בגיליון הקודם הבנו שכדי להשיג פריים שבו דמותם של הציפור או של העוף המצולמים יהיו גדולים דיים, עלינו להשתמש בעדשות טלה-פוטו, כלומר בעדשות בעלות אורך מוקד גדול. אך כמו שנהוג לומר: הגודל לא תמיד קובע... בנוסף, עלינו גם לצמצם את המרחק לאובייקט ככל שניתן. צמצום המרחק הוא זה שאחראי, בין השאר, גם על צלילותו של הצילום ועל היכולת להבחין בפרטים העדינים ביותר.

כאמור, רוב הציפורים לא סובלות את קרבתנו... וכנראה שבצדק. לכל ציפור יש מעגל גבול דמיוני בלתי עביר, שאם נחצה אותו היא תמריא ותברח. כדי שלא להיחשף עלינו לצלם ממרחק קצר מתוך מסתור.

מסתור לא חייב להיות חפירה עמוקה ומוסווית היטב, גם אוהל טיולים זול שנמכר בחנויות הטיולים או בחנויות "עשה זאת בעצמך" במחיר זול יחסית, יכול לשמש כמסתור מצוין.

אני בדרך כלל משתמש באוהל שכזה, בעל פתיחה מהירה וקיפול קומפקטי.

הוא נמצא אצלי דרך קבע בתא המטען ברכב, תמיד זמין, לא כבד וקל לבנייה.

אם כך, צילום מתוך אוהל מסתור יוכל לתת לנו את הקרבה הנדרשת מבלי שנושאי הצילום שלנו יבחינו בנו, וכך נוכל לקבל את הצילומים שבהם יופיעו הדוגמנים המעופפים שלנו בגודל ראוי.

לכתבה הזאת מצורפים צילומים המראים שימוש באוהל מסתור לצילום שלדגונים גמדיים.

צילום של בעל חיים כלשהו דורש עבודת מודיעין מקדימה. משמעותה של עבודת המודיעין היא לתת לנו תשובות ותובנות בנוגע לאורחות החיים של בעל החיים: היכן הוא חי, מתי הוא פעיל, מה הוא אוכל, כיצד הוא נוהג להשיג את מזונו, האם הוא טריטוריאלי וכו' וכו'.

הדוגמה המובאת של שימוש במסתור לצילום שלדגונים גמדיים, היא דוגמה מצוינת להבנת התהליך הצילומי הזה.

ובכן, מה למדתי על שלדגונים גמדיים שיוכל לעזור לי לצלם את התמונה המנצחת?

השלדגון הגמדי נמצא באזורנו בין יולי לנובמבר, המשמעות היא שלא אצא לצלם שלדגון בפברואר למשל. הוא חי ליד מקורות מים, ניזון מדגים שאותם הוא צד תוך כדי צלילה מעמדה מוגבהת, טריטוריאלי ומאוד מאוד פוטוגני... זה מספיק בשלב זה.

יוצאים למקור מים שבו צופים קודם לכן את נוכחותם של השלדגונים הגמדיים. ממקמים את המסתור (האוהל המתקפל) ליד שפת המים, ומציבים ענף בתוך המים כדי לייצר לדוגמן הפוטנציאלי עמדת ציד נחשקת. מיקום האוהל חייב להיות בתיאום עם כיוון אור השמש בשעת הצילום. רצוי שהשמש תהיה בגב, כך שהאור יהיה לכיוון הענף. את הענף ממקמים במרחק כמה מטרים מהמסתור. המרחק הספציפי תלוי באורך המוקד של העדשה שאתה מצלמים. המרחק הזה יקבע מה יהיה גודלו של השלדגון בפריים הסופי. יותר מכך, השתדלו לבחור ענף מרשים ומיוחד שיצטלם היטב ולא יהיה סתמי או מלאכותי.

כדאי גם לבחור מקום שבו לא יהיו לענף שלנו מתחרים בסמוך לו. במקורות מים רבים צומחת צמחייה מוגבהת על שפת המים או באזורי המים הרדודים. הצמחייה הזאת משמשת כעמדת ציד נוחה לשלדגים, לכן אין שום ודאות שהשלדג יעדיף דווקא את הענף שלנו. אז אם נמצא מקום שבו לא צומחת צמחייה כזאת, הוא יהיה המקום המועדף למיקום המסתור והענף. העובדה ששלדגונים גמדיים הם עופות טריטוריאליים עוזרת מאוד לשפר את סיכויי ההצלחה. שלדג שימצא את המקל ויזהה בו פוטנציאל לעמדת ציד טובה, ישמור עליו מכל משמר, ויותר מכך – יחזור אליו בתדירות גבוהה.

מיקום הענף במים חייב להיעשות בהתחשבות ברקע ובגובה הצילום. כדאי למקם את הענף מעל פני המים בגובה שייצור קו ישר עם מיקומה של המצלמה ושהרקע שמאחוריו יהיה נקי וחלק ככל האפשר. אני בדרך כלל בוחר רקע של צמחייה מרוחקת, ואז מתקבל הנושא על רקע ירוק רענן.

זהו זה, עשינו את חלקנו. אספנו מודיעין, בנינו מסתור, מיקמנו ענף מרשים בדיוק במרחק הנכון. במקביל, דאגנו שמיקומנו יהיה אופטימלי ביחס לכיוון האור, ובחרנו רקע נאה. כעת יש להיכנס למסתור (כדאי מאוד להביא כיסא מתקפל), להעמיד את המצלמה על חצובה, להוציא את העדשה מבעד לאחד הפתחים ולערוך כמה ניסיונות. הניסיונות ייתנו לנו מושג בנוגע לפריים המתקבל – כיצד נראה הרקע? האם המרחק מהענף נכון? כמו כן, מהי מהירות התריס בתנאי האור הקיימים? אולי צריך להעלות רגישות (ISO) כדי לקבל מהירות תריס גבוהה יותר? וכו'.

ברוב המקרים אני מצלם בתכנית עבודה של עדיפות לצמצם. אני קובע את ערך הצמצם בין 5.6 ל8- ומקפיד שמהירות התריס לא תפחת מ- 1/250 שניות. זאת אני עושה על ידי העלאת הרגישות, אם יש צורך. בנוסף, אני בוחר במצב צילום רצף.

השעות המועדפות לצילום הן שעות הבוקר המוקדמות - עד שעתיים אחרי אור ראשון, ושעות אחר הצהריים המאוחרות - כשעתיים לפני אור אחרון. בשעות אלו התאורה רכה ומגיעה מזווית שטוחה יחסית. תאורת שמש חזקה וקופחת תיצור צללים קשים ותקלקל את התוצאות.

ועכשיו כל מה שנתר לעשות הוא להמתין בשקט לשלדגון שיאתר את המקל. אם יהיה לנו מזל הוא גם יגיע עם דג.

על שיטות מסתור והסוואה אחרות בגיליון הבא.