ספר מסעות מקורי, או ספר הסוקר חבל ארץ דרך משקפיים ישראליים, הוא מקור לשמחה ולסקרנות. מעטים (יחסית) ספרי המסעות שכתבו ישראלים, ומעטים עוד יותר ספרי מסע מעולים.
לכן שמחתי שקיבלתי את ספרה של שפרה הורן "חוויה ניו-זילנדית". שפרה הורן, סופרת מוכשרת ומיומנת, שניחנה ביכולת תיאור מרשימה, חולקת בשנים האחרונות את זמנה בין ניו-זילנד ובין ישראל. בזמן הזה כתבה ספר עתיר מידע, בגבול שבין סיפור מסע ואיסוף אינפורמציה. ואכן מידע רב אספה הורן בנושאי גאוגרפיה, אתנוגרפיה, כלכלה, פוליטיקה, היסטוריה, צבא ומעמד האישה. המידע הזה, הכולל מספרים שהיא דלתה מן האינטרנט ומשירותי המידע של ניו-זילנד, רב ומועיל לכל מי שרוצה לדעת עובדות ומספרים הקשורים לארץ, או למי שמתכונן לטייל בה. תוכלו ללמוד כאן שניו-זילנד הייתה המדינה הראשונה שהעניקה זכות בחירה לנשים, והיום הנשים שולטות בממשלה, בפרלמנט וגם בתחושתם של הגברים, הטוענים שהם המגדר המקופח בניו-זילנד.
תוכלו ללמוד על ההיסטוריה של המאורים, התושבים הראשונים של ניו-זילנד שקיימו כאן חברה פטריארכלית אלימה למדיי, כיצד חיסלו את המואה הענקית, הגרסה המקומית (הגדולה יותר) של היען האפריקני, וכיצד עסקו במלחמות ובקניבליזם, עד שבאו הלבנים ודיכאו אותם. יותר מאוחר זכו המאורים לשוויון זכויות, שלא כמו שכניהם האבוריג'ינים מאוסטרליה, ואף לפיצויים ניכרים ולהשבת אדמותיהם. שפרה הורן מספרת על כמה ממנהגי המאורים, הכוללים קעקועי גוף ופנים, ריקודים מפחידים ואף מגונים, והיכן אפשר לפגוש בהם ובתרבותם המרתקת. היא מספרת על ארץ ירוקה עם נופים משגעים וחופים מרהיבים. על מדינה המקפידה יותר מכל מדינה אחרת בעולם על שמירת הסביבה, הגנת הטבע ומניעת פגיעה בטבע ובנוף. ארץ שמימיה זכים וכמוהם גם חופיה עתירי הדגה, פירות הים והלווייתנים. ארץ שיש בה יותר כבשים ופרות מאשר בני אדם, והיא מודאגת מהמתאן הנפלט בנפיחות הכבשים לא פחות מאשר אנחנו מודאגים מהנשק הגרעיני האירני.
אכן בתחום המידע זהו ספר מעולה. עם זאת אין הוא ספר מסע, שכן אין בו כמעט סיפור ואין הרפתקאות. הורן מספרת על בן זוגה "הקיווי" היהודי, אך סיפורה האישי נכתב גם הוא יותר כדוח יבש מאשר סיפור אהבה אישי.
התלהבותה של הורן מנופי ניו-זילנד מגיעה לשיאה בפרק המתאר את נופי הסרט "שר הטבעות", שצולם כאן והפך למסלול מסע לרבבות תיירים. תיאורי עולם החי והצומח אינם מתעלים לרמה זו, וניכר בה שאינה בקיאה ואף אינה מתעניינת דיה בנושאים אלה, שהם כה חשובים לספר מסעות טוב. בתחום זה היא אף מתרשלת ושוגה שגיאות גסות. בניו-זילנד מגדלים איילים אצילים ואוכלים את בשרם; אצל הורן הם זכו להיקרא צבאים. כנראה שהמילה האנגליתdeer פירושה אצלה צבי ולא אייל, שהוא התרגום הנכון. היא גם סבורה שהמואה, הקיווי והפינגווינים, מן העופות הבולטים כאן, הם ציפורים אף על פי שהם רק עופות.
שגיאות אלה ורבות אחרות מעכירות את המים הצלולים, וביניהן שגיאות לשוניות לא מעטות שבהן הספר שט. הרי אפשר לבדוק עם בעלי המקצוע המתאימים את השמות והמידע, ולדווח בצורה מדויקת. תמהני על הוצאת עם עובד כיצד לא בדקה את הספר וניכשה מתוכו את הטעויות והשגיאות. הרי יש לספר עורך – כך לפחות כתוב. עם כל זה, אני ממליץ על הספר ואשמח לקרוא ולסקור ספרי מסעות ישראליים נוספים.