבעת האגמים בלורה (Lura) ועוד כשבע שמורות של יערות, הרים, כפרים, אתרים היסטוריים וכל מה שתייר החפץ בטבע יכול לחפש. רשות הטבע במדינה שייכת למשרד החקלאות והתיירות, אבל הכול עדיין צולע ורק מתחיל להתעורר. תשתית התיירות נמוכה, הכבישים צרים ומשובשים, חלק גדול מהדרכים הן דרכי עפר, אין כמעט מרכזי מבקרים לתייר והאינפורמציה לוקה בחסר.
הכניסה לשמורות אינה עולה כסף, והפיקוח על חוקי שמירת הטבע עדיין בחיתוליו. באלבניה קיים מגוון מרשים של חיות בר וצומח, אולם רובם בסכנת הכחדה. עד לפני שנים מספר היה כאן ציד פרוע לחלוטין, ומספר חיות הבר הלך ופחת. כיום המצב טוב יותר, אולם קשה לראות חיות בר בטבע, וצריך הרבה מזל, סבלנות וזמן כדי לראות אותן. באלבניה יש לא מעט זאבים שטורפים בעיקר בקיץ – פרות וכבשים. מסיבה זו כמעט לא רואים עדרי בקר וצאן במרעה השופע כל השנה, אלא רק בחלקות סגורות ומגודרות או עם רועים צמודים לעדר בשעות היום. עם הרבה מזל ניתן לראות דובים חומים, שגם מספרם במדינה הולך ומתמעט, ועזי בר הנמצאות בעיקר במרומי ההרים. מקומם של חזירי הבר והארנבות אינו נפקד, והם גורמים נזקים לא קלים לגידולי הירקות. אלבניה מכונה "ארץ הנשרים" (על דגל המדינה מוטבעים נשרים), אולם לצערי לא הצלחתי לצפות בנשר אחד או בדורסים אחרים. חוקי הציד כמעט אינם נאכפים. כך גם חוקי הדיג המתירים לדוג באגמים כל השנה, מלבד חודש אפריל – תקופת הרבייה של הדגים. מי שבכל זאת ייתפס בעברת ציד לא חוקי עלול להישלח לכלא. בעשר השנים האחרונות כמעט לא כורתים עצים בצורה לא חוקית. על כל קוב עץ שכורתים ללא היתר משלמים קנס של 500 יורו. אם העברה נעשית שוב, העבריין נשלח לכלא.

לכתבות נוספות לחצו כאן >>>

להזמנת מגזין "טבע הדברים" כולל גליון ראשון חינם לחצו כאן >>>
אזור עמק Thethy הוא שמורת טבע גדולה הנמצאת[?] לטירנה וכ-60 ק"מ משקודרה, ובלבו הכפר Theth. הגענו למקום לאחר לילה גשום בדרכים רטובות ובוציות. זהו אזור מרשים ביערות ובצבע הירוק שלו. כל מסלולי ההליכה מסומנים באלבניה בצבע לבן-אדום-לבן בלבד. הסימנים ברורים, אבל לעתים מבלבלים את המטייל מכיוון שאינם מכוונים אותו לימין או לשמאל, הם תמיד מסומנים באותה צורה ולאותו הכיוון, וקשה להחליט בצומתי שבילים לאן לפנות. הגענו לכפר בוגה (Boga), משם מתחיל מסלול הליכה של כמה שעות המוביל לתוך יער מחטני צפוף בגובה של כ-1,600 מ'. ביער רואים גם עצי דולב ענקיים, עצי לבנה ואלונים עתיקים. מסביב ליער ומעליו מתנשאות פסגות ההרים לגבהים של למעלה מ-2,000 מ'. חיפשנו את הסימן הבולט המסמן תמיד התחלה וסוף מסלול – צלב עץ גדול המוצב על סלע גבוה. ירדנו בתוך היער על שבילים צרים לכיוון הנהר Thethy. פה ושם יש קרחות יער עם צמחיית בתה ופרחים המזכירים את הארץ, כמו סייפן התבואה, קחוון, עולש, תלתן ופשתה גביעונית. את הסימונים קשה לעתים למצוא, מכיוון שהשבילים לא מתוחזקים והם מוסתרים על ידי ענפים. לאחר התברברות קלה מצאנו את השביל וירדנו לאט ובטוח לנהר, נהנים ממזג אוויר נוח. על הדרך שלאורך הנהר רואים בקתות שלוות עם משפחות וילדים חייכנים. הדרך מובילה לאתר תיירות מבוקש וידוע – "העין הכחולה". זוהי בריכה טבעית עם מים צלולים, זכים וכחולים להפליא, בגודל של 30X40 מ'. הבריכה נמצאת בלב היער, כאילו מישהו הוציא חתיכת יער ושם במקומה בריכה מדהימה. אל הבריכה יורד מפל בגובה כ-12 מ', ואליה מגיעים לאחר ירידה של כ-900 מ' בגובה. בקתת אירוח קטנה עם סככה ומרפסת עץ ממוקמת מעל הבריכה. צריך רק לשבת שם על שרפרף עץ פשוט עם כוס קפה וליהנות מהחוויה המושלמת. בעונה זו הנהר ממשיך לזרום בקצב אטי, מה גם שהשנה החורף באלבניה היה שחון יחסית ודווקא בקיץ ירדו גשמים. לאורך הדרך המובילה מהעין הכחולה לכפר Theth ניתן לראות חלקות תירס קטנות ועדרי עזים עם רועים באחו השופע.
