כ-2.5 ק"מ מהכביש הראשי אנחנו במבוא (תמורת דמי כניסה) לאתר כורזים.

חורבות האתר משתרעות על פני עשרות דונמים, אך בסך הכול זה אינו אתר גדול למבקרים. הוא בולט בשרידיו הבנויים רובם מאבן בזלת שחורה ובולט בצבעו השחור גם בית הכנסת העתיק. בכורזים נחפרו כמה רבעים, אך הסיור מתמקד בעיקר ברובע המרכזי של האתר ולידו. העיר כורזים נזכרת בברית החדשה ולא לטובה, שכן ישו קילל אותה ואת שכניה, בית ציידה וכפר נחום, השוכנים לחוף הכינרת, על סירוב תושביהם לקבל את תורתו. היישוב במקום התקיים במאות הראשונות לספירה ובתקופת המשנה והתלמוד, ירד ועלה חליפות, והתקיים כנראה עד המאה ה-,13 ואחריה - רק במתכונת קטנה מאוד. במאה ה-16הוא נזכר כיישוב יהודי.



עד מלחמת העצמאות התגוררו כאן בדווים, והמקום ניטש עם המלחמה. שנים רבות לא ביקרנו כאן כי לא היה כביש למקום. לאחר שנסלל הכביש לאלמגור, שבו התחלנו את הטיול, נערכו כאן חפירות ארכאולוגיות, והיום מוחזק האתר בידי רשות הטבע והגנים. לאחר כמה עונות חפירה נערכו כמה פעולות שחזור ופיתוח לנוחיות קהל המבקרים. אחד משרידי המבנים המעניינים הוא בית הכנסת שעיטוריו כולם באבן הבזלת הקשה. בית הכנסת העתיק תואר כבר על ידי חוקרים במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, והוא נבדק גם בידי חוקרים שלנו. ליד בית הכנסת משתרעת כיכר שממנה עולים אליו בגרם מדרגות. בית הכנסת דומה במבנהו לבתי כנסת אחרים בגליל, ושונה בצבעו השחור בגלל אבני הבזלת שמהן הוא בנוי. היה בו אולם תפילה ובו שלושה טורי עמודים ועיטורים רבים באבני הבנייה, שחלק מהן מוטלות במקום. אחד הממצאים המעניינים הוא כיסא מעוטר, חצוב בבזלת ועליו כתובת הקדשה לנדיב שעשה לבניית פינה זו. הכיסא נועד לחכמים ונכבדים ונקרא "קתדרא דמשה". מי שרוצה להרחיב יפנה לשביל המשולט המוביל את המטיילים גם לרובע המערבי, שם אחרי שרידי בתי מגורים שוכן בית הבד של העיר. מכורזים נמשיך בכיוון כללי מזרחה. בין סימני ק"מ 4 ו-5 נחלוף על פני הכניסה לכרכום (שעוד מעט נחזור אליה) ונמשיך למושב אלמגור.

הכניסה לאלמגור היא כשישה ק"מ מכביש 9 (לפני הכניסה יורד כביש דרומה, המשכו של כביש 8277 לכינרת שאפשר להגיע גם בו מצפון הכינרת לאלמגור). לפני הכניסה ליישוב מוצבת מצפון לכביש אנדרטה דמוית דולמן (מבנה קבורה קדום דומה לשולחן אבן).



בגבול אלמגור נמצא תל קלע הידוע כתל מוטילה, שם נערכו קרבות קשים עם הסורים. הכניסה והירידה לאנדרטה לנופלים בקרב ולרחבת התצפית עוברת דרך היישוב. כמו ביישובים אחרים שער הכניסה סגור. אפשר לבקש שיפתחו את השער, או להמתין לידו עד שמישהו יבוא או יצא והשער ייפתח. מהשער נוסעים כ-600 מ' עד המזכירות, ומבררים איך אפשר לרדת לאתר כי גם שם יש שער נעול. מהשער השני יורדים עוד כ-200 מ', עד לחלקת בית הקברות של היישוב ולאנדרטה. 



