בקטע הקודם הטיול שלנו ב"שביל הגולן" הסתיים בחושניה או במושב קשת.

מחורבות המסגד בחושניה, שעל כביש 87, ממשיך השביל מעט בכיוון כללי דרומה, וליד תל חושניה פונה מזרחה, כדי לעקוף ממזרח את היישוב קשת. בתחילה הולכים על דרך עפר כשמימין גדר בקר. מדרום-מערב לנו שוכן מאגר קשת, ודרומית לו מתנשאת גבעת טליה הגעשית שהיא בתחומי היישוב קשת. לאחר כ-1.7 ק"מ פונים חדות דרומה, עוזבים את דרך העפר והולכים על סוללה מעל תעלת מים. ההליכה לא נוחה במיוחד, אך התצפית נאה. לאחר כ-500 מ' יורדים מן הסוללה וחוצים דרך עפר נוספת. ממשיכים לאורך הסוללה ותעלת המים עוד כ-1.5 ק"מ, פונים ימינה (מערבה), חוצים גדר אבנים ומתחברים לדרך העפר המובילה לעינות פחם.

כשני ק"מ מחושניה פונה שמאלה דרך עפר המכניסה אותנו דרך מבנים משקיים לחצר קשת ולעלייה לגבעת טליה (על קשת להלן).

אם לא נכנסנו למושב קשת נמשיך עם "שביל הגולן" דרומה, ואחרי כ-1.5 ק"מ (כ-3.5 ק"מ מחושניה) אנחנו נושקים לשמורת עינות פחם.

אם החלטנו ללון (לאחר תיאום) בבית ספר שדה קשת יהונתן בקשת (השוכן 1.7 ק"מ מכביש 87) או להתחיל כאן את הקטע הבא של "שביל הגולן" עד חניון דליות, להלן תיאור קצר:

ראשוני קשת ישבו בקוניטרה (קוניטרה היא בערבית - קשת בבניין). לאחר מכן עברו לחושניה ומשם ליד גבעת טליה - המקום שבו הם יושבים היום. עם בוקר נצא לסייר מעט ביישוב. בחלקו הצפוני שוכנת המכינה הקדם-צבאית. בחלקו הדרומי, אחרי מבני בית ספר השדה, נמצאים פינת משק הילדים ואתר פעילויות בנביעות ארנון - אגמון קטן עם מעט צמחיית מים, ברווזים וצל.

מכאן עומדות בפנינו שתי אפשרויות:

1. לפנות בדרך עפר המוליכה כללית מזרחה אל היציאה מן היישוב. אך עוד לפני שנצא, נטפס בדרך עפר טובה, כשלצדיה שלטי הסבר על האדם והלוחמים שלחמו כאן, על הצמחייה, הנוף, הבזלת ופרטים נוספים. הדרך עולה ומגיעה לראש גבעת טליה, משם יש תצפית יפה לאזור כולו ולתלי הגעש השונים: בצפון בולטים תלי הגעש מעל הרמה, במזרח נישא התל הגעשי הגבוה באזור הוא הר פרס, ומתחתינו נראה את המשך "שביל הגולן". לאחר שמיצינו את הביקור בקשת, נצא מן היישוב מזרחה בדרך עפר העוברת ליד בית אריזה, רפת ובורות תחמיץ, ואחרי כקילומטר נפנה ימינה. נמשיך לדרום-מזרח ונגיע לגדר המקיפה את עינות פחם. כאן נפנה שמאלה, ואחרי כחצי ק"מ נתחבר ל"שביל הגולן" (2.1 ק"מ אחרי קשת נעבור ליד תעלה אנטי טנקית. יש בה מעט מים, ולדברי איש קשת אחרי חורף סוער הופכת תעלה זו לבריכה של ממש שטובלים בה).

2.  אפשרות אחרת יפה יותר ופשוטה יותר, היא לצאת מקשת מערבה (בכביש הגישה למקום), לפנות אחרי כמה מאות מטרים שמאלה לכביש הבא מכיוון חושניה, ואחר כ-200 מ' שוב שמאלה לכביש הנפט.

