"היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים" (תהילים נ"א:, כ') חשיפת חומות ירושלים סביב הר ציון

 

בשנים האחרונות יזמה רשות הטבע והגנים פרויקט נרחב בחלקו המרכזי של גיא בן הינום, ובו שוקמו טרסות, ניטעו עצים, נוקו קברים קדומים ונבנתה טיילת על שפתו הדרומית של המצוק. פעולות אלה מבוצעות במימון עמותת אלעד ובסיועה, כחלק מתכנית האב של גן לאומי "סובב חומות", במטרה לשמר את האזור שמסביב לעיר העתיקה של ירושלים כשטח ירוק פתוח. במהלך השנתיים האחרונות (2007- 2008) חפרנו במדרון הצפוני של גיא בן הינום כמה שטחי חפירה, כחלק מפיתוח טיילת נוספת האמורה להתחיל בפינה הדרום-מערבית של חומת העיר העתיקה, להקיף את הר ציון  מדרום ולהסתיים בעיר דוד.

סקירה זו תציג את המסקנות הראשוניות באזור שבו נחשפו ביצורי העיר מן התקופה הביזנטית, אז הקיפו החומות גם את הר ציון. יש לציין כי החפירה עדיין בעיצומה, ולכן הצעות התיארוך והמסקנות המוצגות כאן נכונות לשלב זה של החפירה.



תחת האדמה

בסוף המאה ה-19 (בין השנים 1894 -1897) זוהה ונחפר חלק הארי של החומות על ידי משלחת מחקר מטעם ה-P.E.F הבריטית בראשות החוקר האמריקני פרדריק ג'ון בליס ועוזרו הארכיטקט הבריטי ארצ'יבולד קמפבל דיקי. שיטת העבודה שבה הם נקטו הייתה חפירת מערכת פירים, שחוברו ביניהם במנהרות, בסמוך לפן החיצוני של חומות העיר. הפרסום המפורט והמקיף של תוצאות חפירתם מהווה אבן דרך בתולדות המחקר בירושלים, כיוון שהוא מתעד את האזור לפני תנופת הפיתוח הגדולה של תחילת המאה ה-20.

בספרם מובאים תמונות, תכניות מפורטות וחתכים ברורים של שתי מערכות ביצור, זו מעל זו, שאותן הם תיארכו כמעט ואך ורק על פי המקורות ההיסטוריים, לתקופה הביזנטית ולימי הבית השני. על פני השטח לא ניתן כיום לזהות את תוואי החומות, ולכן שילבנו בין תצלום אוויר מודרני ובין המפה המופיעה בספרם של בליס ודיקי, וכך יכולנו לזהות את התוואי. לאחר זיהוי התוואי מיקמנו שני שטחי חפירה - אחד ממזרח לבית הקברות ואחד ממערב לו.



המתודה הארכאולוגית המודרנית, המבוססת על זיהוי ותיארוך החרסים, הייתה עדיין בראשיתה, ולכן החופרים ייחסו חשיבות רבה לצורת סיתות האבנים, גישה הבאה לידי ביטוי בסרטוטים המדויקים של קטעי קירות שבהם ניתן להבחין בכל אבן ואבן, בגובהה ובאופי הסיתות שלה.

הערכתנו לאיכות הקפדנית של הפרסום הסופי, ובעיקר של הסרטוטים, גוברת כאשר קוראים על הקשיים הטכניים הרבים שעמדו בפניהם, ומתברר כי הסרטוטים והמדידות נעשו מתחת לפני האדמה בעזרת מקלות מגנזיום מעלי עשן וללא פנסים חשמליים וציוד מדידה מודרני. תכניותיהם כה מדויקות, עד שלאחר כמה שבועות של חפירה, כשהתברר עד כמה איכותית עבודתם, יכולנו להיעזר בהם לתכנון המשך העבודה.

במהלך חפירתנו איתרנו את תוואי המנהרה, הצמודה לצדה הדרומי של החומה (הפן החיצוני), שאותה חפרו הפועלים מכפר השילוח, שהעסיקו בליס ודיקי.

המנהרה, שרוחבה כ- 1.20 מ' וגובהה כגובה החומה, יצרה הפרעה שניתקה את החומה משרידי השפכים הקדומים הניגשים אליה. בתוך המנהרה מצאנו שרידים מלפני 110 שנים, ובהם בקבוקי בירה ויין, סוליית נעל של אחד הפועלים וכן מעט לוחות מתכת משרידי הקירוי המקורי של המנהרה.



