מאת: טבע בשטח

צילום: טבע בשטח

חדשות מן הספארי / שגית הורוביץ, דוברת הספארי



טלנובלה בחצר הבבונים

במשך שנים שלטו בחצר הבבונים של הספארי שני זכרים: סטינג (בן 14) ונינו (בן 27). לכל אחד מהם היו ארבע נקבות.

הכול החל להשתבש כשסטאר, זכר צעיר, הצליח לגנוב מנינו את הנקבה - סתו.

בחצר הבבונים התרחשה מהומה רבה. מן הרגע שניתן האות והזכרים הבינו שהתחילה בחצר הפיכה, החלו ביניהם קרבות עזים. סתו הייתה הנקבה הראשונה אבל לכולם היה ברור שאחרי שזה קרה פעם אחת, יש לסטאר סיכוי להכניע את נינו ולהוציא מידיו את שלוש הנקבות האחרות.



אחרי קרבות קשים שבהם ניסו גם הזכרים האחרים לספח לעצמם נקבות, הצליח סמי לקבל תחת שליטתו את סוניה, נועם את ספידי, שפירא את סקאד וכאמור סטאר עם סתו. במהלך הקרבות נפצע שפירא. הוא נתפר על ידי "כוחות האו"ם" והוחזר ללהקה. כעת אין שלווה בחצר, הזכרים מנסים כל הזמן להוכיח את כוחם וחוזקם, הם לא נותנים לנקבות מנוח, דורשים מהן ללכת אחריהם לכל מקום ויוצרים מהומות כדי להבהיר, כל אחד לנקבה/ות שלו - מי הבוס. מתברר שגם אצל הנקבות יש הלוחמות על מעמד האישה במאה ה-21. הן לא מרוצות לגמרי מן הזכרים החדשים שלהן ונראה כי אין ביניהם מספיק כימיה. יש להניח שחלק מן הנקבות לא אמרו עדיין את המילה האחרונה.



היעלים כבר לא יסתובבו ברמת גן

בתחילת חודש ספטמבר עזבו חמישה יעלים את הספארי ועברו לגני הדס שבאזור באר שבע. אל היעלים הצטרפו גם שישה איילים.

לפני כחודשיים ברחו מן הספארי שני יעלים זכרים. מיד אחרי שברחו השניים הוחלט בספארי על תכנון חדש של אוכלוסיית היעלים.

הנהלת הספארי חששה מבריחה נוספת של היעלים, המיטיבים לקפוץ לגובה, ועל כן מיד לאחר הבריחה הוכנסו היעלים לחצר מגודרת בשטח הפתוח, והחל מסע חיפושים אחר מקום מתאים עבורם.

המטפל הראשי של הספארי וצוות ההנהלה הגיעו לגני הדס, התרשמו מן המתחם והחליטו להעבירם לשם. הגנים הייחודיים כוללים בתוכם אתר הטמנת פסולת ביתית מן המשוכללים והמתקדמים בעולם, הם ממוקמים בסביבה מדברית פסטורלית, מוקפים במטעי פרי הדר ובוסתנים מרהיבים, ויש בהם פינת חי מטופחת הפתוחה לקהל הרחב ומסגרות חינוכיות שונות.

לאחרונה החליטו בגני הדס להקצות שטח נרחב ומגודר עבור היעלים ולהפוך את המקום לגרעין רבייה.

צילם: טיבור יגר



האם אוויר מזוהם מגביר או מפחית גשם? / אורית סוליציאנו, דוברת האוניברסיטה העברית

‏קבוצה בין-לאומית של מדענים בראשות פרופ' דניאל רוזנפלד מן המכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית מצאה תשובה לשאלה שמטרידה חוקרים ואנשי איכות סביבה כבר זמן רב – האם זיהום אוויר מגביר או מפחית את כמות הגשמים? המסקנה מפתיעה: גשם יכול להפחית זיהום אוויר אך הוא יכול גם להגבירו, הכול תלוי בתנאי הסביבה המקומית.



לתשובה לשאלה זו חשיבות מיוחדת בתקופה של שינויי אקלים קיצוניים, והיא משמעותית במיוחד באזורים הסובלים מזיהום הנוצר על ידי מעשי האדם ובאזורים הסובלים ממחסור במים, כמו ישראל.



