המילה משפחה מצויה במקרא פעמים רבות, ועיקר הוראתה היא כלל האנשים השייכים לבית אב אחד. מן הכתוב בספר דברים פרק ב' פסוק י"ז אנו למדים כי השבט נחלק למשפחות; שורשה של המילה משפחה הוא ש-פ-ח; שורש זה מצוי במילה המקראית שפחה, שפירושה משרתת, צורת נקבה מקבילה למילה עבד. למעשה, אנחנו מוצאים מקבילה למילה זו בלשון הפוּנית, לשונם של בני צור וצידון הידועים יותר בשמם היווני פניקים - עם של יורדי ים שייסדו בין השאר את ממלכת קרתגו, באזור תוניסיה של היום. בלשון הפוּנית, שדוברה בקרתגו, ציין המושג משפחה - יחידה מורחבת פטריארכלית, וכן מצוי שורש המילה ש-פ-ח גם בלשון אוגרית ואף כאן במשמעות משפחה מורחבת.

השורש ש-פ-ח הוא מקבילו של ס-פ-ח, ומשמעו להתחבר יחד; השפחה נקראה כך בתנ"ך, כי היא אישה שנסתפחה לכל חייה - בהקבלה לעבד - לבית אב אחד.

בלשון האכדית ציינה המילה bitum שממנה נגזרה המילה בית, משמעות של בית אב.

בעוד בעברית יש קשר של משמעות ובעיקר של שורש בין משפחה לבין שפחה, בלשון הלטינית הקשר הוא בין עבד לבין השם המקביל של המילה משפחה בלשון הרומית העתיקה - familia, שכן בלשון הלטינית נקרא העבד  famulובלטינית מאוחרת יותר faulus. ילדי המשפחה נקראו liberi, כלומר חופשיים, בניגוד לfamul- שציין, כאמור, עבד. המילה הלטינית familia עברה לכל הלשונות שנגזרו מן הלטינית, והגיעה גם ללשונות אחרות. וכך אנו מוצאים את המילה פַאמִילְיָה בספרדית, באיטלקית, ברוסית לצד סְיֶימְיָה; ובצורה  familie בגרמנית וכן ביידיש; באנגלית - family ובצרפתית famille. המילה הערבית פַמִילְיַא הושאלה מן האיטלקית  famiglia.

לימים התרחבה המשמעות המקורית של משפחה במובן של צאצאי בית אב אחד לקבוצה גדולה, המכילה כמה ראשי בית על חוג בני ביתם, ואפילו לסתם נספחים (כמו המילה משפחה ששורשה כאמור ש-פ-ח קרוב אל ס-פ-ח). כל אלה זכו לשם פמליא במשמעות של בני לוויה, שנספחים למישהו; פמליא הוזכרה כבר בספרות חז"ל: "המלך ופמליא שלו" (במדבר רבה ד). בלשון חז"ל מצוי גם הניב "פמליא של מעלה" במשמעות חבורת שרים ונכבדים, ובעיקר ככינוי למלאכי שרת.

ברומא העתיקה נקרא האב pater או patronus, מכאן פטרון בלשון ימינו שמשמעו - תומך במישהו, אפוטרופוס; הגבר, אב המשפחה, היה היחיד שהייתה לו זכות לדבר בבית המשפט; הילד נקרא infans, שמשמעו - מי שאין לו זכות לדבר בבית משפט; בלטינית in פירושו בלתי; fans - מדבר (והכוונה למשולל זכות דיבור). המילה הלטינית עברה לצרפתית, שם  enfant מציין ילד, ומכאן גם הניבים enfant gate – ילד שובב, וכן enfant teribble - ילד מטריד ולעתים מבוגר המתנהג כך. אינפנטילי הוא ילדותי או בעל נטיות ילדותיות גם בגיל המבוגר. המילה מקורה באנגלית infantile.

המילה אבא הנראית לרבים מאתנו כעברית לכל דבר היא ארמית. הא' שבסוף המילה היא תווית היידוע הארמית, והיא מקבילה לה"א הידיעה בעברית; לכן מבחינת תקינות השפה המילה האבא היא משובשת כי יש בה יידוע כפול הן עברי(ה) והן ארמי(א); הצורה המיודעת התקינה בעברית היא אפוא - האב.

אין כל קשר אטימולוגי בין אב (שהוא ראש המשפחה) לבין חודש אב. מוצא שמו של החודש הוא בלשון האכדית, ובלשון זו המילה abu משמעה לפיד או אש, וקרובה למילה זו המילה אבוקה. בבבל העתיקה נהגו הבבלים הקדמונים להדליק בחודש זה בלילה לפידים לעילוי נשמות הנפטרים.

