מאת: אודי רן
עשרות שנים שאני בים; חותר על חסקה ושוחה. בעשרות השנים האלה אחד החששות הגדולים שלי הוא להיפגש עם כריש. אני יודע שכרישים לא תוקפים בני אדם; ואם הם תוקפים – אז זה עניין של טעות בזיהוי. לפני כמה שנים הייתי בדרום אפריקה, ושם יש מסלול מיוחד לפחדנים מהסוג שלי. כדי למגר את הפחד במכה – יוצאים בסירה למקום שבו מסתובב העמלץ הלבן. רב החובל של הסירה (כן, סירה קטנה בסך הכול…) שופך לאורך מסלול השיט בליל של דגים טחונים, והכרישים, כידוע, יודעים להבחין בטיפה אחת של דם מתוך מיליוני טיפות של מים. ואכן, בתוך דקות ספורות הוא הופיע – כריש לבן באורך של כחמישה מ' הסתובב כמוכה אמוק סביב הסירה, מבקש את המגיע לו. כדי להכין אותו למפגש עם הכלוב שלף רב החובל חתיכות בשר וזרק לפיו הפעור. הכריש נעשה רעב, אבל ממש רעב. ואז – נכנסתי לכלוב, והכלוב הורד למים. הכריש שחשב שמה שיורד הוא הארוחה האמתית, תקף את הכלוב, וזעזע אותו ואותי בתוכו כאילו היינו קן לציפור בין העצים ברוח חורפית קשה.
זה מפחיד, וזה נועד להיות מפחיד כדי להוציא מתוכי את הפחד לחלוטין. איך בדיוק – הוא (רב החובל) לא הסביר. הפחד לא רק שלא יצא, אלא שחשבתי לעצמי שכריש זה דבר מפחיד – ולא בכדי…
כמה שנים אחרי כן חתרתי עם החסקה בקרבת כלוב הדגים שנמצא מול חופי תל ברוך. סביב הכלוב חגו כמה כרישים שחורי-זנב, מנסים לחשב מסלול מחדש, כי הם לא מצאו את הפתח למסעדה. לאחר כרבע שעה של התלבטויות החלטתי להיפגש אתם בקרבה יתרה… ירדתי למים, כשהמנוע שלי פועם במהירות שלבטח הייתה מביאה אותי ל-100 קמ"ש בתוך שלוש שניות… וראה זה פלא – החבר'ה לא התייחסו אליי בכלל.
זו הייתה בהחלט חוויה מתקנת מול החוויה הדרום אפריקאית. אני לא אומר שנרגעתי לחלוטין, אבל התחושה מול החברים המפחידים בהחלט השתפרה.
בימים האחרונים הסתובבו להם כמה כרישים מול חופי הארץ. אחד מהם התקרב לחופי הרצליה, ויחד עם להקת שחפים סעד את לבו בלהקה של סרדינים שהתקרבה אל החוף. לא הייתי משוכנע שאם יופיע גורם מתחרה באמצע הארוחה הם יקבלו זאת באהדה, אבל הפיתוי היה רב על הפחד, והתברר שגם הפעם לא ממש עניינתי אותם. ושוב, הרחקתי לכת (ובמילים אחרות – התקרבתי בשחייה…), ואף נגעתי בחטף בסנפירים החלקלקים. הצמרמורת התחלפה בתחושה של אני והחבר'ה…
יומיים לאחר מכן התברר שמישהו החליט לדוג אותו, שלח קרס והכריש נתפס. אבל כנראה שהדייג הגיבור לא ממש רצה להתעמת עם הכריש, והוא שחרר. סופו של הכריש היה, על פי דיווחים, על החוף.
אז למה בעצם בשנים האחרונות הכרישים מתקרבים לחופי הארץ? כמי שנמצא במי הים בסוף ינואר אני יכול לומר שהמים לא קרים כמו בשנים קודמות, ואני מניח שגם הכרישים הבחינו בזה. והכרישים – אוהבים מים חמימים, ולכן הם כאן (ואני לא מדבר על אלה שמגיעים לקרבת תחנות הכוח).
לפי מספר הגולשים שפקדו את החוף בדיוק במועד שבו הופיע הכריש לקרבת החוף, על אף השמועה שעשתה לה כנפיים, נראה לי שהם גדלו בבית טוב, שם סיפרו להם שהכרישים האמיתיים מהם צריכים לפחד נמצאים כנראה בפוליטיקה…
ולא, זה לא שאין לי מה לומר על מה שקורה אצלינו על היבשה, אלא שסתם בא לי לדבר על בעלי חיים שפויים וצפויים יותר…