לאחר חתימת הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות הייתה סביבתו של התל שטח מפורז בתחום ישראל. מאין יישובים במקום ובאין דרכי גישה נוחות ממערב, ניצלו זאת הסורים, שלחו את עדריהם לרעות מעברו המערבי של הירדן וב-2 במאי 1951 השתלטו על תל מוטילה ועל כמה גבעות לידו. הסורים התגלו בידי חיילי מילואים שהתאמנו במקום, הוזעקה תגבורת והחל קרב קשה שאליו הוזרמו כוחות נוספים משני הצדדים. היה זה זמן קצר אחרי מלחמת העצמאות, צה"ל לא היה במלוא תפארתו, ובקרב הממושך שבו לחמו חיילי חטיבת גולני נהרגו 41 מחיילינו. בסופה של הלחימה נסוגו הסורים אל מעבר לירדן. פרטי הקרב ומספר הקרבנות היו חסויים זמן רב, ובצה"ל התקשו לעכל את אשר קרה. היום מטופחת פינה זו ליד בית הקברות המקומי. במקום עמוד אבן וסביבו שמות הנופלים, המוצב ומצפה דני שממנו נשקף נוף הירדן, הכינרת והרי הגולן.



נחזור מכאן לכביש 8277 שבו הגענו, ונחזור בו מערבה, קצת יותר מקילומטר, ונפנה ימינה (צפונה) ליישוב כרכום. עוברים ליד חממות הנמצאות משמאל לכביש, ואחרי כ-1.5 ק"מ רואים לפנינו את בתי כרכום, ומדרום לנו, במרחק כקילומטר את בתי אלמגור. פחות משלושה ק"מ מכביש 8277 אנחנו בכניסה למושב כרכום, כפר קהילתי השוכן כ- 130 מ' מעל הכינרת וכ-350 מ' מעל פני הים ובו כ-150 משפחות. ליד כרכום אנחנו בצומת: ישר ממשיכה דרך עפר, המסומנת באדום, לאורך הירדן ההררי, ומימין לו רחבת תצפית לכינרת וסביבתה, שממנה יורד כביש צר לשרידי "גשר הדודות" על הירדן. כינויו של הגשר הוא על שם פעילות הוועד למען החייל שכונו בפי החיילים "דודות", שעשו את דרכן לבקר חיילים באזור ונקלעו לשיטפון עז שגרפן למותן.



בדרך למטה ניצבים פה ושם עצי שיזף. נופה של בקעת בטייחה ומקום שפכו  של הירדן לכינרת  נשקפים לעין כבר בירידה לעבר הנהר. אחרי כשני ק"מ עוצרים לפני הגשר האירי ההרוס, זה גשר הדודות, שלא מאפשר לעבור לצדו השני של הנהר. מי הירדן שוצפים כאן בין העצים, ויש פינות יפות בין מים לצל עצים. בשנה גשומה, או עם הפשרת שלגי החרמון, מבחינים בנהר בקושי, תוך שהוא מפלס את דרכו בתוך אזור מוצף מים. בשנה שחונה, כשהכינרת מאבדת מנפחה וחופיה ה"גדלים" מתגלים, רואים מכאן את הירדן מפלס את דרכו בין הצמחייה ובחרבה.

חוזרים עד לצומת שליד הכניסה ליישוב כרכום, ופונים לדרך העפר המסומנת באדום (2287), ההולכת צפונה. נאפס כאן את המונה ל-00.



דרך העפר נסללה ושופרה לצורכי תיירות בידי גופים אחדים, אבל הזמן וצמיגי המכוניות עושים את שלהם. יש בה מעט מהמורורת, אך היא טובה לרוב לכל רכב. לאורכה יש גדרות הסוגרות על שטחי מרעה, ובה כמה "מעברי בקר" - שערים שקרקעיתם מטילי מתכת עם רווחים ביניהם שאינם מאפשרים לפרות לעבור. מי שמכיר את הירדן מצפון לכינרת, שם הוא מתפתל כנחש והיה לסמל של עיקולי נהר, יראה כאן נהר שונה - אפיק ישר כמעט שמי הנהר זורמים בו בשיפוע ובזעף בין קירות תלולים המגיעים עד לבזלת שחורה של הרמה אשר מעליהם. לאפיק הנהר הידרדרו ונסחפו סלעים רבים היוצרים גלים ואשדות יפים המשמשים אתגר לשייטי הרפטינג האתגרי. פה ושם יש גוני צבע שונים על המדרונות התלולים, תוצאה של מפולת או גלישה. על חלק מהמדרונות ולידם מצויים שטחי מרעה שפרות משוטטות בהם. לצדי האפיק למטה צומחת צמחייה עשירה, ושביל הולכי רגל מסומן עובר בין קבוצות עצים ליד אפיק הנהר.



