מאת: ד"ר רחלי עינב - אקולוגית, Blue Ecosystens, זיכרון יעקב

צילום: ד"ר רחלי עינב - אקולוגית, Blue Ecosystens, זיכרון יעקב

אלון התבור הוא עץ רם ונישא, המשתייך למשפחת האלוניים. כל בני המשפחה הם עצים או שיחים גבוהים. האלון הוא עץ חד-מיני וחד-ביתי, דהיינו - על אותו פרט מוצאים תפרחות זכריות ותפרחות נקביות במקומות שונים. האלון הוא אחד הסוגים החשובים ביותר ביערות המהווים את הכסות הירוקה של האזורים הממוזגים של כדור הארץ, ויש לו גם חשיבות כלכלית רבה כמקור לעץ, לשעם ולחומרים שונים (לבורסקאות למשל) שמפיקים ממנו.

בוטנאים יזהו עצי אלון מיד, על פי צורת העלים, אבל קל עוד יותר לזהות את האלון על פי צורת הפרי. הפרי, שנקרא בלוט, הוא אגוז בעל זרע אחד (בולט) היושב בתוך ספלול מיוחד המכוסה קשקשים. צורתם של אותם קשקשים וגודלו של הבלוט עוזרים להבחין בין המינים.

שלושת המינים הנפוצים ביותר בארץ הם: אלון מצוי (Quercus calliprinos), אלון התולע (Quercus boissieri) ואלון התבור (Quercus ithaburensis). אלון מצוי הוא מין ירוק-עד, שאינו עומד בשלכת, והבלוטים שלו קטנים יחסית (פחות ממחצית גודלם בולט החוצה מתוך הספלול. אלון התולע הוא המין המפונק ביותר, והוא נפוץ באזורים הקרים והגשומים יותר של ישראל. הקשקשים על הספלול שלו הם עדינים מאוד, וסימן ההיכר שלו הוא אורך הבלוט (לפחות שני שלישים ממנו בולטים מתוך הספלול). לאחרון החביב, אלון התבור, בלוטים גדולים אך לא ארוכים במיוחד, וספלול המכוסה בקשקשים בעלי שיניים כפופות לאחור.

משך ההבשלה של פירות האלון על העץ הוא אטי יחסית לפירות אחרים המוכרים לנו; לרוב לוקח התהליך יותר מחצי שנה, מגמר תהליך ההפריה ועד להבשלה. הבלוט של אלון התבור מבשיל רק בשנתו השנייה, אולם למרות זאת הפירות מאבדים מהר מאוד את החיוניות שלהם, ובתוך כמה חודשים הם מאבדים את כושר הנביטה ואת יכולתם להצמיח עצים חדשים.

 ההנחה האקולוגית היא שאם הזרע לא מצא אתר מתאים לנביטה הוא כבר לא ימצא. ואולי יש בכך גם תכונה טובה, המאפשרת למוצלחים שנתמזל מזלם לנבוט ומנטרלת את השאר. שהרי כל עץ בוגר מייצר מאות בלוטים בשנה, ואם כולם היו מצליחים לנבוט הייתה כל הארץ חורשת אלונים צפופה.

אלון התבור הוא אחד העצים המרשימים הגדלים אצלנו. הוא מפתח נוף גדול ורחב על  גזע מרכזי, ויוצר יער אמיתי המגיע עד לגובה של 15 מ'. בחורש הים תיכוני הוא נחשב לעץ גדול.

אלון התבור נפוץ באזורים נמוכים ויבשים יחסית של ישראל: ברמות מנשה, בגליל התחתון ובדרום רמת הגולן. על פי עדויות, עד המאה ה-19 היו רוב האדמות של אזור השרון מכוסות יער של אלון התבור. חלק גדול ממנו נכרת בתקופה העות'מאנית, ושימש לבניית מסילת הברזל החיג'אזית ושלוחת רכבת העמק שלה; החלק האחר נכרת ושימש לייצור פחמים, דבר שהיה נפוץ מאוד באזור.

עפצים של אלון מצוי נמכרים בפינת התבלינים וצמחי המרפא של הבדווים בשוק באר שבע. בתחילה המוכר סירב להסביר לי למה הם משמשים, אבל לאחר  ששאלתי שוב אמר: "לבטן", והשאיר אותי בתחושה שהדבר האמיתי רחוק ממני. בספרות מצאתי שהם משמשים לטיפול בדלקות וחבורות, הן במריחה חיצונית והן לקומפרסים. לא ניסיתי.

הבלוטים משמשים למאכל ולהכנת קפה. העונה המתאימה לאיסוף הבלוטים של האלון היא הסתו וראשית החורף. גם המינים האחרים של האלון מתאימים למאכל, אבל הבלוטים של אלון התבור הם הטעימים מכולם.

אספו בלוטים טריים, ולא נגועים. הבלוטים צריכים להיות חומים (הירוקים עדיין לא בשלים) אבל  לפני שמתפתחים בתוכם מיני זחלים ותולעים. האלון נכנע מהר לאותם יצורים נפלאים, שתפקידם להחזיר לטבע את המשאבים שנמצאים בתוך הזרעים שלא נבטו.

תהליך הקלייה של הבלוטים דומה מאוד לתהליך הקלייה של ערמונים, ויש גם דמיון בטעם. אני קליתי אותם על מחתה, במשך כרבע שעה, עד שהחלו להתפוצץ (זכרו לחרוץ אותם בסכין או לסדוק אותם באבן טרם הקלייה). בשלב הזה הבלוטים קלויים, רכים וטעימים למאכל. הם פחות מתוקים מערמונים, אבל בהחלט שווים את הזמן שהושקע בקלייה. ואם מישהו נקלע לחורש והוא רעב, זו אחת האופציות הטובות להשביע את רעבונו.

כדי לקבל אבקת קפה, קלפתי את הבלוטים הקלויים וקליתי אותם במשך עוד כעשר דקות, עד שהתייבשו וקיבלו גוון חום, ואחר כך טחנתי אותם (אפשר במטחנה ואפשר לשים אותם בשקית ניילון ולהכות באבן או בפטיש). הקפה טעים מאוד ומכיל את הארומה המיוחדת הנוצרת מקליית הבלוטים.

הבלוטים של אלון התבור מצוינים, גם מבלוטי אלון התולע אפשר להכין קפה לא רע, פחות טעימים הם הבלוטים הקטנים יחסית של האלון המצוי, אבל אם אתם מאוד צמאים לכו על זה.





קפה מבלוטי אלון התבור

חומרים

2-3 כפיות אבקת בלוטים

1 כוס מים

1/2 עד 2 כפיות סוכר

הכנה

מרתיחים כוס מים בפנג'אן, מוסיפים 2-3 כפיות גדושות של אבקת בלוטים (קלויים, וטחונים) מוסיפים סוכר (לפי הטעם). מרתיחים שלוש פעמים. מוזגים לספלים קטנים ושותים.



 

גיליונות קודמים