מול הכניסה לעין זיוון, מעבר לכביש מספר 91, חוצה "שביל הגולן" את החורשה שבה נמצאת אנדרטה לחללי גדוד הסיור 134 שנפלו בקרבות על רמת הגולן. חוצים את החורשה, ובקצה הדרום-מזרחי שלה עוברים בין שתי גדרות שעליהן מסומן שכאן שדה מוקשים. זה המקום להזכיר שוב ולהדגיש שאזורים רבים בתחומי רמת הגולן ממוקשים. אין לרדת מן השבילים המסומנים, אין לסטות מהם, לחצות גדרות או להיכנס לשטחים מגודרים. יוצאים מן החורשה במעבר אדם המונע מן הבקר לצאת אל מחוץ לשטח המרעה ופונים שמאלה (מזרחה), בדרך המסומנת בצבעי "שביל הגולן". יעדנו הבא בולט מרחוק – טחנות הרוח הניצבות על הר בני רסן. משמאלנו, בצפון, נראים הר בנטל והר אביטל. כחצי ק"מ מן החורשה אנחנו באזור חורבות, לאחר כמה מאות מטרים נוספים חוצים תעלה חפורה - מחסום נגד טנקים, וכ-1,500 מ' מן החורשה נראה מימין לנו על הדרך שני איקליפטוסים גדולים המזמינים לשבת בצלם.
מתקרבים לכביש 98: מצפון לנו שרידי הכפר הסורי עין זיוון ומעט מזרחה לו תל א-ריחניה, ואנחנו - גדר מימין וגדר משמאל לנו ומעברן ממוקש! אחרי למעלה משני ק"מ נחצה את כביש 98, ונחפש את דרך העפר המסומנת, המוליכה קטע קצרצר מזרחה שלאחריו פונים פנייה חדה ימינה (דרומה) ומטפסים להר בני רסן (אל-עסניה). הר בני רסן שוכן עם הרי געש נוספים בקצה הצפוני של רכס בשנית. על רכס זה נמצאת תחנת הטורבינות המייצרת חשמל בעזרת הרוח, המוכיחה שגם מי שעושה רוח יכול להיחשב כגורם יצרני.
הולכים ומתקרבים לשבשבות הרוח הגדולות. כשהן עובדות הן משמיעות רעש כשכנפיהן הגדולות חותכות את האוויר, ויש כאלה שהן מפילות עליהם אימה.
"אלה שנראים שם הם לא ענקים אלא טחנות רוח, ואלה שנראות כזרועות הן פשוט הכנפיים שמסתובבות", כך מנסה להרגיע סנשו פנסו בן הלוויה של דון קישוט.
טורבינות המונעות ברוח ויוצרות חשמל הוקמו במקומות אחדים בארץ עוד לפני אלו שבגולן. כאן הן שוכנות בגובה של 1,072 מ' מעל פני הים ומתנשאות עד לגובה של 30 מ', ותוספת רצינית כשהכנפיים שלהן מוטות כלפי מעלה. פרט לניצול הרוח ליצירת אנרגיה, חישבו יודעי דבר שהקטנת הזיהום הנפלט מטורבינות רגילות חוסכת חיי אדם רבים.
בקצה הדרומי של הרכס עולים מעט לרחבת תצפית, וממנה יורדים בשביל המתעקל ימינה (מערבה), עוברים ליד חורבת ממסיה (מדרום לדרך פורחות חלמוניות בעונה) ויוצאים לכביש 98. פונים דרומה (שמאלה) והולכים בזהירות לצדו המזרחי של הכביש מרחק של כ- 2.4 ק"מ, בשביל המסומן לצד הכביש, עד שמגיעים למקום שבו השביל פונה שמאלה (מזרחה) ומעפיל צמוד לכביש לשמורת רכס בשנית. לא סתם רכס אלא 13 הרי געש היושבים זה ליד זה, מדרום לצפון, לאורך יותר מעשרה ק"מ ממזרח לכביש 98. שמורת הטבע רכס בשנית היא שטח צבאי, או שהשטח הצבאי הוא בשמורת טבע, תלוי בעין המסתכל... על כל פנים הגישה למקום פריחת החלמוניות ליד המוצב עשויה להיות חסומה לעתים, כך גם כמה תצפיות לגבולנו עם סוריה השוכן ממש למרגלות הרכס במזרח. בין תלי הגעש הבולטים על הרכס - עין זיוון שעברנו למרגלותיו ולידו תל א-ריחניה, הר בני רסן שעליו מנופפות בכנפיהן שבשבות הרוח, והר חוזק (תל אל-ח'זיקה) שאליו הגענו, שהוא הגבוה מביניהם - 1,158 מ' מעל פני הים.