מורי ורבי, הפרופ' יחזקאל קוטשר ז"ל, ציין כי משמעה של המילה אבא הוא - האב ולעתים גם - אבי; משמעות כזו מצויה בלשון חז"ל: "אמר לו: נאמן עלי אבא, נאמן עלי אביך" (משנה סנהדרין, ג, ב). על פי הסיומת של אביך ניתן להבין בהקבלה כי במילה אבא נתכוון הדובר לציין "אבי", כלומר יש להבין את המשפט כאילו נאמר: "נאמן עליי אבי, כשם שנאמן עליך אביך".

מן הלשון הארמית נתגלגלה המילה אבא לברית החדשה בתעתיק יווני abba, לרומית של ימי הביניים הגיעה בצורה abbas במשמעות של נזיר, וכן abbatia במשמעות של מנזר; מכאן בספרדית abadia - מנזר או כנסייה; בצרפתית abbe - כומר, אבי המנזר,abbaye  - מנזר; ובאנגלית abbot  - ראש מנזר, או אב המנזר.

בלשון הערבית המילה אַבּוּ היא צורת סמיכות בדומה *לאבי... - בעברית; לרבים מאתנו מוכר הניב אבו (א)לבנאת שמשמעו אבי הבנות, ככינוי של לגלוג לאדם שהביא לעולם בנות בלבד.

הערבים נוהגים לקרוא לאבי המשפחה אבו בתוספת שמו של הבן הבכור, כגון אבו מחמוד.

הערבים משתמשים במילה אבו גם בעת שרוצים לשבח דבר מה או להפליג בגדולתו, כגון: אבו (א)לכַּזַאבִּין - אבי השקרנים (הכזבים); מכאן קיבלנו בסלנג שלנו את הכינוי אבא של הפלאפל כתרגום של אבו (א)פלאפל.

מילת הסלנג וּאַבּוּהַא שחדרה אלינו מן הערבית ותרגומה המילולי הוא - ואבא של... באה לציין ביטוי של הדגשה במשמעות של ועוד איך!

הבלשן אברהם שטאל הזכיר במילונו האטימולוגי לערבית מדוברת את הספינקס הגדול שבמצרים, וציין כי הוא מכונה בערבית – אַבּוּ (א)להוֹל, שמשמעו "אבי האימה". בערבית השורש ה-א-ל מציין פחד ואימה. על פי המיתולוגיה היוונית נהג הספינקס הגדול לשאול כל עובר אורח חידה, וכל מי שלא השיב עליה נכונה חנק אותו הספינקס וטרף את בשרו. ביוונית העתיקה שם הפועל sphigein משמעו לקשור באופן הדוק.

הדגש בב' של המילה אבּא בא בעקבות תופעת היקש לבת הזוג אמּא, שבה הדגש מרמז על מ' כפולה, כי השורש של המילה  הוא א-מ-מ. השם אימא הוא שם אונומטופאי, והוא וכן מקבילו הפונטי הלועזי mama, מן המילים הראשונות שהוגה התינוק. מעניין לציין, כי המילה mama רווחת ברוב הלשונות לציון אימא, למעט בלשון הגרוזינית שבה mama מציינת דווקא - אבא...

ונעבור לאח ולאחות; שני בני משפחה אלה נוצרו בלשון, כפי שציין אליעזר בן יהודה במילונו, מן השורש א-ח-ה שהוא שורש שמי מובהק וראשיתו בלשון האשורית, שם משמעו: היה שייך אל... לאחות בעברית משמעו לחבר. יש סבורים שדווקא שם הפועל לאחות נוצר מאח, כי

לפי תאוריה אחרת השמות אב, אח, חם נוצרו בתקופה קדומה של הלשון כשטרם היו שלושה עיצורי שורש למילים.

המילים אח ואחות משמשות בסלנג העברי בן ימינו בהשפעת הלשון הערבית: אח שלי או אחי וכן אחותי הם פניות ידידותיות, שמקורן בלשון הערבית שבה מוצאים: יא אח' או יא אח'י ובקיצור יא-ח'י; לעתים משמשת בסלנג פנייה פחות ידידותית "אח שלו" הבאה במקום אחי. בכל אלה אח בא במשמעות של חבר, וקרבה זו באה לידי ביטוי גם בביטוי - אין לו אח ורע.

בסלנג העברי רווח הניב הערבי אחוּל בָּלָטָה, שתרגומו המילולי אח של הבלטה (האריח) ובהשאלה פירוש הניב טיפש מטופש.

דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה קראו לאחד ממילוני הסלנג שלהם "מילון אחול מניוקי", שמשמעו אח של המניוק (משוגע, סוטה), ובהשאלה - מילון טוב מאוד.

