הגיליונות הקודמים, כמו גם הגיליון הזה והבא אחריו, מוקדשים לציוד ולטכניקה בצילומי תקריב/מאקרו. עד עתה סקרתי את האמצעים האופטיים העומדים לרשותנו לסוג זה של צילומים. אבל כידוע, עדשות הן לא הכול בצילום. אז בואו נשפוך קצת אור על מרכיב נוסף חשוב מאין כמוהו - האור. כפי שתיארתי בגיליונות הקודמים, יש לצילומי מאקרו שיטות וטכניקות רבות ומגוונות. כך גם בנושא התאורה. שתי גישות עיקריות מפלגות את צלמי המאקרו – חסידי התאורה המלאכותית כמקור אור עיקרי, מול חסידי האור הטבעי. בין שתי הגישות האלה קיימות דרכי ביניים המשלבות בין סוגי התאורה. הפעם נעסוק בעבודת מבזקים/פלשים בצילומי מאקרו כמקור אור עיקרי, ונעמוד על היתרונות והחסרונות של השיטה.

כזכור, צילום מאקרו מצולם ממרחק קצר. מרחק קצר פירושו אור חוזר מועט. אור חוזר הוא האור החוזר מהעצם או מהסצנה אל המצלמה. מד-האור של המצלמה קובע את החשיפה כך שהחלק הנמדד יצא בגוון של 18 אחוז אפור. למרחק שבין המצלמה לבין האובייקט יש חשיבות רבה בקביעת כמות האור החוזר – כמות האור החוזר נופלת ביחס ריבועי לקיצור המרחק לאובייקט, ולהפך. ובמילים פשוטות - אם קיצרנו פי שניים את המרחק בינינו לבין הנושא, האור החוזר יפחת פי ארבעה. מיד אפשר להסיק כי בצילומי מאקרו אנחנו נכנסים למצוקת אור. 



נוסיף לכך את בעיית עומק השדה הרדוד (מאוד) בצילום ממרחקים קצרים. כזכור, המרחק לאובייקט הוא המשפיע ביותר על גודלו של עומק השדה. ככל שהמרחק קטן, עומק השדה מצטמצם. לכן נעדיף לצלם בצמצם סגור כדי להשיג עומק שדה גדול יותר, אולם צמצם סגור יכניס לנו פחות אור... אנחנו שוב הולכים ומסבכים את עצמנו בבעיית תאורה.



כשאני אומר מסתבכים, אני מתכוון לכך שצמצם סגור יחייב אותנו לצלם במהירויות תריס אטיות לשם השגת חשיפה נכונה. אטיות כל כך, עד שכמעט אין שום אפשרות לצלם בהחזקה ידנית. כמוצא אחרון באה לעזרתנו האפשרות להעלות את הרגישות/ISO. אבל גם כאן אנחנו מוגבלים למדיי. העלאת הרגישות לערכים גבוהים מדיי תחבל באיכות הקובץ הסופי והתמונה תתקבל מגורענת, והיא אף עלולה לסבול מ"רעש" דיגיטלי מכוער שיפגע בפרטים.



אם כך אנחנו צריכים להוסיף אור, ובשביל זה המציאו את המבזק.

אכן, רעיון מצוין. מבזק יפצה על הכמות המועטה של האור החוזר, ויאפשר חשיפה טובה. מבזק יאפשר צילום במהירות תריס גבוהה, יחסית, כך שנוכל לצלם בהחזקה ידנית. האור הנוסף שיוסיף המבזק יאפשר גם את סגירת הצמצם לערכים שיניבו עומקי שדה גדולים יותר. נראה כי פתרנו את כל הבעיות.



אז אם הפתרון כל כך טוב, מדוע מתעקשים חלק מצלמי המאקרו להשאיר את המבזק בבית? למען הגילוי הנאות, אני אחד מהם, ואני משתמש במבזק בצילומי מאקרו רק לעתים רחוקות מאוד ורק לסוג קטן של צילומים בהגדלות עצומות. אני מוצא את עבודת המבזק כמחבלת יותר מאשר מועילה, ומיד אפרט.



ראשית, צילום מאקרו בעזרת המבזק המובנה של המצלמה דומה מאוד לצילום פורטרט בפוטו רצח...

