סיפורו של לוח השנה - חלק ב הלוח המוסלמי והלוח העברי
מאת: דר מוטי רוזן
צילום: --
גרסת pdf של הכתבה (קבצים אלה הם גדולים ולוקח להם זמן להטען)
קרא עוד...
שמות החודשים בלוח השנה המוסלמי נקבעובתקופה הטרוֹם אסלאמית, תקופת הג'אהיליה.
החודש הראשון נקרא מֻחַרַם. בתקופה שקדמה לאסלאם היה חודש מֻחַרַם אחד מארבעה חודשים שבהם נאסרה הלחימה. המילה הערבית מֻחַרַם פירושה "אסור".
החודש השני נקרא צַפַר; מילה בערבית שמשמעותה היא אֶפֶס, משום שהחודש לא נחשב לדתי והיו בו אפס טקסים דתיים. בחודש זה הותרה הלחימה.
לוח השנה שקדם לאסלאם נערך על פי שנת שמש. הערבים של תקופת ג'אהיליה נהגו לעַבֵּר שנת שמש ולהוסיף חודש כמו בלוח העברי. את החודש הנוסף הזה הוסיפו לצַפַר. החודש השלישי של השנה נקרא רַבִּיעַ (א)לאַוַּל, שמשמעו חודש האביב הראשון.
החודש הרביעי נקרא רַבִּיעַ (א)לתַ'אנִי - או רַבִּיעַ (א)ל אַאחַ'ר – חודש האביב השני או חודש האביב האחֵר.
החודש החמישי נקרא גֻ'מַדַה (א)ל אַוְלַה - החודש הצחיח הראשון. גֻ'מַדַה היא מילה שמשמעה אדמה צחיחה, שלא ירד עליה גשם.
החודש השישי נקרא גֻ'מַדַה (א)לתַ'אנְיַה או (א)לאַחְרַה - החודש הצחיח השני.
החודש השביעי נקרא רַגַ'בּ, שמשמעותו מכובד. רַגַ'בּ הוא חודש שהלחימה בו נאסרה. מֻחמד טען שמי שיצום בחודש הזה יזכה לשתות ממעיין החיים בגן העדן.
החודש השמיני נקרא שַעְבַּאן. השורש הערבי ש-ע-ב עניינו פיצול, והחודש נקרא כך כי בתקופה הטרום אסלאמית נהגו הערבים להתפצל ולתור אחר מים.
החודש התשיעי נקרא רַמַדַאן, וזהו החודש החשוב ביותר בלוח השנה המוסלמי. המילה הערבית רַמַד היא אחותה של רֶמֶץ העברית. המילה רֶמֶץ מסמלת חום לוהט, ואכן בתקופה הטרום אסלאמית, כשנקבעו שמות החודשים בלוח השנה הערבי, רמדאן היה החודש הלוהט ביותר בשנה (כמו תמוז או אוגוסט) אצלנו.
החודש העשירינקרא שַוַאל. שלושת הימים הראשונים של החודש הם ימי עִיד אלפִטְר - חג שבירת הצום.
החודש ה-11 נקרא ד'וּ אַלְקַעִידַה - בעל שביתת הנשק. היה זה הראשון בארבעה חודשים קדושים שבהם נאסרה הלחימה: ד'וּ (א)לקַעִידַה, ד'וּ (א)לחַ'גַ'ה, מֻחַרַם ורַגַ'בּ.
החודש ה-12 נקרא ד'וּ (א)לחַ'גַ'ה - בעל החַ'ג'. זהו חודש העלייה לרגל לאתרים המקודשים במכה. החַ'ג' הוא אחת מחמש המצוות העיקריות של האסלאם. הוא מתקיים ביום הראשון של החודש, ושיאו ב-9 בו, הקרוי יום ערפאת, שבו עומדים לרגלי הר ערפאת ומאזינים לדרשת חכם מוסלמי שנועדה לשחזר את דרשת מֻחמד ביום התשיעי של ד'ו'ּ-(א)לחַ'גַ'ה, בשנה העשירית להג'רה, שנת 632 לספירת הנוצרים. זו הייתה העלייה לרגל האחרונה של מֻחמד לפני מותו.