היום זה נשמע מוזר, אבל היו ימים שבגולן אשר בשליטת ישראל זרם נפט בצינור משדות הנפט בסעודיה ועד לבתי זיקוק בצידון שבלבנון. הצינור, הטעפליין, או בקיצור- T.A.P (טראנס ערביאין פייפליין), נמשך לאורך יותר מ-1,000 ק"מ. בשטחנו הוא עובר לאורך 47 ק"מ ולידו סלול כביש צר, ללא מספר, ההולך ונהרס עם השנים. כביש זה זכה לכינוי "כביש הנפט".

נלך בזהירות לצד הכביש, ואחרי כשני ק"מ נגיע למקום שבו מסתעף ימינה כביש צר למושב יונתן ואילו שמאלה (לצפון- מזרח) פונה דרך ליד שלט המכריז על עינות פחם.

ניכנס לדרך על פסי ברזל, פתח למניעת מעבר בקר ("מנע בקר"). הדרך עוברת ליד קבוצות עצי איקליפטוס הנותנים צל למנוחה קצרה. בהמשכה הופכת הדרך לטובה, ומצדה הדרומי נמשכת תעלת מים זורמים עם צמחיית מים הזורקת אותנו פתאום אל קטע מרשים בין שחור אבני הבזלת: קטעים צבועים בירוק מרענן, פה ושם הצמחייה חשופה, והנה מתגלים המים ולידם פרות רועות כשעגליהן מפזזים ושותים ממי התעלה.

כמה מאות מטרים מכביש הנפט נמצאת משמאל תחנת שאיבה. כ-100 מ' אחריה נעבור ליד נקיק המחזיק מעט מים ולידו פטל, צל ואולי עדר פרות נוסף.

כ-1.5 ק"מ מכביש הנפט פוגשים ב"שביל הגולן".

מן הקצה המזרחי של עינות פחם ממשיך "שביל הגולן" על דרך עפר עוד כמה מאות מטרים לדרום-מזרח, פונה ימינה בשער בקר וחותך שמאלה. מכאן, במהלך מעט יותר מקילומטר הוא עובר על פני צמחייה דלילה ואבנים, לכיוון דרום-מזרח. אחרי כשני ק"מ מגיע השביל לשמורת בריכת פרג הנושקת לכביש 98 ופונה מיד לחורבות הכפר פרג'. בבריכת פרג ולידה נמצאים צמחים נדירים, חלקם לפני הכחדה. יש בהם בעלי שמות מוזרים כמו טובענית העוקצים, זנב עכבר פעוט, כף צפרדע אזמלנית, קרסולת השלוליות ועוד.

האמת? לא ראיתי אותם (ואולי כן ולא ידעתי לזהות), בכל מקרה, לא יכולתי להתאפק מלהביא חלק משמותיהם...

השרידים בפרג' שמשכו אותנו למקום אחרי מלחמת ששת הימים היו בתים ביזנטיים שנראו עומדים שלמים. יש שהיו להם שתי קומות, או כאלה עם קשתות יפות, ומדרגות מאבני בזלת מעוטרות. בכפר נראו גם בארות, מערות קבורה ואפילו כתובות ועיטורים באבן, שאת חלקם קשה או לא ניתן לראות היום.

ראשית ההתיישבות הייתה כאן כנראה בתקופה ההלניסטית, והיא הגיעה לשיאה בתקופה הביזנטית. על המקום עברו תהפוכות: הוא ננטש, יושב מחדש בתקופה הממלוכית, ננטש שוב והוקם מחדש בבתי אבן בידי הצ'רקסים. בראשית המאה הוא מתואר בפי החוקר שומאכר ככפר עלוב. הכפר נכבש בידי צה"ל במלחמת ששת הימים ביוני 1967, הסורים חזרו וכבשו אותו במלחמת יום הכיפורים ב-1973, והוא חזר ונכבש בידי צה"ל ולתקופה קצרה נותר נטוש. ב-1976 התיישבו במקום ראשוני היישוב יונתן, עד שעברו למקום הקבע שלהם, ליד שרידי תנוריה.