במאמר שהתפרסם בכתב העת היוקרתי Science מבהירים המדענים את הסתירות סביב הנושא ומציעים פתרון. במסגרת המחקר עקבו המדענים אחר זרימת האנרגיה באטמוספרה ואחר הדרכים שבהן היא מושפעת מארוסולים - חלקיקים קטנים המרחפים באוויר, שחלק מהם נוצר באופן טבעי וחלק גדול מהם נוצר כתוצאה מזיהום אוויר. באמצעות המעקב ניתן לחשב כיצד זיהום האוויר ישפיע על מזג האוויר, על משאבי מים ועל האקלים בעתיד.



בני האדם משחררים לאוויר כמויות אדירות של חלקיקים זעירים המרחפים באטמוספרה. לפני שהאוויר זוהם כתוצאה ממעשי האדם, הכיל האוויר שמעל פני אדמה עד פי שניים יותר חלקיקי ארוסולים מאשר האוויר הנקי שמעל האוקיינוס, ואילו כיום גדול שיעור זה פי עשרה.



ידוע כי ארוסולים משפיעים על האקלים שלנו, אך עד כה לא היה ידוע מהו כיוון השפעתם. חלק מן החוקרים טוענים כי הארוסולים מייצרים יותר עננים ויותר גשם ואילו חוקרים אחרים טוענים ההפך. ההשפעה הלא ברורה של הארוסולים על האקלים מהווה את המקור המרכזי לאי הוודאות בהבנת מנגנון האקלים ובכלל זה את ההתחממות הגלובלית.



תוצאות המחקר מראות ששני הצדדים צודקים: כאשר זיהום האוויר גובר, כמות המשקעים גדלה עד שהיא מגיעה לנקודת שיא ואז, בריכוזים גבוהים מאוד של ארוסולים, צונחת. כלומר, באוויר נקי יחסית הוספת ארוסולים עד לרמה שמשחררת את מקסימום האנרגיה מן האטמוספרה מגדילה למעשה את המשקעים. אולם מעבר לנקודה זו, הגדלת כמות הארוסולים תביא להפחתת כמות המשקעים. מכאן שבמקומות עם רמת ארוסולים גבוהה באטמוספרה המשך התנאים שתוארו או הצטברותם יכולים להוביל למיעוט כמויות הגשם.



טיפות עננים לא ייווצרו ללא ארוסולים. חלקיקי הארוסולים משמשים כנקודות איסוף ללחות באוויר וטיפות ענן מתעבות עליהם (כפי שטל נוצר על עצמים קרים כאשר הלחות גבוהה). לכן באוויר נקי המכיל ריכוז קטן של חלקיקים ייווצרו מעט טיפות ענן גדולות, שיוכלו להתלכד במהירות לטיפות גשם. ככל שהאוויר מזוהם יותר יצטרך הענן להתרומם לגובה רב יותר כדי שהטיפות יגיעו לגודל הדרוש להמטרה. כשהמטרה מתרחשת בגבהים שבהם המים קופאים ויוצרים משקעי שלג וברד, במקום ליצור גשם, משתחררת אנרגיה נוספת אשר מגבירה את עצמת הענן ולכן גם את כמויות המשקעים. ואולם, זיהום אוויר קשה דוחף את העננים גבוה יותר כך שחלק גדול יותר ממי הענן מתאדים במקום להפוך לגשם.



פרופ' רוזנפלד מציין כי "לתוצאות אלו משמעות רבה עבור מדינות כמו ישראל, היכן שהגשמים אינם רבים. עקב הטמפרטורות הנמוכות יחסית בחורף, ייצור יתר של ארוסולים יכול להפחית את כמות הגשמים".







בתמונה rain2: עשן ממדורה חקלאית מעל האמזונס, הגורם למיעוט גשם.

בתמונה rain1: ענן שמוריד גשם באותו יום ובאותו אזור באוויר נקי יותר. צילם: דני רוזנפלד



מעקב צמוד - אחרי צבים רכים / ד"ר אורי שיינס, מרצה לביולוגיה ומנהל הפרויקט

במסגרת הקורס לשמירת הטבע בחוג לביולוגיה במכללה האקדמית לחינוך אורנים, מתחקים הסטודנטים במשך שבועיים, 24 שעות ביממה, אחרי צבים רכים שאך בקעו ויצאו "לטייל" באוויר החופשי בשמורת אפק.

הסטודנטים עוקבים אחר התנהלותם של הצבים ובודקים מה הם עושים, ולאן הם פונים בשבועות הראשונים של חייהם.

מדובר בצבים רכים המצויים בסכנת הכחדה, שהמידע אודותם מוגבל מאוד. את הממצאים שיתקבלו יעבירו הסטודנטים למחקר נרחב שנעשה על המין הנכחד של הצבים.

