למה נחוצות שלוש ידיים כדי ללמד את אמיגו לאכול.
כתב וצילם: אביב לוי, מנהל מדעי – פארק המצפה התת-ימי.
מבקרים רבים שרואים את הקשר בין אמיגו, עטלף הים – (טחן נקוד – Aetobatus narinari ) החדש, לצוללן בבריכת הכרישים החדשה, לא מודעים לתהליך הארוך והמורכב שבסופו לומד העטלף לאכול מידיו של הצוללן ולזהות את המאכיל כחבר ולא כאויב.
השם אמיגו, שפירושו בספרדית חבר, ניתן לעטלף הים בעקבות הקשר החם והאמון ההדדי שנוצר בין אמיגו לצולל. הסיבה העיקרית להאכלה ידנית היא האפשרות שניתנת לנו לעקוב אחריה, ולגוון ואף להעשיר בוויטמינים, תרופות ומזון את מזונו של אמיגו. ללא יכולת שליטה על כמות, סוג והרכב המזון לא ניתן לשמור את אמיגו בריא לאורך זמן.
מזונו של עטלף הים בטבע מורכב בעיקר מרכיכות שונות, והוא כולל צדפות, סרטנים, שבלולים, תמנונים, קיפודי ים וכו'.
עטלפי הים מגרדים את מזונם מסלעים בעזרת שן גירוד חיצונית, ולאחר הכנסת הרכיכה לפה הם מפצחים את הצדפה/שריון בעזרת שיניים פנימיות, יורקים החוצה את שאריות הצדפות והשריון, ובולעים בתיאבון את הבשר הנותר. שרירי הלסת החזקים עוזרים להם בפיצוח הרכיכות, ובה בעת הפיצוח היומי של הצדפות מסייע לחיזוק שרירי הלסת שלהם. לשם כך גם אנחנו חייבים להמשיך לתת לעטלפי הים את אותן רכיכות ובעלי חיים בעלי שריון המפעילים את שרירי הלסת.
בוטנאי שוודי בשם אפרסן (Bengt Anders Euphrasén) זיהה אותם בשנת ב-1790, ונתן להם את שמם המדעי Aetobatus narinari שפירושו עטלף, בגלל התנועה החלקה והחרישית שלהם שהזכירה לו את מעוף העטלפים. מאוחר יותר הם כונו בשם eagle ray, כי כנראה שהם הזכירו למישהו יותר את מעוף העיטם. עטלפי הים חיים באזורים טרופיים ובאזורי מים חמים בכל העולם. ניתן לראותם כיחידים בלגונות ובאזורי שונית האלמוגים, וגם בלהקות גדולות במים הפתוחים. הם מסוגלים לצלול לעומק של 80 מ'.
אורכם המרבי מגיע עד לשני מטרים וחצי, לא כולל הזנב (עם הזנב הם מגיעים לאורך של עד חמישה מטרים), ומשקלם הגבוה ביותר הוא 230 קילוגרם.
עטלף ים שייך לעל-סדרה שנקראת הבטאים, ולמשפחת הטריגוניים. גופם של הבטאים שטוח וצורתו צורת דיסקוס, וסנפירי החזה ארוכים ורחבים כמו כנפיים. הבטאים הם ללא ספק מהיצורים המעניינים, המיוחדים והמשונים מבין בעלי החיים שבים.
הבטאים, כמו הכרישים, שייכים למחלקת דגי הסחוס. גופם של בני המחלקה הזאת בנוי סחוס, ואין להם אף לא עצם אחת בגופם.
הרבייה בין עטלפי הים מתבצעת במים, והיא נראית כמו ריקוד משותף תוך כדי סיבובים בזמן שחייה כלפי מעלה בתוך עמוד המים. לנקבה יש שני איברי מין, אחד בצדה הימני ואחד בצדה השמאלי. כשהזכר מגיע מצד ימין הוא משתמש באיבר הימני, וכשהוא בא מצד שמאל – בשמאלי. בזמן הרבייה הזכר תופס בפיו את אחד הסנפירים של הנקבה, וכך מתחיל ריקוד הרבייה שנמשך 30 עד 90 שניות. לאחר ההזדווגות מתפתחות הביצים בתוך גופה של האם, וכמו אצל הכרישים – העטלפונים בוקעים מהביצים בתוך גופה. הנקבה משריצה עד ארבעה עטלפונים שגודלם 35-17 ס"מ.
איך מבדילים בין עטלפי הים לשאר הטריגונים? גופם כהה עם נקודות לבנות וזנבם בנוי כשוט שחור, דק וארוך מאוד. שחייתם דומה למעוף העטלף. בבסיס זנבם יש עד שלושה קוצים ארסיים. הקוצים האלה הם להגנה בלבד. פרט לעוקצים יש לעטלפים בזמן סכנה אפשרות הגנה נוספת, והיא קפיצה מלאה אל מחוץ למים כדי לבלבל את הטורפים שלהם – בעיקר כרישים.
תהליך לימוד האכלה ידנית של עטלפי ים הוא ארוך ומורכב משמונה שלבים, ולא ניתן לקצר אותו. ניסיון לקצר את תהליך הלימוד או לדלג על אחד השלבים מחזיר אחורנית בכמה שלבים, ולא פעם לשלב ההתחלתי.
שלב ראשון:
העטלף לומד מהו מקום ההאכלה.
בשלב זה מאכילים את העטלף בכל יום באותו מקום, ובאותם מזונות אשר הוא רגיל לאכול בטבע.
בסוף שלב זה העטלף לומד לאכול ממקום מסוים ולזהות את סוגי המזון החדשים.
שלב שני
העטלף לומד לאכול רק שהצוללן במים (מרחק שלושה-ארבעה מטרים ממקום ההאכלה; עדיין במיקום הראשוני).
בסוף השלב הזה העטלף לומד שכשהצוללן מגיע – מגיע גם האוכל. בנוסף לכך, העטלף מתרגל לתנועה של הצוללן במים ולצלילים שהוא משמיע, כולל הנשימה שלו.
שלב שלישי
העטלף לומד לאכול מ"שולחן שקוף". מאכילים את העטלף באותו מקום, כשהצוללן במים, אבל על שולחן מיוחד.
בסוף שלב זה העטלף לומד שהמזון יהיה תמיד על השולחן, בזמן שהצוללן במים. ניתן להזיז את השולחן למקומות שונים.
שלב רביעי
מוסיפים ציור של כף יד על השולחן, ומניחים את המזון במרכז "כף היד" (כל שאר הדברים ללא שינוי).
בסוף שלב זה העטלף לומד לאכול מצורה של כף יד.
שלב חמישי
בכל האכלה הצוללן מתקרב קצת יותר אל שולחן ההאכלה.
בסוף שלב זה העטלף לומד לאכול מהציור של היד, כשהצוללן במרחק חצי מטר.
שלב שישי
הצוללן מניח את ידו על ציור היד, כשהמזון נמצא על כף היד שלו,
עד שהעטלף לומד לאכול מהשולחן כשהיד של הצוללן על השולחן.
שלב שביעי
הצוללן מניח את המזון על ידו במקום ההאכלה, בלי השולחן.
בסוף שלב זה העטלף לומד לאכול מהיד של הצוללן, במיקום הראשוני.
שלב שמיני ואחרון
מאכילים את העטלף במקומות שונים בבריכה.
בסוף שלב זה העטלף לומד להגיע אל הצוללן ולקבל את מזונו האהוב ללא קשר למקומו של הצוללן.
