מדי חודש אני בוחרת מחדש את הצמח שאמליץ עליו. אני משתדלת לגוון בצמחים, לגוון במתכונים ולהתאים אותם לעונות השנה. בעונת האביב יש מתחרים רבים על המקום הראשון, ויש הזוכים בו כיוון שחיכו הרבה זמן בתור, יש בשל טיב טעמם ויש בשל יופיים. הטיון הדביק פילס את דרכו בצעקות, שכן אי אפשר בעונה הזאת לצאת לשטח מבלי לחוש את ריחו החריף ולראות את התפרחות הצהובות שלו.

הטיון הדביק הוא צמח רב-שנתי ממשפחת המורכבים. הפרח הוא מורכב קלאסי, עם פרחים לשוניים ופרחים צינוריים, וצבעו צהוב. הזרעים בעלי ציצית, והם נפוצים ברוח. טיון דביק, כשמו כן הוא: עליו והגבעולים שלו דביקים ולא נעימים למגע. ריחו של הצמח עז, דבר המאפיין לעתים את משפחת המורכבים. הטיון הדביק הוא צמח קצת "אלים": העלים והגבעולים מכילים שמנים אתריים שפועלים נגד חיידקים, פטריות ובעלי כושר עיכוב נביטה וצמיחה של זרעים שונים. ריכוזים גבוהים גרמו להפלות אצל עכברות הרות. הטעם אינו חביב על אוכלי העשב, ועל כן הם מוותרים על עלי הטיון הירוקים גם בעונה היבשה שבה הם משוועים לעלים עסיסיים. מי שרגיש, שיימנע ממנו.

טיון דביק הוא הצמח ה"מסור" של סוף הקיץ. הוא מתחיל לפרוח ביוני וממשיך בנובמבר ובדצמבר, כאשר כמעט כל פורחי הקיץ התייאשו ויבשו. הפריחה המאוחרת קשה בקיץ החם של מזרח הים התיכון, שכן הפריחה היא בזבזנית במים ובמשאבים ועלי הפרח אינם מבצעים פוטוסינתזה כמו עלים אחרים בצמח. אבל כמו בכל מערכת כלכלית, הרי שהליכה נגד הזרם ובניגוד למקובל שכרה בצדה: המאביקים כולם מתפנים לטפל באינטנסיביות בפרחי הטיון, ועל אף שריחו אינו מהמם וגם היופי של הצמח לא מדהים תמיד נמצא אצלו דבורים ומאביקים נוספים. ואכן הטיון נחשב לאחד מפרחי הדבש החשובים, שכן הוא מאפשר לדבורים להחזיק מעמד עד לראשית החורף, לגשמים ולפריחה של המינים מקדימי הסתו.

יתרון נוסף בפריחה המאוחרת הוא בהקטנת הסיכון לצאצאים. זרעים המכילים לרוב חומרי תשמורת, עמילנים ושומנים שהצמחים מייעדים כתמיכה לנבטים הצעירים בראשית דרכם, הם מזון מועדף על נמלים, ציפורים ובעלי חיים רבים אחרים. האיחור בפריחה משמעו הקטנת משך הזמן שבו יהיו הזרעים חשופים לחסדי המלקטים.

ואכן הטיון הדביק מתמחה בלמצוא "חורים אקולוגיים" עונתיים, וגם מרחביים - הוא תופס שני בתי גידול, ביצות וקרקעות לחות ומקומות מופרעים. וכאן אנחנו באים לעזרת הטיון. כל דרך, כל מהפך, כל שביל שמפר את הסדר הקדום של הטבע, נתפסים על ידי הטיון. הוא הראשון לנבוט. לאחר כמה שנים אם המקום אינו מופרע יותר הוא ייתפס על ידי צמחים אחרים והטיון יידחק החוצה. אבל אל דאגה, בני האדם מייצרים עבורו בתי גידול חדשים חדשות לבקרים.

תה מטיון דביק אינו התה הטוב בעולם, אבל בשל הנפוצות שלו כמעט תמיד אפשר לשמח מים בעלים שלו. הוא לא מתאים להכנת תה מבושל כיוון שאז יוצאת כל המרירות, אך הוא מתאים לחליטה בקנקן. אפשר גם להוסיף אותו כתבלין לתה "רגיל". אחרי הפעם הראשונה ששתיתי אותו נקי כדי לחוש בטעם שילבתי אותו עם קינמון וטיפת וניל, מאלו המשמשים לעוגות. התוצאה הייתה מעניינת.

חליטת תה מטיון דביק

5-6 עלים (צעירים, קטנים( של טיון דביק

כמה מקלות של קינמון

1 טיפה של תמצית וניל

1 ליטר מים רותחים

סוכר לפי הטעם

הכנה:

בוחרים עלים שאורכם קטן משלושה סנטימטרים. מניחים את העלים ומקלות הקינמון בקנקן (רצוי קנקן חרסינה), יוצקים מים רותחים וטיפה אחת של תמצית וניל. מחכים דקה אחת ומוזגים לכוסות.

תודה מיוחדת לנמרוד וילר, שהתנסה וכיבד אותי בידע ובתה.

תגובות (אשמח לקבל) einavr@blue-ecosystems.com