באשר למילה חם פירש יהושע שטיינברג, מחבר מילון התנ"ך, כי מקור המילה בשורש ח-מ-ה (המצוי גם במילה חומה), ולפי הוראת השורש ח-מ-ה בערבית ובסורית עניינו מָגן, מחסה לאשת בנו הבאה לחסות בצל קורתו. השם חמות שקול במשקל אחות ולכן נטייתו: חמותי, חמותך, חמותו, חמותה וכו', כמו: אחותי, אחותך, אחותו אחותה וכו'.

יש להימנע מן השיבוש הנפוץ "חמתי" (במקום חמותי), שמשמעו הכעס שלי; למרבה הצער, לעתים חמותי היא גם חמתי (כעסי).

אבי האב או אבי האם קרוי בארמית סָבָא ובכך עברה המילה גם לעברית, אך שוגים רבים וקוראים בטעות סַבָּא; בארמית מיידעים את המילה סָב על ידי הוספת א' בסוף המילה. למעשה סבא הארמית היא הסב בעברית. המילה סב קרובה אל שיבה; איש שיבה הוא איש זקן ששיבה זרקה בראשו. במקורותינו מכונה יעקב אבינו "ישראל סָבָא"; זהו גם הכינוי לעם ישראל בגלל היותו עם עתיק יומין.

הסביון הוא צמח בר נפוץ מאוד בארצנו. הוא בעל פרחים צהובים ופירות בעלי ציצית לבנה המתפזרת ברוח ומזכירה בצבעה סב - איש זקן, ומכאן שמו של הפרח. סביון הוא גם שמו של יישוב במחוז המרכז, הנמצא ממזרח לקריית אונו. בשנת 1955 בנתה חברת "אפריקה ישראל" את היישוב מתוך מגמה להועידו לזקנים עולים מדרום אפריקה, כדי שימצאו מנוחה בסוף חייהם בארץ הקודש. בגלל זה קבעה ועדת השמות את השם סביון, כי זרעיו עוטים לאחר הפריחה מעין שיער לבן המזכיר שערות סב. בשנים הראשונות התאים השם לתושבי המקום ששיבה זרקה בשערם, אך לאחר שנפטרו מן העולם בניהם ובנותיהם ירשו אותם.

המילה נכד ששורשה נ-כ-ד דומה במשמעות לשורש נ-ג-ד שמשמעו ללכת לפניו קדימה, למשוך הלאה. ואכן הנכד הוא מי שהולך קדימה בעקבות הבת או הבן בתקופת חיי הסבתא או הסב.

אגב, ההגדה קרויה כך כי היא נוצרה מאותו שורש - נ-ג-ד שמשמעו למשוך, והיא נועדה למשוך את השומעים אותה. ואילו המילה נין נוצרה משורש נ-ו-ן שמשמעו לשרוד, להתקיים, והכוונה היא לבן משפחה שזוכה לראות את אבי הסב (או הסבתא) או אם הסב או הסבתא ששורדים ומתקיימים וזוכים לראות את הנין.

בימים אלה מופץ באינטרנט דואר אלקטרוני מעניין שנושאו "מכתב לביטוח הלאומי", אך הוא עוסק למעשה בסבך משפחתי שאליו נקלע "כותב המכתב". להלן המכתב כמות שהוא:

"אני משה כהן, מתגורר ברחוב התאנה 27 ומציין בזאת את העובדות הבאות:

לפני הרבה שנים התחתנתי מתוך אהבה עם אלמנה שהייתה לה ילדה בת 18.

אחרי החתונה אבי בא לבקר כמה פעמים ופתאום התאהב בבתי החורגת והתחתן אתה ללא הסכמתי. כתוצאה מכך הבת החורגת שלי הפכה לאמי החורגת, ואבי לחתן שלי. האישה של אבי (זאת אומרת בתי החורגת), שבו זמנית היא גם אמי החורגת, ילדה בן שהוא נכדי. מפני שאני בעלה של אימא של בתי החורגת, כך הבן הזה הוא גם אחי כבנו של אבי. בו זמנית, אשתי הפכה לסבתא מפני שהיא אימא של אשת אבי, וכך יוצא שאני נכד של אשתי. זמן קצר אחרי זה ילדה אשתי בן שהפך להיות גיס של אבי, אח חורג של אשת אבי וכך גם דודי. בני הוא גם אחיה של אמי החורגת, ודרך אמי החורגת הפכה אשתי לסבתא ואני לסבי שלי.

לאור הדברים הנ"ל אני מבקש לדעת אם בני, שהוא גם דודי וגם גיס של אבא ואחיה

של אמי החורגת, זכאי לקבל קצבת ילדים?"