נראה שאפר של פרקן שימש כמרכיב בתהליך הכנת הזכוכית בתקופת הפרעונים במצרים, לפחות זו עדות שמצאתי מצוטטת מפי חוקר בריטי בן ימינו שמנסה להתחקות אחר מה שהיה פעם, ויש לי חיבה אליו.

הפרקן העשבוני ירוק כל השנה, בתנאי שיש לו מים מלוחים לשתות. העלים קטנים ומנוונים, ותפקידי ההטמעה מבוצעים בעיקר על ידי הגבעול שהוא חסכני יותר. בתנאים של מחסור, ועם העלייה במליחות וההזדקנות של הצמח, הוא מקבל גוון אדום. הפריחה לקראת סוף העונה, בקיץ, אינה מרשימה כלל, שכן ההאבקה נעשית בעיקרה על ידי הרוח. הזרעים זעירים ונישאים על פני המים.

הפרקן משתייך לקבוצה אקולוגית של צמחים הנקראים הלופיטים (halophyte) – אוהבי מלח, ואם יש צמחים שאיך שהוא מצליחים לגדול כשרמת המליחות עולה, הפרקן אפילו מבכר מים מלוחים על פני מים תפלים. הוא גדל בישראל בבתי גידול מלוחים ולחים, כגון במלחה של עתלית ובמלחות שבסביבות ים המלח. עם הפגיעה בבתי גידול עשירים במים (גם אם מלוחים) גם הוא נפגע.

בארץ, למיטב ידיעתי לא התפתחה תרבות מסורתית של אכילת צמחי פרקן. במסגרת החיפושים אחרי גידולים חקלאיים שניתן יהיה להזין אותם במים מלוחים או מליחים הגיעו לפרקן. עשו סלקציה ומצאו זנים טעימים ועתירי יבול, וכיום התחילו בגידול מסחרי של פרקן באזור רמת הנגב. שותפים לפיתוח הם חוקרי המכון למחקר ולפיתוח רמת נגב ומדריכי שירות ההדרכה והמקצוע (שה"מ) במשרד החקלאות בשיתוף אוניברסיטת בן גוריון.

הפרקן נאכל לאחר בישול קל או מוחמץ. הומלץ לי לבשל אותו טרם ההחמצה, אך כיוון שזכיתי ומצאתי ענפים צעירים שטעמם נעם לי גם ללא שימור, ויתרתי על הבישול. מתכון נוסף הוא להרתיח אותו קלות במים במשך שמונה עד עשר דקות, לא יותר – כדי לא לאבד את הארומה. המהדרין יעבירו את גבעולי הפרקן למים קרים כדי לשמור על הגוון הירוק שלהם; פשוטי העם יעבירו ישירות מהסיר לצלחת. מגישים עם קוביית חמאה או מעט שמן זית.

פרקן מוחמץ

חומרים:

אגודה של צמחי פרקן צעירים

מים

חומץ

תבלינים: פלפל חריף, שום

הכנה:

טרם ההחמצה מבשלים במשך כעשר דקות במים רותחים ומעט חומץ. אני כאמור ויתרתי על שלב הבישול, אתם מוזמנים להחליט לפי מצב הצמחים שבידיכם. לאחר מכן מעבירים את הפרקן לצנצנת, מכסים במרינדה (שליש חומץ והשאר מים, בתוספת התבלינים), ובתוך שבוע הוא מוכן למאכל ויכול להמתין במרתף כמה חודשים. אחד הטובים שהחמצתי.

לתגובות (ואשמח לקבל): einavr@blue-ecosystems.com