במזרח, מעברו השני של הנהר, רואים את היישוב חד-נס, צפונה לו מחנות צבא  וברקע תלי הגעש של הגולן. לאורך הדרך נמצא עצי שיטה המבטיחים לנו צל לקפה ומקום לצפות בו לירדן. כשבעה ק"מ מכרכום מגיעים סמוך לצומת שבילים ודרכים מסומנות: דרך מסומנת בכחול עולה לעבר כפר הנשיא, ימינה יורדת דרך המסומנת בשחור לגשר כפר הנשיא על נהר הירדן ולדרך המסומנת באדום שבה נמשיך צפונה לאחר סיור קצר כאן.

אפשר לעלות כקילומטר בדרך הכחולה העולה לכפר הנשיא ולזהות עשרות מטרים משמאל (מדרום) לכביש את קברו של שיח' מנצור ואת עין מנתור אשר לידו. בהמשך הדרך שממול, המסומנת בשחור והיורדת מזרחה לנהר, נגיע אחרי כקילומטר לגשר. מי הירדן גולשים מעל הגשר, או כשמפלס המים יורד הם מתנקזים בפתחים עגולים כצינורות בבסיסו שנועדו לאפשר למים לזרום ולהקל את הלחץ מהגשר. זו גם תחנה לסירות רפטינג השטות ובאות מצפון. הרחצה כאן מסוכנת גם כשהמים נראים מפתים ורגועים. בעבר הנהר כבר תבע כאן קרבנות. באוגוסט 1999 רחצו כאן מטיילים, ושתי ילדות נסחפו בזרם אל מעברי הצינורות; אחת הצליחה לעבור בצינור ונחבלה והשנייה נתקלה בצינור סתום וטבעה למוות. עולים בחזרה עד צומת השביל והדרכים. לצד הדרך ניצב מתקן גדול וישן, ומעט מצפון לו תעלה מדופנת בטון - שריד לתעלת הירדן שנועדה בעבר למשוך את מי הירדן מנקודה הנמצאת מדרום גשר בנות יעקב (שם קיימים עוד שרידים לסכרון בטון)  ולהזרימם דרומה. העבודות החלו בחודש ספטמבר 1953 והופרעו על ידי הסורים. הם הגישו תלונה למועצת הביטחון ועשו את כל שבידם כדי שהמפעל ההטיה לא יסתיים. לדבריהם חציו של הירדן שלהם, ולכן הם התנגדו גם שכלי החפירה יעמדו באפיק הירדן, ולנוכחות חיילי צה"ל במקום. לבסוף נתקבלו רוב טיעוניהם; העבודה הופסקה והתכניות השתנו. גם רעיונות להפיל את מי הירדן לכינרת וליצור כוח חשמל שיעזור בשאיבתם הלאה לא יצאו לפועל.

במרחק קטן מקצה התעלה, כ-100 מ' לפני הדרך העולה לכפר הנשיא וכ-50  מ' ממזרח לדרך, יש רחבת תצפית שממנה נשקף מראה יפה לנהר, ושם יוצא צפונה שביל להולכי רגל המסומן בשחור והמשיק לפעמים למי הנהר. במרחק קצר מרחבת התצפית ממתינה לנו רחבה נוספת ומשתיהן מראות יפים לירדן.