מסלול זה מסתיים בכפר Theth לאחר כשבע שעות הליכה. הנהר מלווה אותנו, ובקיץ ניתן לחצות אותו בקלות. בכפר 700 תושבים שגרים בעשרות בתים המפוזרים בכל העמק. הבתים הם בתי אבן ישנים, מוקפים אחו, וסביבם הרים ומצוקים מחודדים המתנשאים לגובה של 2,000 מ'. אלבניה עדיין מחכה ומקווה להתקבל לאיחוד האירופי, כדי לקבל סיוע ולפתח את התשתיות במדינה. בינתיים, מבחינתי לא צריך לפתח כלום. מסביב לכל בית יש חלקת ירקות גדולה, מוקפת טרסות אבנים, ועוד חלקה נפרדת של תירס. הם מגדלים מלפפונים, חצילים, תפוחי אדמה, קישואים, בצל ועוד, וכל הירקות מיועדים לצריכה עצמית של המשפחה. בחצר הבית רועה בשלווה הפרה שחולבים בעזרת הידיים בכל בוקר, ומהחלב מייצרים גבינות. מעדר העזים הקטן מפיקים גם גבינות ובשר, ואניני הטעם מגדלים גם חזירי בית לצריכת הבשר. את הביצים לארוחת הבוקר מספקות תרנגולות המשוטטות בנחת מסביב לבית. במטבח/מחסן שמחוץ לבית מתקן מסתובב שעליו ניצלה בשר עז או חזיר. בקצה המגרש של כל בית בכפר מוצבות כמה כוורות שמהן מופק דבש לצריכה ביתית. בעונת הקיץ ניתן למצוא עצי שזיף ואגס המניבים פירות בשפע, שמהם מכינים ריבות טעימות. הכול מושקה בעזרת צינורות המובילים מים מהנהרות ומהמפלים עד לחלקות הירקות והעצים. גם הקפה באלבניה משובח ויכול לעמוד בכבוד בכל תחרות בכל מדינה בעולם. לטענת הכפריים המקומיים איכותו נובעת בעיקר מהמים הזכים והנקיים והנביעות שזורמות כל השנה. הטיפול בכוורות נעשה בשיטות שהזכירו לי את ענף המכוורת שבו עבדתי לפני כ-50 שנה בבית הספר החקלאי מקווה ישראל. ההבדל הוא שכאן מסביב הנוף פראי ובתולי והפריחה הצופנית השופעת יכולה להניב יבולי דבש טובים. האוכל הוא פשוט וטעים להפליא, ומתווסף אליו הראקי – האלכוהול המקומי (שלא העזתי לשתות). בחורף חדרי האירוח סגורים ובעליהם עוברים לשקודרה עד לקיץ הבא.
מסלול הליכה נוסף, יפה במיוחד, באזור עמק Thethy הוא העלייה לכיוון מעבר ההרים Pejes, הנמצא כשמונה ק"מ מהכפר Theth. מסלול זה עולה מגובה 700 מ' עד למעבר בגובה 1,700 מ'. ההליכה היא בשביל ברור בתוך יער מחטניים וארזים ענקיים. חלק מהשביל עובר על דרדרות אבנים וההליכה לא קלה. ניתן תמיד לנוח ולהסתתר מהגשם עד יעבור זעם. מסביב מתנשאות פסגות הרים מעל ל-2,000 מ', עם מפולות סחף שמזכירות את החורף. ההליכה כאמור לא קלה, אבל אף אחד לא ממהר לשום מקום, ולאחר כשלוש שעות טיפוס מגיעים למעבר ההרים. הנוף מסביב משגע ושווה את המאמץ. עמק Thethy משתרע מתחת להר במלוא הדרו. על שטח של כחמישה ק"מ לפחות מפוזרים בתי הכפר Theth. הנהר זורם בתוך העמק ושולח יובלים, מפלים ופלגים לכל מקום, כמו תמנון הלופת את הטבע. ממעבר הרים זה ניתן להמשיך למונטנגרו השכנה. מטיילים שלא מעוניינים ללכת ברגל יכולים לעשות את המסלול ממונטנגרו לעמק Thethy על גבי סוסים, בטיול הנמשך כמה ימים. לאחר טיפוס וירידה מאומצים נשאר רק לאכול בדרך שזיפים טעימים שגדלים בצדי הדרכים ולתת מנוחה לשרירים המכווצים.
