במקרא מופיע לעתים קרובות בהקשר של ריקוד הפועל כִּרְכֵּר, כפי שנאמר על דוד המלך "ודוד מְכַרְכֵּר בכל עֹז לפני ה'" (שמואל ב' ו', י"ד). אין ספק שהפועל כִּרְכֵּר פירושו הסתובב ואף השתולל, ולכן ניתן לייחס לכתיב "וירקידם כמו עגל" גם תנועה סיבובית ומתגלגלת.

אגב, גם שמה של העֲגָלָה קשור לשורש של המילה עָגֹל, כי היא נעה על אופניים המסתובבים בגלל היותם עגולים, ולכן הם קרויים גלגלים. השם גלגל עצמו בנוי מארבע אותיות שורש שבהן חוזרות האותיות גל פעמיים, אך הן התקצרו מן השורש ע-ג-ל שבו נשמטה הע'.

ונשוב אל הפועל כִּרְכֵּר, שמשורשו נוצרה הכרכרה שהיא בעצם עגלה הנעה על גלגלים. מאותו שורש –  כּ-ר-כּ-ר – נוצרה המילה כִּכָּר, שבה הר' הראשונה נבלעה בכ' שאחריה. הכיכר היא תבנית עגולה, ומכאן המילה Circle באנגלית, ופירושה גם מעגל וגם כיכר. העֲגָלָה, שהיא מרכבת משא הנעה על ארבעה גלגלים, נקראה כך מפני שהיא מרקדת על ארבעת הגלגלים כמו עֵגֶל. ומעניין להשוות זאת ללשונות הסלביות: ברוסית העגלה היא Tielega) ТЕЛЕГА) והשם קשור ל-Tielets)ТЕЛЕЦ  ) שפירושו עֵגֶל.

פָּרָש בא במקרא לא רק במשמעות של האיש הרוכב על הסוס אלא גם במשמעות סוס ממש, כמקבילתו הערבית פַרַאס, וזאת ניתן ללמוד מן הכתוב "וידביקום בעלי הרכב ובעלי הפרשים". בלשנים קושרים את פָּרָש לפועל פָּרַשׂ במשמעות של פרס כנפיים, עף ופרח, כלומר רץ מהר, ולכן הפרשים באים במשמעות של סוסים מהירים. יש בלשנים הרואים קשר דומה באנגלית בין horse לבין hurry. בלטינית curirere פירושו לרוץ, מכאן carrus – עֲגָלָה, שממנה התפתחו בעברית קרון, ובאנגלית ובגרמנית car,karre . היסוד kar מופיע בסנסקריט העתיקה, שממנה התפתחו הלשונות ההודו-אירופיות. פירוש המילה kar בסנסקריט הוא לנוע. מאותו יסוד Car נוצרה בלטינית החדשה  carga, שפירושה להעמיס וממנה המילה האנגלית קַרְגּוֹ (cargo). מאותו יסוד עתיק car נוצר שם הפועל הלטיני Carcare, שפירושו להעמיס עומס יתר, ומכאן המילה האיטלקית קָרִיקָטוּרָה – כלומר תמונה עמוסה מאוד עד כדי גוזמה, ככלי רכב עמוס לעייפה, ובהשאלה הצגה מעוותת ומוגזמת של אדם, של התרחשות או של מצב מתוך כוונה לעשותם מגוחכים.

היסוד car מופיע גם במילה carrier, שאף היא נוצרה מ-carrus הלטינית, אלא שבתחילה באה קריירה במשמעות של דרך, מסלול, מירוץ, ורק אחר כך, כשהגיעה לצרפתית, נתייחדה לה משמעות של התקדמות האדם במסלול חייו. עֲגָלָה מזכירה את הביטוי בארמית – "בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב", המופיע בתפילת קדיש במשמעות של במהירות ובזמן קרוב. בעגלא בארמית – במהירות, ומילה דומה מוצאים אנו בערבית עַגַ'לַה שפירושה: מהירות וחיפזון, ורבים מכירים את הפתגם הערבי:  אַלְעַגַ'ל מִן אַ(ל)-שַטַן –  החיפזון מן השטן.

בלשון האנגלית מצוי שם התואר agile במשמעות של קל תנועה, זריז, כלומר מהיר; אך גם מלא חיים. מכאן גם שם העצם  agility – זריזות, ערנות. ידידי, אברהם הפילוני, המורה הוותיק ללשון העברית ולמקרא, הפנה את תשומת לבי למילה האנגלית ולדמיון צליליה ומשמעותה למילים השמיות: עֲגָלָא (בארמית) ועַגַ'לַה (בערבית). מבדיקה שערכתי במילונים האטימולוגיים של הלשון האנגלית, מתברר שהמילה agile, המצויה גם בלשון הצרפתית העתיקה בתעתיק זה, התגלגלה לשתי הלשונות מן הלטינית. מקורה בלטינית במילה agilis שמשמעה גמיש, נע, אך גם אטי. לעומת זאת המילה הלטינית agilitas מציינת מהירות, תנועתיות וזריזות. שתי המילים הלטיניות קשורות לשם הפועל הלטיני agree, שמשמעויותיו רבות: להוליך, לנהל, להמשיך, להתקדם במהירות, לבצע, לפעול; ומכאן מצוי באנגלית השם אַגֶנְט ((agent במשמעות של פּוֹעֵל ומפעיל. לכל המילים הלטיניות ונגזרותיהן שורשים עמוקים בלשונות ההודו-אירופיות, שבהן מצוי היסוד הקדום ag במשמעות של לפעול, להוליך, לנהל; מכאן גם בסנסקריט ajasti  ובלשון האווסטית azaiti, במשמעות דומה ל-ag. בארמנית מצויה מילה שנגזרה אף היא מן היסוד ההודו-אירופי הקדום –  acem – אני מביא; ובגרמנית מצויה המילה agein – הוביל.

כל אלה מעידים כי ההשערה שהעלה ידידי אינה אלא אטימולוגיה עממית, משום שאין כל ביסוס מלשון שמית ל-agilis הלטינית, מה שמוכיח שוב ושוב שאין למהר ולהסיק מסקנות, כי אכן החיפזון מן השטן.

גם מעשה עגל הזהב היה מעשה נמהר שנבע מחיפזון וחוסר סבלנות, ואולי מרמז לכך הסיפור של העגל דווקא, ולא של בעל חיים אחר, שבנו בני ישראל משבושש משה לרדת מההר. בני ישראל אמנם הושפעו מתרבות המצרים הקדמונים, שסגדו גם לעגל, ואולי העגל סימל בעיניהם גם את סיר הבשר שהתגעגעו אליו, אך העובדה כי העגל מסמל גם (ובעיקר) מעשה נמהר בעינה עומדת.

בוולגטה תורגם שמו של העגל שהוצב בהר חורב – vitulum. בדרום איטליה שלט פעם שבט שסמלו היה עגל ובלשונו כונה vitlo, קיצור מן המילה הלטינית vitulum. באיטלקית נתרחב השם ל-vitello, והיוונים כינו את בני השבט תחילה vitalikos ולבסוף italikos. מכאן הק' במילה איטלקי במקום אִיטַלְִיי. לימים פשט השם איטליה מהדרום לכל המדינה.