ממשיכים צפונה בדרך המסומנת באדום. אחרי כשני ק"מ עוברים ליד תחנה הידרו-אלקטרית ואגם קטן המזין את תחנת הכוח של קיבוץ כפר הנשיא. עם היוודע דבר התכניות לסגור חלק מאפיקו של הירדן ההררי ולשנות את פני ערוץ הירדן בקטע מיוחד זה לטובת מפעל כפר הנשיא, קמו החברה להגנת הטבע, רשות שמורות הטבע ואזרחים רבים כדי להעביר את רוע הגזרה. אלפי מטיילים הצטרפו לקריאה להשאיר את הירדן ההררי ואת הנהר הממשי היחיד בארצנו כמות שהוא. המאבק לא עלה יפה, ותחנת הכוח המשרתת את תושביו של קיבוץ אחד מונעת מראה יפה ורצוף של הנהר ההררי.



ממשיכים צפונה על דרך שנסללה בחלקה על תוואי הדרך הישנה אשר שימשה את העובדים בהטיה. ממזרח נראות משוכות צבר, בין מטעי פרי. מעט למטה, מימין לנו, נראה את הירדן ולידו שרידי מבנים שהיו קשורים בניסיון הטיית הירדן. אפשר לרדת כאן, בדרך עפר מדרום למצד עתרת, אל חופו של הנהר ולשרידי טחנת הקמח שליד מצד עתרת, הנמצאים ממש סמוך לדרך. לבניין הטחנה יש קשתות יפות ואפשר לראות את שרידי המגלש שדרכו נפלו המים על גלגלים שהניעו מערכות אבני רחיים לטחינת קמח. הדרך המסומנת באדום ממשיכה עוד מעט צפונה. מימין (ממזרח) לה נראה מצד עתרת וחלק מחומותיו שנחשפו בחפירות ארכאולוגיות. מבצר עתרת הצלבני נבנה בנקודה חשובה על הדרך שחצתה כאן את הירדן. מיקומו של המבצר אפשר לו לאבטח את הדרך שירדה מדמשק ולהיות סכר אל מול פני השודדים שבאזור.



בנייתו של המבצר לוותה בבעיות הקשורות בהסכמים שבין בלדווין הרביעי, "מלך ירושלים", והמצביא המוסלמי צלאח א-דין. אנשי מסדר הטמפלרים, כוח צבאי של הצלבנים, לחצו על המלך לבנות את המבצר ויהי מה, ואילו צלאח א-דין הציע סכום גבוה - 100,000 דינר זהב, כך לפי המקורות, כדי שלא יבנו אותו. המבצר אכן נבנה, נקרא בשם שאסטלה, וב-1179השתכנו בו כ-1,000 איש - עשרות אבירים, חיילים ובעלי מלאכה רבים. אבל ימיו של המבצר היו ספורים. בקרבות בגליל הייתה ידו של צאלח א-דין על העליונה. המוסלמים תקפו עוד באותה שנה, גם את שאסטלה, חפרו  מתחת לחומותיו, מוטטו את חלקן והמבצר חרב לאחר חודשים ספורים שבהם שירת  את הצלבנים. חלק מחומות המבצר נחשפו בחפירות והן נראות יפה ליד הדרך.

משמאל לדרך עוברים על פני שדה מגודר ושלטי צבא - זה בית הקברות ששימש להטמנת חיילי האויב שנפלו בקרבות, ומגיעים לכביש מספר 91 הבא מראש פינה לגשר בנות יעקב ועולה לגולן. מכאן, הגולן והגליל לרשותכם.





חשוב מאוד

סוג הטיול: ברכב רגיל.

נקודת התחלה: צומת כורזים בכביש 90.

נקודת סיום: בכביש 91 ליד גשר בנות יעקב.

אורך המסלול:

לרכב שטח: סדר גודל של כ-25 ק"מ, תלוי בכניסות, סטיות והארכות שונות.

לרכב רגיל: כ-30  ק"מ ללא הסטיות מהדרך הראשית.

משך הטיול: ארבע עד חמש שעות, כולל ביקור באתרים שהוזכרו.

מים: להצטייד.

קושי: קל

מפה: מפת טיולים וסימון שבילים מספר 1 - החרמון, הגולן ואצבע הגליל, מהדורת 2008.

עונה מומלצת: כל השנה, יפה עם הפשרת השלגים כשהירדן זורם, שוצף בעוז.