רבים, אם כי לא רבים מדיי, חזו את בואה המתקרב של מדינה ליהודים. אחד החוזים שהפך לגיבור לאומי אף כי לא זכה לחזות בלידתה, הוא אבשלום פיינברג, שנפל בדרך להקמתה. 40 שנה לפני שיתממש חלומו, ב-1907, בהיותו סטודנט בן 18 בצרפת, כתב לאביו ישראל פיינברג – דמות צבעונית של גיבור מקומי, עז רוח ועקשן הראוי לפינה בזכות עצמו – ארבע שורות מחורזות, נבואיות וקנאיות גם יחד:



 ואם אנחנו ניפול בטרם הגענו

 ולא נזכה לראות עם שב,

 נוריש לבנינו את הרוח שבנו

 למלא אחרינו את שורות הקרב.



שורות אלה חקוקות על מצבתו, בהר הרצל בירושלים, לשם הובאו 50 שנה לאחר נפילתו בחולות רפיח.

מובאה נוספת מדבריו מובאת בפתח ספרו של אהרון אמיר "אבשלום": בבוא היום ולא אהיה עוד, וגופי עפר ואפר וחלומי מציאות – אז תעלוץ נשמתי. כבר עתה רואה היא מה ומי נהיה כאן.

הוא האמין בשורש נשמתו שהפנטזיה – כך נתפסה אפשרות הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל – אכן ממשית.



הרצון להתקרב אל קרקע צמיחתו הביא אותי אל בית משפחת פיינברג בחדרה, שנפתח לציבור.

הבית, שהיה נטוש שנים רבות, שהיה משכן לחסרי בית וגם לחולדות ולנחשים, ובחלק מהזמן שימש מרכז לאמנויות – שופץ באהבה רבה. ציורי הקיר המקוריים, שחלק מהם סוידו והוסתרו, נחשפו ושוחזרו ביד אמן, חפצים שניחוח הימים ההם נודף מהם הוצבו ברחבי הבית, ותמונות של פעם – בצבע חום, עם שוליים מסולסלים ומסגרות אמנותיות – מציגות את גיבורי המקום בתלבושותיהם, בנוף ביתם ובמראות הארץ כפי שנראתה אז. חיזיון אור-קולי ממקם את הבית ואת דייריו בנקודת הזמן ההיא, ועוד ועוד. הבית בן 110 השנים הותקף בידי ערבים ונשרף במאורעות תרפ"א, 1921. למה? ככה. מרתף הבית יספר על רגעי האימה. המוצגים מאפשרים לראות בעיני רוחנו את אבשלום הילד, המתבגר בין כותלי הבית, המתחבר אל הארץ הזאת בכל מאודו, המאמין הגדול בעתיד שלנו כאן, גם כאשר העתיד היה כמו מעבר להרי החושך.



בזמן הצהוב שאנחנו חיים בו מרבים לעסוק באהבותיו של אבשלום והוא אכן אהב, ועוד איך. אלא שהוא היה הרבה יותר ממאהב מרטיט לבבות. הוא הבין כבר אז שמולדת שנגזלה אינה ניתנת כי אם נלקחת. אימבר, מחבר ההימנון שלנו, כתב באחד משיריו:

אם תאבה לרשת

 את ארץ מולדתך

 חגור חרב וקשת וצא בעקבות אבותיך.

 בבכי ותחנוני דמעה

 ציון לא תיקנה.

 בחרב ובקשת, שְמָעָה

 ירושלים תיבנה.



דרומה מחדרה, בכביש 4, נמצאת אנדרטה לזכרו, המתוכננת להעברה ליער חדרה, כדי שתהיה נגישה לרבים. הבית בחדרה הוא חוליה נוספת בחיבור שלנו לאתמולים.