"רעיון שהגיע זמנו", אמר סר אייזיק ניוטון, "חזק מכל צבא שבעולם". בנובמבר 1859, בתום כ-20 שנות עבודה ובדיקה, פרסם צ'ארלס דרווין את ספרו המהפכני "מוצא המינים", ושינה  באחת את מעמדו של האדם ביקום. באותן שנים ממש, אי שם באיי גיניאה החדשה, ניסח אנגלי אחר - אלפרד ראסל וולאס, במילים זהות כמעט, את רעיון האבולוציה והברירה הטבעית.



יד הגורל? מקריות? צירוף מקרים? או שמא "רעיון שהגיע זמנו", כלומר תאוריה שריחפה באוויר המדעי-פוליטי-תרבותי של אנגליה הוויקטוריאנית, הגיעה לבשלות, וחשיפתה, בעיתוי הזה, הייתה בלתי נמנעת?



ההיסטוריה של המדע שופעת סיפורים על תגליות שהתרחשו במקביל; המצאות אשר באורח פלא הבריקו בה בעת במוחם של מדענים שונים, שפעלו הרחק זה מזה מבלי שידעו זה על עבודתו של זה, או אף על קיומו. סיפורם של וולאס ודרווין תואר פעמים רבות, אך מעטים בלבד ייחסו חשיבות לסמיכות הזמנים המרתקת שבין פרסום "מוצא המינים" לבין יצירה אחרת, שראתה אור חודשים ספורים לפניו. בתחילת 1859 פרסם בכיר הפילוסופים הליברליים במאה ה-19, ג'ון סטיוארט מיל, את "על החירות", יצירה הנחשבת, בצדק לא מבוטל, לתנ"ך של הליברליזם הקלאסי. "על החירות" קבעה את בסיס הטיעונים המוצק והמקיף ביותר להגנה על חירות הפרט ועל מעמדו, ולקיומו של איזון אופטימלי בין החברה לבין הפרטים החיים בקרבה.



דרווין נולד שלוש שנים לפני מיל, ושניהם גדלו בצל אבות דומיננטיים. אמו של דרווין נפטרה בהיותו בן שמונה, ואילו מיל לא זכה כלל לקרבה אימהית, בשל הניסוי שערך אביו בבנו בכורו. ג'יימס מיל האמין כי השכל, ולא הרגש, מעצב את האופי, וכי טיפוחו של אדם נבון הוא המפתח לעתידו ולהצלחתו של המין האנושי. כיוון שכך, חינך את בנו מגיל שלוש על פי תכנית לימודים נוקשה ומקיפה, שהפכה את ג'ון סטיוארט הקטן לילד פלא משכיל, אך גם הביאה להתמוטטותו הנפשית בגיל צעיר.



בהשפעתה העצומה של המהפכה התעשייתית שלחה אנגליה במאה ה-19 זרועות אל כל עבר. באמצעות שיטות של ניסוי והוכחה, פיענחו מדעניה הדגולים את מבנה החומר והיקום, ופרצו בתגליות חדשות שנסכו בּכול תחושה של עצמה ללא קץ. יורדי הים הבריטים, מלווים בחוקרים, פשטו אל כל קצות העולם, מיפו את כדור הארץ, ובד בבד תיעדו את התופעות שנגלו לעיניהם. בלונדון שגשגו הספרות והשירה, ובבריטניה הסגרירית נשבה רוח רעננה של מהפכה רומנטית, שנשאה בכנפיה הבטחה לשחרור האדם מכבלי מגבלותיו.



באווירה זו פרסמו שני הענקים את עבודתם. דרווין הציע את תורת האבולוציה באמצעות הברירה הטבעית; תאוריה מקיפה המבוססת על דוגמאות אין-ספור ומוכיחה כי מקור החיים הוא אחד, וכי כל המינים נוצרו בתהליך ארוך של השתנות המועברת בתורשה.



הדרוויניזם מושתת על כמה מרכיבים בסיסיים, אבל נשען על "מנוע" אחד שבלעדיו אין לתאוריה קיום, והוא המאפשר את האבולוציה והתנאי ההכרחי לקיומה: כל היצורים וכל בני האדם שונים זה מזה. בעולם כולו אין שני פרטים זהים.



לשונות זו ערך עצום. בלעדיה אין אבולוציה. יתר על כן, בהיעדרה לא יתקיים שום גזע ושום מין לטווח ארוך, וסופם להיכחד. דרווין לא ידע לזהות מהו מקור השונות, גם לא את המקור לשינויים החוזרים ומתרחשים בכל פרט, אך הוא הבין שהשונות היא הדלק המפעיל את תהליך האבולוציה, וכי המפתח להתפתחות האדם ולהישגיו טמון בשונות המופלאה בין הפרטים, המאפשרת קיום כל מין והישרדותו, כאשר כל פרט, על תכונותיו הייחודיות, נאבק על קיומו מול סביבה עוינת ומשתנה.