הדרך מכביש 98 ממשיכה כקילומטר וחצי מזרחה, פונה ימינה (דרומה) ומטפסת להר חוזק בסימון ירוק ישן ולידו בסימונים החדשים של "שביל הגולן". בתחילה מלווה אותנו ליד הכביש חורש דליל, אך המשכו צפוף ומגוון יותר. אחרי טיפוס על הכביש להר חוזק וכ-2.3 ק"מ מכביש 98, אנחנו ליד מזלג דרכים: המשכו של הכביש מסומן על שלט כאסור למעבר (חבל. איני בטוח שמי שהולך ברגל היה מוסיף עוד כקילומטר הלוך, ואותו מרחק חזור, כדי להגיע לתל א-שעף אל-כביר. כביר בערבית הוא כביר, ואכן מצפור הנוף כאן הוא גדול. זהו אחד ממצפורי הנוף המרשימים בגולן לעבר שטח סוריה. בשעתו, כשהכביש היה פתוח לתנועה, היינו מגיעים למקום ברכב. אולי עוד יש תקווה... בעבר נסענו מעט דרומה ואחרי כקילומטר עלינו כמה מטרים שמאלה ועצרנו באחת. ניצבנו על רחבה המשמשת לעתים את צה"ל ומתחתנו, ממש מתחתנו, משתרע מישור רחב ידיים ועליו ממוקמים כפרים סוריים שלמרביתם מסגד נישא אל על).
אלה שמגיעים לכאן ברכב עולים בדרך כלל למקום המפורסם בחלמוניותיו בעונת הפריחה. הם פונים שמאלה בכביש המעלה לכיוון מוצב צה"ל. בקצהו, כ- 1,300 מ' ממזלג הדרכים, נמצא מגרש חניה וכמה מבנים. יש ללכת מעט צפונה מרחבת החניה, לחפש ולמצוא את ריכוז החלמוניות הגדולות.
אנחנו נוותר על העלייה לכיוון המוצב, כי חלמוניות ממתינות לנו בהמשך השביל. אי אפשר, לא כדאי וגם לא רוצים להתעלם מן החלמונית הגדולה. פרח גדול זה, גאופיט - בעל בצל - הזועק בצבעו הצהוב למרחוק, הוא ייחודי למזרח התיכון. עם ערב הוא הולך לישון וקם שוב לכבודנו עם בוקר, אז נפתחת שוב כותרתו. הוא מושך אליו דבורים, זבובים ו...מטיילים. נוכל לפגוש גם את סתוונית התשבץ הנדירה, שצבעה ורוד ועלי הכותרת שלה נושאים ציור דומה למשבצות. אפשר למצוא אותה על כמה מתלי הגעש בגולן.
ליד מזלג הדרכים נמצא מימין לנו שער מתכת וקשת בראשו, ועליו סימני השביל הירוק (1320) וסימני "שביל הגולן" היורד דרומה ומערבה במדרון המיוער. ליד השער שלטי רט"ג המורים על אותו שביל ולכיוון ג'ויזה, שרידי כפר צ'רקסי ליד המקום שבו פוגש השביל שוב בכביש 98. אחרי כמה עשרות מטרים נגיע למשטח שבו נוכל לפגוש בסתיו, מסוף ספטמבר ועד חודש דצמבר, את החלמונית הגדולה וסתוונית התשבץ.
כמעט כל שאמרנו על הצומח בהר בנטל (במסלול השני ב"שביל הגולן", שפורסם בחוברת הקודמת של טבע הדברים) יתאים גם לכאן עם תוספת.
המשכו של השביל בחורש שבו נגלה אלות אטלנטיות, ואם אנחנו בסתיו נתפעל מצבעי השלכת של שלושה מיני אלונים: אלון התבור, אלון התולע ואלון מצוי, שבדרך כלל כל אחד מהם גדל באזור אקלימי שונה אך כאן הם נקבצו יחדיו. נראה גם את האגס הסורי ואת העוזרר הקוצני שכבר פגשנו. זהו עץ נמוך ורב תכליתי: את פריו אוכלים, רוקחים ממנו תרופות שאחת מהן מרגיעה ואולי גם מחזקת את הלב, ואף רוקחים גם ריבה - אבל היזהרו מקוציו. וליד כל אלה נפגוש עצים וצמחים נוספים. לקראת קצה הירידה אנחנו כבר על דרך עפר שתביא אותנו לשרידי הכפר הצ'רקסי ג'ויזה (ומעט על הצ'רקסים ראו בהמשך לכשנגיע לחושניה).