המעקב נעשה באמצעות משדרים זעירים המוצמדים לצבים בעזרת דבק כירורגי. הפעילות נעשית בשיתוף רשות הטבע והגנים.

החוג לביולוגיה במכללה האקדמית לחינוך אורנים הוא הראשון בישראל, ואולי בכל העולם, המחייב את כל תלמידי הביולוגיה לתואר ראשון לקחת קורס בסיסי בביולוגיה של שמירת טבע.

בנוסף החליט החוג לחזק את לימודי האבולוציה והביולוגיה המולקולרית, ובשנה השנייה ללימודים מחויבים כל הסטודנטים לביולוגיה לעבור קורס בסיסי במושגי יסוד בביולוגיה של שמירת טבע, הכחדת המינים והדרכים הביולוגיות שבהן ניתן לפתור בעיות בשימור.  

בכך מהווה החוג לביולוגיה באורנים סמן דרך לשאר חוגי הביולוגיה בארץ, ומניף הדגל של שמירת טבע והכרה בדחיפות של הטיפול בנושא.

קרדיט, צילם: ד"ר אורי שיינס



חליפת כנפיים לטייס ללא מטוס / עמוס לבב, דובר הטכניון

סטודנטים בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל בטכניון תכננו חליפת כנפיים לטייס שרוצה לטוס ללא מטוס, טובה יותר מכל החליפות הקיימות היום בשוק.

"עד כה הרפתקנים היו תופרים לעצמם את החליפות על בסיס של ניסוי וטעייה", מספר יאיר שגב, אחד מן הסטודנטים שהשתתפו בפרויקט בהנחייתו של פרופ' גיל יוסילבסקי. "כפי שרבים מהם גילו, תכנון לקוי של החליפה כמעט תמיד קטלני. רצינו להוכיח שניתן לתכנן את החליפה ללא סיכון לחיי אדם תוך כדי שיפור הביצועים הקיימים. למיטב ידיעתנו זו הפעם הראשונה שיש בעולם תכנון מדעי לחליפת כנפיים".

שלוש מגבלות עיקריות עומדות בפני הקופצים: עומסים על הגפיים, יציבות החליפה ויכולת ניהוג סבירה. הסטודנטים הניחו שכדי לעסוק בספורט אתגרי, הצונח חייב להיות בכושר גופני מצוין. לאחר התייעצות עם המדריך הראשי בחדר הכושר של הטכניון, הם קבעו תרגילים שניתן לעשות כדי לדמות את העומסים על צונח אמיתי. כמו כן, הם שלחו חברים בעלי כושר גופני טוב לחדר הכושר כדי לבדוק את המגבלות שלהם.

"גילינו שבעומסים מסוימים הצניחה כבר אינה כיפית אלא עינוי עבור הצונח", הם מספרים. "לאחר הגדרת המגבלות הפיזיות של הצונח, בנינו מודל אווירודינמי מופשט של אדם הטס בחליפה. באמצעות המודל הערכנו את גודל הכנפיים והזנב שמבטיחים יציבות מצד אחד, ועומדים במגבלות העומסים שמדדנו קודם, מצד שני".

בשלב השני בנו הסטודנטים דגם של אדם לניסויים במנהרת רוח. בתוך הדגם הוכנסו מדידים שמדדו את העומסים הפועלים על הגפיים לחוד ועל האדם כולו ב"טיסה" במנהרת הרוח. לאחר חקר המודלים "נזרקו לפח" רעיונות רבים שהועלו בתחילת הדרך, כמו לטוס עם ידיים בצורה של "סופרמן" או כמו סנאי מעופף אשר אינו מתאים לגוף האדם בשל העומסים הגדולים. לאחר כ-100 ניסויים, סינון קפדני ושינויים רבים, הגיעו הסטודנטים לחליפה אידאלית - כזאת שהיא גם יציבה, גם ניתנת לניהוג וגם בעלת ביצועים טובים.

"את תוצאות הניסוי הכנסנו למסד נתונים ממוחשב", מספר יאיר שגב, "ואת המסד חיברנו לתכנת סימולציית טיסה שבה הטסנו מטוס עם תכונות אווירודינמיות של אדם עם חליפה - הוא הטייס ללא מטוס (טל"מ). באמצעות התכנה ניסינו לחוש מה ירגיש צונח אם יטוס עם החליפה שלנו וכמה יצטרך להזיע כדי לבצע תמרונים פשוטים. הגדרנו לעצמנו כמה משימות וניסינו להעריך את רמת הקושי בביצוען, לפי דירוג המקובל בעולם התעופה. מסקנתנו הייתה שרק טייס מקצועי יכול לטוס עם החליפה, אבל עם החליפה שלנו הוא יוכל להגיע למרחק הרבה יותר גדול מאשר ניתן להגיע באמצעות החליפות הקיימות בשוק".