* * *



חוב גדול חייבים האירופים "לריבויים של נתיבים", קובע ג'ון סטיוארט מיל ב"על החירות". לטענתו, סוד ההצלחה והקדמה האנושית אינו טמון בתהליך של התקדמות מנדבך אל נדבך, אלא דווקא ב"דרכים השונות זו מזו בתכלית השינוי". ההיסטוריה אינה תהליך אבולוציוני ליניארי, אלא מאבק בין פרטים, חברות ואידאות. בכל שלב משלבי המאבק טמון רעיון חדש, מתאים ויעיל מקודמיו, המשמש פתרון לבעיות הזמן והמקום.



מיל מדבר על המאבק החברתי במונחים גנטיים כמעט. השונות בין בני האדם היא, לדבריו, המפתח לחידוש ולהתפתחות. כל פרט וחברה מייצגים דרך, אך אי אפשר לדעת מראש מהי הדרך הנכונה. בין הרעיונות מתקיים מאבק, והרעיונות המתאימים הם השורדים ומנצחים. חשוב מאוד, אם כן, להיפתח למגוון של רעיונות ולעודד את ההתמודדות ביניהם.



רק כאשר מופנמת חשיבותה של השונות בין אנשים ודעות כמכשיר לאבולוציה חברתית, ניתן להבין לעומקה את בחירתו הבלתי מתפשרת של מיל לגונן על החירות של כל פרט, על הלגיטימיות של כל דעה, ועל זכות הקיום של כל תרבות. וכך תיאר זאת הפילוסוף ישעיהו ברלין בספרו "ארבע מסות על חירות": "מיל סבר שהדעת האנושית לעולם אינה מושלמת ותמיד עלולה לטעות. כי אין בנמצא אמת גלויה ואוניברסלית אחת... כי בני אדם משתנים וכי האמיתות שבהן הם מאמינים משתנות מכוח ניסיונות חדשים ומכוח פעולותיהם שלהם עצמם". וכאמור, כיוון שכך יש להקשיב לכל דעה, לבדוק כל רעיון ולעודד התמודדות בין רעיונות, דווקא כדי שהרעיונות הטובים, המקוריים, המועילים יוכיחו עצמם בתהליך של קונפליקט והתאמה. מיל רואה בוויכוח החופשי מקבילה להליך הניסוי במדעי הטבע; מעין כלי להכרעה בין רעיונות.



אנגליה של המאה ה-19 נחשפה למושג השוני והרב גוניות, ועד מהרה הפכה אותו לערך עליון. דרומה משם, בצרפת, שיבח ז'אן-ז'אק רוסו את "טבע האדם" ואת ערך השוויון והאחידות. באירופה נבטו באותה עת זרעי המרקסיזם, שבסופו של דבר ינבא את קץ ההיסטוריה ביצירת משטר חברתי שוויוני לכל פרט. מיל ודרווין הובילו אל ההפך הגמור מזה. לדידם, דווקא אי השיוויון, הפרט השונה, הייחודי, המקורי ויוצא הדופן, הם הם המובילים אבולוציה חברתית. רעיונות שונים ומנוגדים (כמו יצורים חיים) מתמודדים כל אחד בנפרד, מול סביבה משתנה, ורק הרעיון המתאים ביותר זוכה.



150 שנה אחרי "על החירות", נשמעת תביעתו של מיל - לאפשר לכל דעה להישמע, להתקיים ולהתמודד בבורסת הדעות ולהעניק לכל מיעוט את הזכות לחתור בדרכו אל האמת -  טריוויאלית. ההנחה המובלעת בעמדתו, כמו גם באבולוציה הדרוויניסטית, היא כי אין גרסה נכונה אחת לאבולוציה, כשם שאין אמת אחת לרעיונות האנושיים. בכל רגע ורגע מתקיים בטבע, וכן בחברה, מאבק בין כוחות חדשים, ומומצאת וריאציה חדשה על תכונות ורעיונות. ככל שנניח ליותר מתמודדים להציע דרכים משלהם, כך תובטח לנו תשובה מתאימה וראויה יותר לשאלותינו.



בשלהי המאה ה-20 בחרה התנועה הפוסט-מודרניסטית להרחיק את טיעוניו של מיל צעד אחד נוסף. אם אין אמת אחת, קבעו הוגיה, או שאין אמת בכלל, הרי שכל הטענות, כמו גם כל המינים וכל התרבויות, שווים זה לזה בערכם ובמהותם. בחסות המונח החדש "רב תרבותיות", הוגדרה המציאות כמשוללת הייררכיה מטבעה: על פי הפוסט-מודרניסטים, אי אפשר ולא צריך עוד לקבוע דרגות לגבוה ולנמוך, ראוי ושאינו ראוי, טוב ורע. הכול פתוח.