עמק ולבונה (Valbona) [כן?]שוכן כ-300 ק"מ צפון-מזרחית לטירנה וכ-25 ק"מ מעמק Thethy. ניתן להגיע אליו ברכב בסיבוב ארוך של נסיעה משקודרה או במסע רגלי דרך מעבר ההרים על יד הכפר Ragmi. פארק לאומי עמק ולבונה משתרע על שטח של 80,000 דונם ומוקף בהרי האלפים האלבניים. הפארק הוא לב העמק וזורם בו הנהר Shoshanit בין קירות מצוקים קרסטיים לבנים. הכפר המרכזי בפארק הוא הכפר ולבונה ולידו הכפרים Progam ,Dragobi, Burimi וRagmi. הפארק מוקף עשרות פסגות בגובה 2,000 מ' ויותר, ובתוכו זורמים נהרות רבים עם מפלים גועשים בחורף. היערות כאן צפופים, ובהם עצי אלון ואשור. את העצים מנקרים כשישה מיני נקרים, כולל הנקר לבן-הגב. באביב ובתחילת הקיץ פורחים בהרים בעמק כ-3,500 מיני פרחים. בפארק כ-200 ק"מ של שבילי הליכה בדרגות קושי שונות המיועדים להרפתקנים, מטיילים מקצועיים ומשפחות עם ילדים. כל זה נעשה מסביב למים או בתוך היער, בהליכה באחו פתוח או בטיפוס להרים שמסביב. מעל לתריסר משפחות מארחות את המטיילים בחדרי אירוח פשוטים ונקיים. העמק והשמורה עדיין ללא תשתית תיירותית שיכולה לארח הרבה מטיילים. הפיתוח כאן נעשה בקצב אטי מאוד, וטוב שכך. אנחנו העדפנו להגיע לוולבונה בהליכה דרך מעבר ההרים Ragmi. במסלול זה שבתוך הפארק כ-1,100 מ' עד למעבר שבגובה 1,800 מ'. שביל ההליכה תלול ובוצי. באמצע הדרך ניתן לעצור בבקתת רועים המאוישת רק בקיץ ולשתות קפה משובח בתזמון מושלם. לאחר מעבר ההרים הנוף משתנה ליער מחטני שמחליף את האשורים והאלונים, והוא בולט ככל שיורדים בגובה. לצערי לא ראיתי חיות בר אלא רק פרפרים ועורבים חוצפנים שמגיעים תמיד בעקבות האדם. אולם הנוף הנפלא הנשקף ממעבר ההרים לכיוון עמק ולבונה מפצה על הכול. בכפר Ragmi 60 משפחות שמפוזרות בכל העמק בבתי אבן ומסביבם חלקות חקלאיות עם בעלי חיים. הכול פשוט ובסיסי כמו במאה הקודמת. המרחק מהכפר Ragmi לכיוון הכפר ולבונה הוא ארבעה ק"מ, והדרך עוברת על יד הערוץ הרחב והיבש של נהר ולבונה. רוחבו של נהר זה הוא מאות מטרים, ומעליו גשר עץ גדול. בחורף הוא שוצף וגועש ובקיץ הוא משאיר מניפת סחף גדולה ויבשה שמגיעה מההרים המכוסים בערפל, עם שאריות שלג בפסגות.
מסלול הליכה מעניין בפארק ולבונה הוא הטיפוס להר Rosit. זהו ההר השני בגובהו באלבניה, והוא מתנשא לגובה 2,694 מ'. המסלול שהלכנו לאורך 13 ק"מ הוביל אותנו דרך הכפר לאחת הפסגות בגובה 1,800 מ'. גם מסלול תלול זה עובר ביער עבות שחלקו משתקם משרפה גדולה שפרצה לפני כמה שנים. בקתות רועים נטושות ומבנים ישנים מוזנחים מהתקופה הקומוניסטית של אלבניה עומדים כאבן שאין לה הופכין. נתקלנו במספר מועט של בקתות רועים עם משפחות בודדות ששמחו לארח אותנו ולכבד אותנו ביוגורט ולחם משובחים. גם הילדים שמחו לקראת האורחים הזרים שדיברו אתם בשפת הפנטומימה. אחד הילדים אפילו ניהל משחק שחמט סוער עם דוד בטאבלט שלו. במסלול זה כרי אחו רבים עם משטחי תלתנים, אמיתה וקוצים שונים, לצד באלות גדולות של חציר שמוכנות לקראת החורף הקר.
אם נסכם את המסע הקצר באלבניה אומר כך – זוהי ארץ שאפשר עדיין להגדיר אותה כבתולית לתייר. יש בה תערובת של היסטוריה, נופים, אגמים, יערות, חופי ים, מסורות עתיקות ועם שגאה בלאומיות שלו ובגיבוריו. זוהי ארץ שמתאימה למיטיבי לכת ומיטיבי לסת, ובה אנשים פשוט טובים שמסבירים פנים לתייר למרות "תנאי הפתיחה" החלשים שלהם.