למרות ההרס הרב שעבר כפר פרג', ניתן עדיין לראות בו מבנים עתיקים, בהם שרידי "וילות", אבנים מגולפות, קשתות ועוד. בין הסימנים המגולפים נמצא צלבים לצד סימנים יהודיים כמו אתרוגים, מנורה ולולבים. אפילו כתובות בעברית ובארמית נותרו במקום, ובהן מופיע השם ארכילאוס ו"דומיטיה אשת קלאודיוס". סביב מרכז הכפר יש שלוש בריכות ובארות, ולידן בתים כמעט שלמים. אלה שוכנים על המדרון הצפוני של הגבעה הוולקנית שגובהה 737 מ' מעל פני הים.

בפרג' פונה השביל לדרום-מערב. אחר כך הוא ממשיך כמה עשרות מטרים מצפון לכביש סלול בין פרג' לכביש הנפט, לשם הוא מגיע אחרי פחות משני ק"מ. בפינה, כ-200 מ' מן השביל ובצומת הכבישים, ממוקמת בצל עצים אנדרטה לזכרם של חיילי חיל התותחנים שנפלו בקרבות. השביל חוצה את הכביש, עובר גדר, ממשיך דרומה ואחר כך דרום-מערבה כשהוא עובר למרגלות הכפר הנטוש אום א-דנניר, שם הוא מתחבר לכביש צר (מסומן במפת 2008 כדרך עפר ולא ככביש צר). משמאלו נראים מטעים. אחרי כמה מאות מטרים מגיעים לצומת T. פונים שמאלה (דרומה) על הכביש (אחרי כ- 700 מ' מצומת ה-T פונה ימינה כביש צר; זו כניסה למחנה צבאי הרוס, ולנו אין מה לחפש שם), וממשיכים ישר דרומה עוד כ-1.5 ק"מ, על כביש משובש, ספק דרך עפר. דרום-מזרחית לנו, כחצי ק"מ מאתנו, נמצאים עיי הכפר שעבנייה. לא נגיע לשם, אלא בהתאם לסימון נעזוב את הדרך הטובה ונפנה חדות ימינה ליד מתקן שאיבה קטן המוקף גדר, ונעבור דרך שער בקר בכיוון דרום-מערב. מעץ לעץ נראים סימוני הדרך (בעונת האביב הצמחייה כאן גבוהה, ויש חשש שחלק מן הסימונים ייבלעו בתוכה). ממשיכים לדרום-מערב ועולים ל"התרוממות" קרקע - מעין רכס קטן (כ-50 מ' משמאלנו, צפונית-מזרחית, מושך את העין גל אבנים עגול שבמרכזו מגדל שלא הצלחנו לתהות על קנקנו). "שביל הגולן" חוצה דרך עפר (לצדה גבעות מבוצרות, ודרומית לדרך העפר נראה כבר בבירור רוג'ום אל-הירי - "גלגל רפאים"). יורדים, חוצים את דרך העפר ואחריה את נחל דליות וממשיכים לדרום-מזרח, דרך שדה אבנים. אחרי כחצי ק"מ, ממזרח לרוג'ום אל-הירי הנמצא מימיננו, פונה השביל מערבה כשהוא עוקף את האתר מדרום וצמוד אליו. צפונית לאתר, ליד דרך העפר, נראה דולמנים על רכס לא גבוה.

נקדים ונאמר שהאתר המסתורי הזה מאכזב רבים המגיעים אליו.

מן האוויר נראה רוג'ום אל-הירי מרתק ומושך מאוד, מזכיר לבירינט - מבוך הבנוי מכ-42,000 אבנים שחלקן מגיעות למשקל של טונות אחדות. היקפו גדול ובמרכזו ניצב דולמן (מתקן קבורה קדום). לידו כנראה שרידי חדרים. רוג'ום אל-הירי הוא אתר מסתורי לרבים, והחלו לחקור אותו לעומק רק בשנות ה-80 של המאה הקודמת. בעברית הוא נקרא גלגל או גִלגל רפאים. זהו אתר מגליתי פרהיסטורי הבנוי חומות-חומות מעגליות, שהחיצוניות שבהן מגיעות לקוטר של כ-150 מ' ונישאות עד היום לגובה של שניים-שלושה מ'.

