מאת: אלון קירה

צילום: אלון קירה

לפני כמה ימים נפגשתי עם ידיד ותיק שחזר לא מכבר מחופשה משפחתית בחו"ל. לפני שיצא התייעץ עמי בנושא קניית מצלמה חדשה.

 - נו, איך היה? שאלתי.

- נפלא! איטליה אף פעם לא מאכזבת! ענה.

  שלא לדבר על המצלמה החדשה, אני חייב להראות לך כמה תמונות.

בתוך שניות שלף ידידי דיסק זעיר מצרור המפתחות ותחב אותו בזריזות למחשב הנייד שנשא עמו.

- שים לב איך תפסתי את לוליין הרחוב הזה... זה צולם בפירנצה... אמר, והריץ לפני סדרת תמונות מרשימה.

- כן, אמרתי, רק חבל שבכל התמונות נעוץ בפדחתו תמרור אין כניסה שניצב כמה מטרים מאחוריו...

- וואללה... פלט ידידי ביגון... טוב, לפחות לא תפסו אותי במכס בדרך חזרה...



הרקע הוא אותו "סבל" הנושא על כתפיו את נושא הצילום שלנו. לפעמים הוא חשוב לא פחות מן הנושא עצמו.

לעתים קרובות אנחנו כלל לא שמים לב לקיומו. אנחנו מרוכזים בנושא או בהתרחשות שאותה אנחנו רוצים לצלם ולא מקדישים מחשבה למה שנמצא מאחור.

ידוע כי העין האנושית נמשכת מיד לכל מה שחד, קונטרסטי, בהיר וצבעוני. אם נרצה שנושאי הצילום שלנו יקבלו את מרכז הבמה בצילום, יש לדאוג לכך שהרקע לא יתחרה בהם על תשומת לב המתבונן.

רקע עמוס יוצר תחושת מחנק ובלבול. רקע שבו אלמנטים בהירים או צבעוניים יוצר הסחות דעת מן הנושא עצמו. רקע בהיר מדיי, לעתים מבלבל את מד-האור של המצלמה וגורם לנושא עצמו להיראות חשוך.

ולכן חשוב מאוד להקפיד על בחירת הרקע, או לפחות להיות ער להפרעות ברקע שעלולות לשבש לנו את התוצאה הסופית.

ברוב המקרים די בשינוי זווית קל כדי ליצור רקע שונה, ובכך להימנע מגורמים מפריעים.

גם פתיחת צמצם תעזור לנו להפוך את הרקע לפחות דומיננטי. כאשר מצלמים בצמצם פתוח (ערך f קטן), אנחנו יוצרים עומק שדה רדוד. כאשר עומק השדה רדוד, מתקבל הנושא באופן חד וברור ואילו האזורים שמלפניו ומאחוריו נראים מטושטשים ונטולי פרטים. בכך אנו מסייעים לרקע להיראות שטוח וניטרלי יותר.

רקע ניטרלי וחלק לא יתחרה בנושא. להפך, הוא יבליט אותו ויציף אותו על פני התמונה כולה. בכך נוכל לנתב את עיני המתבונן בדיוק למקום שאליו אנו מעוניינים ללא הפרעות מאחור.

חשוב להזכיר שמצלמות קומפקטיות אינן מסוגלות להניב תוצאות סבירות של עומק שדה רדוד, וזאת בשל הממדים הזעירים של החיישנים שלהן. לכן על המשתמשים בציוד זה להיות קפדנים וזהירים שבעתיים בבחירת הרקע.



גם לגוונים של הרקע חשיבות רבה. גוני רקע מסוימים עשויים לשוות לאימג' אווירה מיוחדת, להשתלב עם נושא הצילום באופן הרמוני, להתנגד לו או לתת לתמונה אופי אחר לגמרי. למשל, צילום בעל חיים על רקע השמים ייראה שונה לחלוטין מצילום אותו בעל חיים על רקע צמחייה ירוקה או על רקע צבוע בצבעי דמדומים או זריחה.



למרות כל האמור לעיל, לא תמיד נרצה לשבש את מופע הרקע בתמונות שלנו. בצילומי נוף נרצה להראות את הנוף כולו ברור וחד – צמצם סגור יחד עם הקפדה על כללי קומפוזיציה בסיסיים (ראו גיליון 155) יעשו עבורנו את העבודה.

יש מקרים שבהם לרקע חשיבות דווקא בפרטים המצויים בו. הרקע יכול להכיל פרטים רבים שישרתו את הצילום, יעשירו את המתבונן באינפורמציה חשובה על הנושא או יתרמו אותו להבנת ההתרחשות כולה. גם במקרים אלו עלינו להתייחס בכבוד לרקע. על כן נבחר שלא להקטין את הנוכחות שלו בצילום, או שנדאג לצלם מזווית כזאת שממנה נוכל לראות גם את הנושא וגם את אותם פרטים חשובים ברקע בפריים אחד.



לסיכום, בצילום כמו בתחומי אמנות אחרים אין כללים אחידים לכל מצב, לכן מומלץ תמיד לגלות רגישות לכל מכלול הפרטים המרכיבים את היצירה השלמה. והרי הרקע הוא חלק בלתי נפרד מיצירה צילומית, אז בואו ניתן לו מעט יותר תשומת לב ונעמיד אותו רגע בקדמת הבמה.





 

גיליונות קודמים