הנושא "מופצץ" באור ישיר וחזק, מה שגורם לביטול הצללים הטבעיים ויוצר הצללות וקונטרסטים חזקים במקומות אחרים, עד כדי כך שהנושא נראה "שטוח" ולא טבעי. מבזק ישיר יוצר הברקות קשות, וחלקים בתמונה עלולים להיחשף יתר על המידה בעוד אזורים אחרים עלולים לסבול מחשיפת חסר ולהיראות אפלים.



בתמונות המצורפות לכתבה אפשר להבחין בקלות ברקעים הכהים. הרקעים הכהים מלמדים כי התמונות צולמו בעזרת מבזק. כיצד זה קורה? כמות האור החוזר מהאובייקט שונה מכמות האור החוזר מהרקע, מהסיבה שהאובייקט קרוב למצלמה הרבה יותר מהרקע. כדי לחשוף את האובייקט בצורה נכונה, על המבזק להבזיק בעצמה כזאת שתתחשב בבהירות של הנושא ובקרבה שלו למצלמה. לכן עצמת ההבזקה תהיה כזאת שתתחשב אך ורק באובייקט. לעומת זאת, הרקע המרוחק לא יקבל את עצמת ההבזקה הנדרשת כדי להניב ממנו חשיפה טובה. ובגלל מהירות התריס המהירה יחסית בעבודה עם מבזק לא יגיע אור חוזר מהרקע בכמות הנדרשת, ולכן הרקע יתקבל אפל וכהה. אני חייב לציין את גודל האכזבה בשעת צילום מאקרו עם מבזקים -  בעינית, לפני הצילום, הרקע נראה בהיר ובצבעיו הטבעיים, אולם אחרי הלחיצה על כפתור המחשף והצצה על מסך המצלמה מתגלה לנו רקע אפל שלא קיים שם במציאות – ממש חושך בעיניים...



התמונות האלה יוצרות תחושה של צילום בלילה, אך לא כך - הן צולמו באור יום מלא והן לוקות בנאמנות לגוונים של הרקע.

כדי להימנע באופן מסוים מהאפלת הרקע בצילום עם מבזק כדאי להאט את מהירות התריס, ובמקביל להעלות את ה- ISO. שתי פעולות אלו לא ישפיעו על החשיפה מהאובייקט אלא רק ישפרו את מראה הרקע.



בעיה נוספת שעלולה להתרחש בצילום עם מבזק מובנה או מבזק חיצוני על המצלמה היא בעיית ההסתרה וההצללה. לפעמים המרחק לאובייקט הוא כל כך קטן, עד שהעדשה עצמה היא זו שמטילה את הצל מתאורת המבזק על האובייקט...



בקיצור, נראה כי אנחנו שוב בבעיה...



שפע הבעיות והקשיים בצילומי מאקרו עם מבזק הביאו את יצרני המצלמות לתכנן מבזקים ייעודיים לצילום מאקרו.

מדובר במבזקים קטנים יחסית, אשר מחוברים לקצה העדשה ומטילים אור מקו הראייה של העדשה.

הנפוצים שביניהם הם המבזק הטבעתי (Ring flash) או המבזק הכפול (Twin flash). באופן זה מתגברים על בעיות ההצללה שמבזק עליון עלול ליצור. יותר מכך, על מבזקי מאקרו ייעודיים כמו גם על מבזקים חיצוניים סטנדרטיים ניתן להרכיב סוגים שונים של מרככים, מפזרי אור ותיבות ריכוך

((Soft boxes. לעתים זה נראה מסורבל ולא תמיד נוח, אולם פיזור תאורת המבזק וריכוכה מונעים חלק גדול מאוד מהבעיות שיוצרת הבזקה ישירה.



ולסיכום: ריכוך האור ופיזורו, עבודה בעזרת מבזקים ייעודיים לצילומי מאקרו ושליטה על מהירות התריס ועל הרגישות, כל אלה יעזרו בהשגת צילום מאקרו ראוי. אך למרות כל האמור, עדיין עדיפה בעיניי העבודה ללא מבזק – בתאורה טבעית בלבד. בגיליון הבא תבינו מדוע.