מינים תרבותיים נוספים מהמשפחה קנו להם מקום בצמחייה של הארץ, כמו הפיג'ויה, הפיטנגו והגויאבה. שני האחרונים גדלים בגינתי; הפיטנגו זכה להיכלל בפינת הנוסטלגיה. בימי ילדותי היו רוב גדרות החי מצמחי פיטנגו, והדרך הביתה מבית הספר הייתה דרך הפיטנגו. גם הצרעות והזבובים נהנים ממנו. הגויאבה נמצאת בפינת פירות המאכל, ואני מתחרה על הפירות באדיקות עם הבולבולים (מי שמשכים קום זוכה). לא כולם אוהבים את ריחן של הגויאבות, אבל על ריחו של ההדס יש קונצנזוס.
הזכרתי את ההדס לטובה. בפרק על הסרפד אומר ישעיהו: "תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ תַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס" (ישעיהו נ"ה, י"ג). כדי לא לשעמם אתכם באותם פסוקים, ההדס נזכר בתנ"ך גם בהקשר של חג הסוכות בספר נחמיה ח', ט"ו: "וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר: צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב". במסורת שלנו מקבל ההדס מקום חשוב הן כאחד מארבעת המינים שעליהם מברכים בסוכות, ושום סוכה אינה שלמה בלעדיהם, והן כצמח המשמש לברכת ההבדלה במוצאי שבת, שאז מברכים "בורא מיני בשמים".
לצמחי ההדס הגדלים בטבע ולרוב הפרטים הגדלים בגינות עלים נגדיים - בכל מפרק זוג עלים, ואלו נחשבו על ידי חז"ל להדסים שוטים. על פי האמונה, ההדס המשולש הכשר לברכות, שלו שלושה עלעלים מקבילים היוצאים מאותו מפרק - מתקבל רק לאחר שרפה או גיזום מסיבי של הצמח. שנים אחדות חיפשתי הדס כשר במשתלות ללא הצלחה. וכאשר ההדס הזקן בחצר שלי נכרת, ציפיתי למצוא ענפים משולשי עלים המגיחים מהגזע, אולם גם כאן נחלתי אכזבה. עוד חלום אחד שאני נושאת אתי שטרם התממש...
אנחנו נברך את ההדס גם בשל ריחו וגם בזכות טעמו. הענפים משמשים לתיבול חמוצים, בעיקר להכנת זיתים כבושים ארומתיים, והפירות משמשים להכנת ריבות, גם הן ריחניות מאוד. אפשר להשתמש בפירות טריים ואפשר לייבש אותם במקום מוצל וחם, לאחסן ולהשתמש בעת הצורך. ההדסים המיובשים משמשים אותי כדי להפיח חיים בקנקני תה ובירקות מוחמצים. הענפים הצעירים, במינון נמוך, משמשים לתיבול ולהוספת ריח לסלטים טריים.
יין חם בניחוח הדס
חומרים:
בקבוק יין אדום חצי יבש
7-10 פירות הדס מיובשים
הכנה:
פירות הדס מיובשים: בוחרים בחצר מקום שטוח, רצוי מקום יבש (שאינו מורטב ממערכת ההשקיה) ומוצל במשך חלק מהיום. גגות הבטון השטוחים שהיו בעבר בישראל מצוינים למטרות מעין אלה. שוטחים על המשטח את פירות ההדס השחורים וממתינים כמה ימים עד שיתייבשו. אוספים את הזרעים לצנצנת זכוכית, מניחים על מדף התבלינים ומחכים לשעת כושר.
להכנת היין: מוזגים לסיר את בקבוק היין ומכניסים לתוכו פירות הדס מיובשים. מחממים את היין על אש קטנה אבל לא מרתיחים אותו, כדי שהאלכוהול לא יתנדף. כדאי לכסות את הסיר במכסה.
עונות לאיסוף ולהכנה: ספטמבר-נובמבר. יין חם – כל השנה, בעיקר בסתיו ובחורף; הפירות המיובשים נשמרים לאורך זמן.
תודה ליערה על המתכון ועל היין.