הסטודנטים הנוספים שהשתתפו בפרויקט הם: יואב גרין, יפים יבלוצ'קין, לאון מינץ, עומר נאמן ורומן לוין.

קרדיט, צילום: רומן לוין, בתמונות: פרופ' גיל יוסילבסקי עם בובת הטייס המרחפת וחליפת הכנפיים.





מדריך כיס לפרפרים בישראל / ד"ר אבי ארבל

בישראל חיים כ-140 מינים של פרפרי יום, שרובם צבעוניים ומרשימים ביופיים. לבד מאלה חיים בישראל גם מאות מינים של עשים ושאר פרפרי לילה דוגמת הרפרפים, הטוואים והשבתאים. הללו אינם מרשימים ברובם, אך יש ביניהם מינים גדולים ומרשימים דוגמת שבתאי השקד - הגדול בבני סדרת הפרפראים החיים בישראל.

מיקומה של ישראל בצומת שבין אסיה, אירופה ואפריקה, תרם לאוכלוסיית בעלי החיים שלה בעלי חיים שמוצאם ביבשות אלה ובכמה ממלכות זואוגאוגרפיות. גם בקרב פרפרי היום של ישראל נמצא מינים ממוצא אוריינטלי (אסיה), אתיופי (אפריקה) ופליארקטי (אירופה), וגם מינים מעטים שהם אנדמיים וחיים רק בישראל או בשכנותיה.

ב"מדריך הכיס לפרפרי ישראל" מופיעים 40 מינים של פרפרי יום. כל מין צויר בכנפיים פרוסות ובכנפיים מקופלות (מבט צדודיתי). ליד כל צמד ציורים כתוב מידע מצומצם: שם הפרפר בעברית, שמו המדעי ושמו באנגלית, תפוצתו בישראל, תקופת פעילותו כבוגר מעופף, הצמחים הפונדקאים שעליהם גדלים הזוחלים וסימנים מאפיינים לזיהוי והגדרה.

ציורי הפרפרים מעולים ורובם פרי מכחולו של ריצ'רד לווינגטון, מאייר ומומחה אנגלי לפרפרים בעל שם עולמי. חלקם פרי מכחולו של טוביה קורץ, הטוב בציירי בעלי החיים בארץ, שציורי העופות, הזוחלים, היונקים וחסרי החוליות שלו התפרסמו ברבים מספרי הטבע שהופיעו בישראל.

המידע הוא פרי עטו של ד"ר עוז בן-יהודה, אנטומולוג ומומחה לפרפרים מן המכללה האקדמית אחווה.

המידע המופיע במדריך הוא מצומצם מדיי, לטעמי. חסר מידע על שלבי הגלגול האחרים של הפרפרים ובעיקר על הזחלים ודרכי גידולם. מידע זה מצוי בספרו של יצחק איזנשטיין "פרפרי ארץ ישראל" שהופיע בהוצאת המרכז הישראלי להוראת המדעים בשנת 1974. מידע נוסף אפשר למצוא בכרך החרקים (כרך 3) של האנציקלופדיה "החי והצומח של ארץ ישראל" בעריכתו של פרופ' יהושע קוגלר המנוח, שהופיע בשנת 1988 בהוצאת משרד הביטחון והחברה להגנת הטבע.

מידע נוסף מצוי בספרם של פנחס אמתי ויונה זילברמן "מדריך החרקים בישראל לילדים ולנוער" בהוצאת מודן 2006. הספר החשוב ורחב ההיקף הדן בכל פרפרי ישראל הוא ספרו של דובי בנימיני "מדריך הפרפרים בישראל", שהופיע בהוצאת כתר בשנת 1990. בעזרת ספרים אלה ומאמרים בכתבי עת שונים אפשר להשלים את המידע החסר במדריך הכיס וכך לשדרג אותו.

לסיכום, דפדפת מומלצת המצטרפת לסדרת אחיותיה הדפדפות "ציפורים", "עצים ושיחים", "זוחלים ודוחיים", "חיות בר", ו"פרחי בר" (שרובן נסקרו והומלצו על דפי טבע הדברים).

נשמח אם בעתיד יופיעו דפדפות נוספות בסדרה העממית הזאת.

 

גיליונות קודמים