מאז שנתגלה נתון ייעודו להשערות שונות: אתר קבורה מיוחד במינו, מרכז שבטי קדום או מצפה אסטרונומי. יש הרואים דמיון בינו לבין אתר סטונהנג' שבאנגליה. לפי חלק מן התאוריות, קרני השמש חודרות מבעד לשערי האתר בימים מסוימים בשנה. כך מצאתי את עצמי עולה לרגל ביום הארוך בשנה כדי לצפות בכניסת אותן קרניים. בין ביקוריי באתר, היו פעמיים שהגעתי לכאן בחצי הלילה והמתנתי בחרדת קודש לתופעה, אבל אז מזג האוויר היה בעוכריי ולא ראיתי דבר. אז מי שפולחן אינו נראה לו, כמו גם היות המקום מצפה אסטרונומי קדום, יכול לאמץ את המחשבה שאולי זה קברו של גלית הענק, או של עוג מלך הבשן, ואולי ברוח ימים אלה בנו את המקום פולשים מכוכבים אחרים...

מרוג'ום אל-הירי נמשך "שביל הגולן" מערבה, ולאחר כקילומטר פונה ימינה, חוצה את נחל דליות בינות לאיקליפטוסים (ואולי גם בינות הפרות הרועות בשטח) וממשיך בכיוון כללי מערבה (גם כאן עלולה הצמחייה הגבוהה באביב להסתיר חלק מן הסימונים). אחרי כ-1.5 ק"מ פוגש השביל את דרך העפר ויוצא מתחום הגן הלאומי רוג'ום אל-הירי. מכאן הוא ממשיך על הדרך עוד כ- 200 מ', עוזב אותה ומתפתל מעט בשטח ביצתי. ההמשך הוא בנוף דרום גולן טיפוסי. כ- 2.5 ק"מ מרוג'ום אל-הירי, מול לשון המים של מאגר דליות (מאגר שעבניה לשעבר), ובשפכו של הנחל למאגר, עובר השביל תוך יצירת קשת קלה על שוליו. אז הוא פונה באחת דרומה, עולה על סוללת המאגר, יורד ממנה בתלילות ויוצא לכביש 808, כחצי ק"מ צפונית לצומת דליות. הוא ממשיך לאורך נחל דליות, פונה לדרום-מערב על דרך עפר ונכנס למתחם חניון דליות.

 

כאן נסיים הפעם את מסלול הטיול שלנו.

חשוב מאוד:

סוג הטיול: ברגל.

משך הטיול: כיום.

קושי: קל עד רגיל.

כמו בכל הגולן אין לרדת מן השביל המסומן ואין לחצות גדרות. שימו לב לשילוט המזהיר מפני מוקשים.

מפה: מפת טיולים וסימון שבילים מספר 1 - החרמון, הגולן ו"אצבע הגליל", הדפסה, בה מופיע בר גם "שביל הגולן".2008.

תחילת המסלול: המסגד החרב בחורבות חושניה או היישוב קשת.

סיום המסלול: חניון דליות ליד צומת דליות, מפגש כביש 808 עם כביש 869.

מים: אין מים לאורך המסלול. יש להצטייד במים בהתאם לעונות השנה. בקיץ עלול להיות חם מאוד.

עונה: כל השנה, בהסתייגות מימים גשומים או מיד אחריהם, כשיש עדיין בוץ כבד.

אורך המסלול: כ-18 ק"מ, ועוד קילומטרים אחדים, תלוי בסטיות הקלות המופיעות לעיל. קטעי הליכה קצרים ברגל, בעיקר בסוף המסלול בדרך לרוג'ום אל-הירי ולחניון דליות הושלמו ותוארו בידי אוהד כוכבי, איש הוועדה לשבילי ישראל.