החומה והמגדל מן התקופה הביזנטית

חפירתנו חשפה את החומה ואת אחד המגדלים שהיו חלק מביצורי דרום העיר בתקופה הביזנטית. גובהה המרבי של החומה הוא כ- 2.80 מ' ורוחבה כ- 2.50 מ'. החומה נבנתה מאבנים שיוצרו וסותתו במיוחד לבנייתה, אם כי ניתן להבחין גם באבנים שלוקטו כנראה מביצורים קדומים סמוכים.



המקורות הספרותיים

על אף הקשיים שעמדו בפני בליס ודיקי, הם הוציאו מתחת ידם תכניות מפורטות וחתכים ברורים של שתי מערכות ביצור, הבנויות זו על זו, והם תיארכו אותן כמעט ואך ורק על פי מקורות היסטוריים. על פי הצעתם, הביצור המאוחר (העליון) נבנה על ידי הקיסרית אבדוקיה, אשתו של תיאודוסיוס השני, אשר נפרדה מבעלה ועברה להתגורר בירושלים באמצע המאה החמישית לספירה. עדויות לפעילותה בירושלים נותרו בעיקר בתיאורי עולי רגל שביקרו בעיר במהלך המאות החמישית והשישית.

אוכריוס, בישוף העיר ליון שבצרפת, מספר במחצית הראשונה של המאה החמישית על הכללת הר ציון, שהיה פעם מחוץ לעיר, בתוך חומות ירושלים. תיאורו קצר וכולל, וניכר שנעשה בידי מלומד המכיר את העיר על פי הכתובים ועל פי חקירותיו, מבלי שביקר בה בעצמו: "מקומה של העיר כמעט עגול הוא, ומוקף חומות לא קטנות, הכוללות עתה בתוכן גם את הר ציון שלפנים היה בשכנותן. שוכן הוא מדרום לעיר ומתנשא מעליה כעין מצודה". מדבריו עולה כי הר ציון היה בעבר מחוץ לחומות וכעת הוא בתוכן. אמנם הוא אינו מזכיר במפורש את שמה של אבדוקיה, אבל תאריך חיבורו, אמצע המאה החמישית, מעיד שהדבר היה בימיה.

על ידיעה זו חוזר גם הנוסע מפלקנטיה, במחצית השנייה של המאה השישית, אך הוא מייחס בטעות את בניית החומה המקיפה את השילוח לקיסרית אודוקסיה, שהייתה אשתו של הקיסר ארקדיוס כ-40 שנה קודם לכן. חוסר היכרותו עם הפרטים בולט בגרסה אחרת שבה הוא מציג את אודוקסיה כאשתו של יוסטינינוס.

יוהאנס מלאלס, גם הוא בן המאה השישית, מתאר בפירוט רב את מעשיה של אבדוקיה בירושלים: "היא באה מקונסטנטינופול כדי להתפלל, ובנתה הרבה בירושלים וגם חידשה את חומות ירושלים, באומרה שעל אודותיה דיבר דוד באומרו: "היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים", ונשארה שם, ולאחר שבנתה לעצמה קבר מלכותי נפטרה ונקברה בירושלים".

הבסיס לתיאורו נובע מתרגום הפסוק בתהלים נ"א, כ' בתרגום השבעים ליוונית. המילה "רצונך" מתורגם כשמה של הקיסרית, ולכן היא הסיקה מכך כי הפנייה מכוונת ישירות אליה והיא נועדה לבנות את חומות ירושלים.

 

הביצור החשמונאי

בסמוך לחומה הביזנטית, בעומק של כארבעה מ' תחת גובה בסיסה, נחשף מגדל המתוארך לימי בית חשמונאי (המאה השנייה לפסה"נ), שהשתמר לגובה 3.20 מ'. המגדל נבנה על סלע האם, שיושר ופולס למשעי, מאבנים גדולות עם סיתות בולט במרכזן וללא חומר מילוט ביניהן. שיטת הבנייה של המגדל, המכונה "ראשים ופתינים", אופיינית לתקופה החשמונאית.

