ביקור חורפי בשמורת נחל התנינים

אין זאבים בפסגת זאב, אין נשרים בנשר, אין אריות בקריית אריה וגם אין תנינים בנחל התנינים. ציפורים, צפרדעים, יתושים ודגים - כמה שתרצו. אם כך, מה פתאום נחל התנינים? אחת מן השתיים: או כדי להפחיד ילדים; או שלרומאים היה דמיון אחול-בננה, כי הם קראו לנחל נחל התנינים, ולעיר שהייתה ליד שפך הנחל לים קראו קרוקודילופוליס (קרוקודיל+פוליס). בעקבות הרומאים והביזנטים גם הערבים קראו לנחל נהר אל-תמאסיח - נהר התמסחים. אז אולי באמת היו שם תנינים? זאב וילנאי מספר שלפני 130 שנה (ב-1877) תפסו בסביבה זו תנינה באורך שלושה מ' ובבטנה 48 ביצים.

מה פתאום תנינים כאן? יש חוקרים הקובעים שפעם, בעבר היותר רחוק מרחוק, חיו באזור בעלי חיים טרופיים. יש המשערים כי התנינים הובאו אולי לשעשועי לחימה בקיסריה. או אולי, כמו בשורות הפותחות את ה"פינה", כמו שאין זאבים בפסגת זאב... וכו'.

ביקרתי בשמורת הטבע נחל תנינים, לא כדי לחפש תנינים אלא כדי לראות במו עיניי איך לוקחים אזור ביצתי ומיותש והופכים אותו לתצוגה מרהיבה של טכנולוגיה קדומה - תאווה לעיניים. הרי כל מי שקרא ספרי מסעות של תיירים קדומים, או קרא על ראשית ההתיישבות, נתקל בשם ביצות כבארה. הביצה השתרעה על אלפי דונמים, במיוחד אחרי שנים גשומות. האדמה הבוצית, הטובענית והמתעתעת לא הייתה ראויה להתיישבות. למה ביצה? כי למֵי השיטפונות לא היה מוצא לים. למה לא היה מוצא? - או, זה הסיפור.

הכול בגלל קיסריה, עיר מפוארת בת 2,000 שנה, שהייתה בירת הארץ בימי הרומאים. עיר גדולה, מפונקת ומפנקת, שאמות מים הוליכו אליה את מי המעיינות הרחוקים. סכר רציני נבנה להסדרת הזרימה באמות, ובסמוך לו היו תעלות ויסות לסילוק עודפי מים. אחת הפליאות היא הדייקנות של בניית דלתות העץ שעלו וירדו לפי הצורך - לוחות עץ בני 2,000 שנה, שלא התנפחו על אף שהיו טבולים במים, שלא התפוררו מעומס השנים ומלחץ המים ואשר עודם מתפקדים "כמו חדש". אפשר לשוטט סביב הסכר, לצד תעלות הוויסות שעדיין ניתן להפעילן ולראות את מערכת ההטיה של המים אל טחנות הקמח הרבות שפעלו כאן במשך מאות רבות של שנים.

כאשר מטפלים בשטח ומסדירים את ניקוז עודפי המים אל הים - ניתן להשתמש במי נחל התנינים ונחל דליה הסמוך אליו להרוות את צימאונם של תושבי קיסריה, או להנעת טחנות קמח. וכאשר העיר חרבה ונזנחה - והשלטון העות'מאני היה אלוף ההזנחות - כי אז הסכר חסם את הזרימה, המים נקוו בבקעה מזרחה לו, והפכו אותה לביצה ממאירה. כאשר שבנו לארץ, קנינו כמעט כל מה שהסכימו למכור לנו. גם את ביצות כבארה (בכספם של הברון ושל יק"א-פיק"א). הון תועפות השקענו כדי לנקז את הביצה ולהפוך את אדמתה ראויה להתיישבות. וכיום, בזכות רשות הטבע והגנים, והגופים המשתפים פעולה אתה, ניתן ליהנות מפגישה מרתקת עם המתקנים המשוחזרים, להתהלך באמות המים הקדומות ולשטוף ת'עיניים גם ממרחבי הים במערב ומרכס הכרמל במזרח. בעונת החורף: בונוס - חובבי צפרות ייהנו מיעפי בוקר וערב של רבבות קורמורנים החורפים אצלנו. מראה מרהיב.

        דודו דיין