"לא כל הנוצץ — זהב", אומר המשפט, אבל במקרה של מטבעות הזהב העתיקים אכן זהו "זהב טהור". רוב מטבעות הזהב מתגלים במטמונים: בהיעדר בנקים, האנשים שמרו את כספם במקומות מסתור בתוך בתיהם. לפעמים הוטמן חופן מטבעות בלבד ולפעמים - אלפי מטבעות. רוב המטמונים נטמנו בתוך כלי חרס לשימוש יומיומי, כגון סירי בישול, פכיות ונרות חרס. לפעמים התגלו המטמונים בתוך ארנקים או צרורות. יש מקרים שבהם הצורה שבה התגלו המטבעות בשטח מעידה על כך שהם היו עטופים פיסת בד אשר לא השתמרה. מטמון של 99 מטבעות זהב מהמאה הרביעית לספירה, שנתגלה בעיר קיסריה, הוסתר בקופה שהוכנה משבר אבן רחיים.
בארץ לא נתגלו מטמונים של מטבעות זהב שזמנם קדום למאה הרביעית לספירה. ככלל, גילוי של מטבעות זהב יחידים מהתקופות ההלניסטית והרומית בארץ הוא נדיר מאוד. רוב המטמונים שנתגלו בחפירות ארכאולוגיות שייכים לתקופה הביזנטית ולתקופות האסלאמיות (בעיקר מימי השושלת האומאית ועד לפאטימית).
רוב המטמונים מהתקופה הביזנטית מורכבים ממטבעות בעריך של סולידוס (solidus), מטבע שהוכנס לראשונה על ידי קונסטנטינוס הגדול והחליף את האוריאוס(aureus) הרומי. משקלו של הסולידוס היה 4.54 גרם (שווה ל-24 קראט). הסולידוס הפך למטבע התקן במערכת המוניטרית הביזנטית, ולפיו נסגרו עסקאות, שולמו משכורות ונגבו מסים בכל רחבי האימפריה. בנוסף הונפקו שני עריכים נמוכים יותר: הסמיסיס (חצי סולידוס) והטרמיסיס (שליש סולידוס), שאותם אפשר למצוא גם במטמונים בארץ בכמויות מעטות יותר. תכולת הזהב הנקייה של הסולידוס ויציבותו הפכו אותו ל"דולר" של התקופה הביזנטית. בשנת 697/696 לספירה ביטל הח'ליף עבד אל-מלכ את הסולידוס וקבע במקומו את יחידת המטבע כדינר זהב אשר משקלו 4.25 גרם. רוב המטמונים מהתקופות האסלאמיות שנתגלו בארץ כוללים דינרי זהב וחלקיהם חצי ורבע.
אפשר לחלק את מטמוני הזהב לשלושה סוגים לפי נסיבות הטמנתם:
1. חסכונות: מטמונים המייצגים הון אישי או ציבורי. בדרך כלל המטבעות נאספו לאורך זמן, ולכן הרכבם הטרוגני ואינו משקף בהכרח את המטבעות שהיו במחזור בעת הטמנתם (לדוגמה מטמון מאשקלון ברנע).
2. קופות צדקה: מטמונים שנתגלו ברובם בבתי כנסת עתיקים והם כספי התרומות או רכוש הקהילה. רוב המטבעות במטמונים מסוג זה עשויים מברונזה, זעירים, וערכם נמוך, אך יש מקרים שהקופות כללו מאות מטבעות זהב דוגמת מטמון בית הכנסת במרות שכלל 485 מטבעות, 245 מהם מזהב. מטמון נוסף ובו 14 מטבעות זהב בתוך פכית נחשף לאחרונה בבית הכנסת בדיר עזיז.
3. מטמונים לשעת חירום: מטמונים שנטמנו בעתות משבר, כגון פלישות ומלחמות. בעליהם של המטמונים הסתירו את אוצרם עד שתחלוף הסכנה ולא זכו להחזיר לעצמם את המטבעות (למשל, מטמונים פאטימים מחפירות הכותל שהוטמנו ערב כיבוש הצלבנים בשנת 1099). חלק מהמטמונים מלמדים על הרס רב שמקורו בתופעות טבע, כמו רעידות אדמה. מטמונים אחדים נטמנו בשל פחד מהחרמה על ידי השלטונות כתוצאה מרפורמה מוניטרית שהוציאה מכלל שימוש מטבעות ישנים יותר (מטמון בית שאן). למטמונים אלה יש בדרך כלל אופי הומוגני, והם מייצגים את מחזור המטבעות שהיו בשימוש בעת הטמנתם.
______________________________________________________________
הביטוי הציורי "איסתרא בלגינא קיש קיש קריא" (תלמוד בבלי, בבא מציעא פ"ה ע"ב). משווה למעשה בין שני סוגים של תלמידי חכמים: האחד דומה לכלי ריק שיש בו מטבע אחד בלבד ולכן הוא מרעיש מאוד, ואילו השני דומה לכלי מלא מטבעות שאינו מרעיש גם אם מטלטלים אותו. כוונת הפתגם לאדם שאין בו הרבה חכמה אך הוא מרעיש הרבה יותר מחכמים ממנו (ר' http://www.safa-ivrit.org/milon/istra.php).
תודתי לתמר רבי-סלהוב על ההפניה למטבע לשון זה.