 

מיל ודרווין היו דוחים את הרעיון הזה בשאט נפש. דרווין התבונן ב"פראים" בדרום אמריקה, ושאל את עצמו אם אכן מדובר בבני אדם. לא היה לו ספק, כי למרות המוצא המשותף קיים הבדל ערכי בין בקטריה לאדם ובין פרא לאיש תרבות. מיל לא מצא גרגיר של אמת בטענות דתיות לא רציונליות או בתרבויות "מפגרות" של ילידי הג'ונגלים. באמצעות השכל והחקירה ניתן להבחין בין אמת לשקר ובין טוב לרע. עמדתו העקרונית של מיל מיוצגת במשפט הקלאסי "אגן בגופי על זכותך לומר את השטויות שלך". מיל האמין (בהתאמה מלאה לתאוריה הדרוויניסטית), כי בכל שלב ושלב, בכל רגע נתון ובכל סביבה תרבותית, קיים פתרון נכון יותר, מתאים יותר וראוי יותר, הניתן להגדרה ולהגנה רציונלית. בטבע מיוצג פתרון זה באמצעות המין שמצליח להסתגל ולשרוד. בחברה חופשית מנצח הפתרון ה"נכון" (אם כי הזמני), שהושג באמצעות דיון פתוח וחופשי בין דעות שונות.



הלגיטימיות של עמדות "מטופשות", כמו של תרבויות "נחותות", אינה נובעת, לדעת מיל, ממעמדן השווה לזה של הטענות הרציונליות. ההגנה עליהן נובעת מן האמונה שהרוח האנושית זקוקה לאתגרים ולמבחנים, וכי הקדמה האנושית נבנית מסינתזה של רעיונות שאיש אינו יודע מראש את ערך תרומתם ומידת התאמתם. המסקנה הפוסט-מודרנית, כי ניתן למחוק כל הייררכיה, מרוחקת, אם כן, מרחק עצום מן התאוריה של מיל.



מיל ראה את ההיסטוריה האנושית כצעדה אטית וארוכה של שיפור מתמיד, לקראת אידאל השלמות שאולי אינו ניתן להשגה, אך מפיץ את אורו ממרחקים כמגדלור בחשכה. הליברליזם של מיל רווי משמעות. חירות הפרט וזכות השונה הן בעיניו כלים להצלחה ולקידום החברה האנושית. דרווין, ב"מוצא המינים", השאיר אותנו לבדנו, צועדים במסלול היסטורי ללא כל מטרה או אידאל. אולי זו הסיבה שכל כך הרבה אנשים נלחמים בו בשצף קצף עד היום הזה. "אלוהים לא משחק בקוביות", אמר איינשטיין. הטבע האנושי מסרב לקבל אבולוציה אקראית, חסרת מטרה או משמעות.



דרווין ומיל הורישו לנו את ההבנה הפשוטה, כי העולם נמצא בתנועה מתמדת. דמיון וזהות מובילים בו לאבדון, ואילו שוני ומקוריות הם מתכון לשכלול, פריחה וקדמה. שניהם האמינו, שאף על פי שקיימת אמת אובייקטיבית אחת, בני אדם עלולים לטעות (כפי שמוטציה מסוימת עלולה להיות מזיקה), ומסלול שגוי עשוי להתברר בעתיד כמוצלח. רק החופש לבטא את ייחודו של כל פרט, להתמודד על דרכו ולהעמידה במבחן השכל - מבטיחים שלמרות כל האיומים והסכנות תתקיים החברה האנושית גם בעוד אלפי שנים.





ציטוטים:



"מיל מדבר על המאבק החברתי במונחים גנטיים כמעט. השונות בין בני האדם היא, לדבריו, המפתח לחידוש ולהתפתחות. כל פרט וחברה מייצגים דרך, אך אי אפשר לדעת מראש מהי הדרך הנכונה. בין הרעיונות מתקיים מאבק, והרעיונות המתאימים הם השורדים ומנצחים. חשוב מאוד, אם כן, להיפתח למגוון של רעיונות ולעודד את ההתמודדות ביניהם".



ארון, מסה להשיג תמונה של איינשטיין, של בן שבט שחור באפריקה, ושל אובמה – ליד הציטוט





"הלגיטימיות של עמדות 'מטופשות', כמו של תרבויות 'נחותות', אינה נובעת, לדעת מיל, ממעמדן השווה לזה של הטענות הרציונליות. ההגנה עליהן נובעת מן האמונה שהרוח האנושית זקוקה לאתגרים ולמבחנים, וכי הקדמה האנושית נבנית מסינתזה של רעיונות שאיש אינו יודע מראש את ערך תרומתם ומידת התאמתם. המסקנה הפוסט-מודרנית, כי ניתן למחוק כל הייררכיה, מרוחקת, אם כן, מרחק עצום מן התאוריה של מיל".







הערות שוליים בכחול:



כידוע, דרווין עצמו הצטרף למסע מחקר כזה בספינה "ביגל". במשך חמש שנים חקר את  נפלאות הטבע של דרום אמריקה, ובסיס והנתונים שאסף במסע עזר לו להגיע לרעיון השתנות המינים בתהליך הברירה הטבעית.



אם מיל ראה מלחמה בין רעיונות ודרווין ראה מלחמת קיום בין פרטים, הרי שמרקס ראה מלחמת מעמדות. בניגוד לשניהם, מרקס האמין באבולוציה בלתי נמנעת שבסופה האנושות מגיעה אל השלמות במשטר אוטופי המתאים לכל בני האדם.