המגדל שחשפנו היה חלק מתוואי ה"חומה הראשונה", שקטעים נוספים שלה מוכרים בבסיס החומה המערבית של החומה העות'מאנית, במגדל דוד ובחפירות נוספות ברובע היהודי. מילויי העפר והחרסים הניגשים לחומה מוכיחים כי החומה שימשה עד לימי המרד הגדול וחורבן ירושלים והמקדש בשנת 70 לספירה.

לאחר חורבן העיר והמקדש נלקחו אבני החומה לשימוש חוזר, ככל הנראה לצורך בנייתה של איליה קפיטולינה, המושבה הרומית שהקים הקיסר אדריאנוס על חורבות ירושלים בשנת 131 לספירה.



המקורות ההיסטוריים

מפעל הבנייה החשוב ביותר בירושלים של תקופת החשמונאים היה הקמתה של החומה, שיוסף בן מתתיהו מכנה "החומה הישנה" בתארו את חומות ירושלים: "החומה הישנה ביותר שבין שלוש החומות הייתה בלתי ניתנת להיכבש, הן מחמת העמקים שסובבוה מכל צד והן מחמת ההר שעליהם, שעליו הייתה בנויה. אבל מלבד יתרון מיקומה הייתה גם בנויה בחוסן, שכן דוד ושלמה והמלכים המולכים אחריהם היו עוסקים בעבודה בשמחה" (מלחמת היהודים ה' ד', ב').   

אולי הוא הגזים בשייכו את הביצור למלכים קדומים אלה, אך הוא כנראה שאב את ידיעותיו ממסורת קדומה, שידעה על קיומה של חומת מגן מתקופת בית ראשון בעיר העליונה. ייתכן שהוא אף ראה שרידים אלה בימיו, כיוון שבוני החומה החשמונאים ביססו חלק מביצוריהם עליה.

בספר המקבים מתוארים כמה שלבים בבניית החומה, ולכן נראה כי בנייתה נמשכה תקופה ארוכה. השליט הראשון שהחל לבנותה היה יונתן: "וישב יונתן בירושלים... ויחל לבנות ולחדש את העיר ויאמר לעושי המלאכה לבנות החומות" (מקבים א' י', י'). מלאכתו נשלמה בידי שמעון אחיו כמסופר: "וימהר לכלות את חומות ירושלים ויבצרה מסביב" (מקבים א' י"ג, י'). ייתכן שגם יוחנן הורקנוס, בנו של שמעון, בנה חלק מן החומה, ועליו נאמר "ויתר דברי יוחנן ומלחמותיו וגבורותיו אשר עשה ובניין החומות אשר בנה ומעשיו, הנה הם כתובים על ספר דברי ימי כהונתו הגדולה, למן אשר היה כוהן גדול אחרי אביו" (מקבים א' ט"ז, כ"ג-כ"ד). אמנם פסוקים אלה דומים לתבנית שגרתית החוזרת על עצמה בתנ"ך בנוגע למושלים נוספים, אך ייתכן שכאן אכן ניתן לקשור אותם להמשך מפעל בניית החומות אחרי אביו.      



סיכום

החפירה המודרנית של קווי הביצור מתקופת הבית השני ומן התקופה הביזנטית אפשרה לנו להציע תיארוכים מדויקים יותר מן המוכר לנו עד עתה. הממצא הנומיסמאטי והמשך עיבוד החומר הקרמי יאפשר לקשור ביתר שאת בין המקורות ההיסטוריים המצביעים על אבדוקיה כבונת החומה מן התקופה הביזנטית ובין הממצא בשטח.

מחפירות שנערכו במקומות שונים בעיר עולה כי ה"חומה הראשונה" נבנתה החל מאמצע המאה השנייה לפסה"נ, על ידי ראשוני השליטים מבית חשמונאי, בעיקר על תוואי החומה שנבנתה במקורה בסוף תקופת הבית הראשון. המאפיין העיקרי לתקופת הבנייה העיקרית של החומה הוא סגנון הבנייה בנדבכי ראשים ופתינים ואבני הגזית עם הסיתות הבולט במרכזם, שמצאנו בחפירתנו. ההפרעה המאוחרת של מנהרת בליס ודיקי מנעה את זיהוי תעלות היסוד של המגדל ושל תיארוך הרצפה הניגשת למגדל מבחוץ. המשך העבודות בחלקו הפנימי של המגדל הקדום יאפשר לנו אולי לתארך בצורה טובה יותר את השלב המדויק של בנייתו.