השביל יורד מן ההר, בתחילה דרומה ומאוחר יותר פונה ימינה עם נטייה למערב. בערך בשני שלישים מן הדרך עוברים ליד מעיין שייבש. בהמשך נעבור ליד קבוצה של עצי אלה אטלנטית ומתחתינו, ליד הכביש, שוכן היישוב אלוני הבשן, ומעט מדרום ב"פינת הכביש והשביל", בין שרידי הכפר ג'ויזה שנהרס עד היסוד לאחר הקרבות, נבע עין ג'ויזה. מכאן לפנינו שוב קטע, כקילומטר אורכו, ההולך דרומה ממזרח לכביש 98 ש"צריך לעבור אותו". ליד תחנה של חברת מקורות ניצב שלט המפנה לתל עבס. שם פונה גם השביל שמאלה (מזרחה) לכביש צר ומשובש. נעבור על "קידוח אלוני הבשן", וכקילומטר מכביש 98 וכ- 200 מ' מן הקידוח נפנה עם הסימון ימינה בכיוון כללי דרומה. השביל נמשך דרומה עם פניות קלות. מעלינו תל שעף א-סינדין, דרומה לו מוצב של האו"ם - ובסך הכול אין מה לכתוב הביתה על הקטע הזה...
אחרי פחות משלושה ק"מ מאז ירדנו מן הכביש המשובש פונים שוב ימינה, הולכים עוד כקילומטר וחוצים שוב כביש (נחשו איזה כביש...), נכון - כביש 98. פונים עם הכביש דרומה, ואחרי כמה עשרות מטרים שוב ימינה עם הסימונים (מערבה). ליד כביש 98 וממערב לו משתרעת שמורת איריס הגולן חושניה. בסוף חודש מרס ובחודש אפריל נמצא שם גם את המרווה הכחולה פורחת. אנחנו מטיילים עתה סמוך לגבולה הדרומי של שמורת איריס חושניה - הגולן. השמורה משתרעת מצפונה לנו. זהו שטח המשמש למרעה, ובעונת הפריחה, ממחצית חודש מרס, הוא מכוסה באלפי איריסים. בשמורה יש שטחים ממוקשים ואין לעבור בה. אחרי עוד כשני ק"מ מכביש 98 אנחנו ליד כביש 87 הבא מצומת בית ציידה, וליד שרידי הכפר הצ'רקסי הגדול חושניה. הכפר נראה כבר קודם לכן ובולט בו המסגד הגדול שנהרס בהפגזות קשות במלחמה. זה המקום להזכיר שבסוריה היו גם כפרים צ'רקסיים. הצ'רקסים הגיעו לכאן בסוף המאה ה- 19. חלקם נדדו ממחוז מגוריהם בתחומה של רוסיה והשלטון הטורקי-עות'מאני קיבל אותם יפה ואת התיישבותם בגולן ככוח משמר לשלטון. בתי הכפרים הצ'רקסיים ניכרו בגגות הרעפים שלהם, בניגוד לצורות הבנייה האחרות בגולן. קוניטרה הייתה מרכזם בגולן, וכאן שכן היישוב הצ'רקסי השני בגודלו בגולן ולא רחוק ממנו כפר קטן נוסף ששמו רמתניה. הכפר חושניה שכן על שרידים ביזנטיים, אך היום הוא הרוס כולו ובולט בו המסגד שנפגע גם הוא. במלחמת יום הכיפורים נתפס המקום בידי הצבא הסורי שהתבצר ביישוב וסביבו. לאחר שכוחותינו התאוששו נערכה התקפת נגד על הכוח הסורי הגדול שבמתחם חושניה והתלים שסביבו. רובו של היישוב נהרס בהפגזה ובעת כיבושו בידי צה"ל. מדרום לחושניה שוכן היישוב קשת. אחרי מלחמת יום הכיפורים, עת הייתה קוניטרה בידינו, התיישבו שם מייסדי היישוב. עם תיקוני הגבולות והחזרתה של קוניטרה לידי הסורים הם פינו את המקום והתיישבו למרגלות תל געשי - גבעת טליה. בין השאר יש בו ביישוב חדרי אירוח ושטח קמפינג, מקום לאוהלים ולינת לילה.
חשוב לדעת
סוג הטיול: ברגל. חלקים ממנו אפשר בכל כלי רכב.
נקודת התחלה: עין זיוון, ליד החניון וציון גדוד הסיור 134.
נקודת סיום: ליד חושניה או טוב ונוח יותר - סטייה קלה למושב קשת.
אורך המסלול: כ-23 ק"מ, תלוי במספר הסטיות ובחירת מקום הלינה.
משך הטיול: כיום, תלוי במספר הסטיות מן השביל, המנוחות והתצפיות.
מים: יש להצטייד.
קושי: קל עד רגיל, ירידות ועליות נסבלות.
עונה מומלצת: כל השנה. בחורף עלול להיות בוץ רב, עשוי להיות מושלג, יפה אך קשה לטיול במסלול. אפשר בקיץ (אם כי חם!) וכדאי לטייל בעונות הפריחה בסתיו ובאביב.
מפה: מפת טיולים וסימון שבילים מספר 1 - החרמון, הגולן ואצבע הגליל, מהדורה אחרונה 2008, שבה מופיע כבר גם "שביל הגולן".