הלוח העברי
לפי מדרש חז"ל הגיעו שמות החודשים מבבל. הדבר קרה במאה השישית לפסה"נ, עם שובם של גולי בבל ארצה. לוח השנה המכונה "עברי" הוא למעשה אַכָּדִי.
השם תִּשְרֵי מקורו במילה האכּדית tashritus, שמשמעה - התחלה. השם תִּשְרֵי הוא בעל מקבילות בלשונות השֵמיות. כך למשל בערבית. בשם הזה מכונה ביטאון מפלגת הבעת' הסורית. השם תִּשְרֵי מרמז על תחילת שנה חדשה וחידוש המחזוריות בטבע. חודש תִּשְרֵי נקרא במקרא גם בשם ירח איתנים.
החודש השני חֶשְוָן או ליתר דיוק, מַרְחֶשְוָן, הוא גלגול של השם הבבלי. במעברן של מילים מהאכּדית לעברית חל לעתים חילוף של ו' באות מ', ושל מ' באות ו' (בגלל הקרבה הפונטית בין M ל-V, כי שני העיצורים הם שפתיים). מכאן נובע שהשם מַרְחֶשְוָן היה באכּדית וַרְח שְמָן - כלומר: ירח שמיני. ומדוע שמיני? כי מניין החודשים בתקופה הקדומה החל בחודש נִיסָן, שהיה חודש האביב, ואז אִיָּר היה החודש השני, סִיוָן היה החודש השלישי, תַּמּוּז היה החודש הרביעי, אָב היה החודש החמישי, אֱלוּל השישי, תִּשְרֵי השביעי, וּמַרְחָשְוָן או בקיצור חֶשְוָן היה החודש השמיני.
חודש כִּסְלֵו נקרא בשם זה מלשון כֶּסֶל- תִּקְוָה, כי בחודש זה נשאו איכרי הארץ את עיניהם לשמים וקיוו לגשם שירווה את האדמה הזרועה. טֵבֵת נקרא בשם זה על פי המילה האכּדיתtebetu , שציינה טביעה, כלומר שקיעה בבוץ, שנוצר כתוצאה מרדת הגשמים בחודש זה. חודש שְבָט קשור למילה האכּדית shabatu, שעניינה: להכות, להרוס, כי בחודש זה הצליף הגשם את האדמה, בדיוק כמו השֵבֶט, שאחד מפירושיו הוא - כלי להצליף ולהכות בו; ככתוב במשלי: "חוסך שבטו שונא בנו".
החודש השישי קרוי אֲדַר, ומשמעותו נגזרת מן השורש א-ד-ר, שעניינו לעלות; מכאן אַדִּיר - הוא מי שעולה על כולם; עץ אֶדֶר הוא עץ ענק, העולה בגובהו על כל האחרים. הוא ידוע בשמו האנגליmaple tree . חודש אֲדָר נקרא כך, כי בחודש זה עולה הצמח מן האדמה ובעקבותיו עולה הפרי.
יש גרסה אחרת למקור השם, ולפיה מוצאו במילה האכדיתiddar , שמשמעה רצפת הדַיִש, כי בחודש זה נהגו לדוש את גרגירי החיטה. לדעת בלשנים אחרים, מקור השם אֲדָר במילה האכּדית Uaddaru, שמשמעה קודר, מה שבא לרמוז שגם חודש זה נמנה עם חודשי החורף שבהם השמים מעוננים ויורד גשם.
נִיסָן הוא חודש האביב, ומקור שמו במילה האכּדית נִצָּנֻ, שמוזכרת בשיר השירים: "נִצָּנִים נראו בארץ"; אלא שצורה מקראית זו שגויה, כי באכּדית המילה נצנ היא צורת ריבוי (של נֵץ או נִצָּה), וכותב הטקסט בשיר השירים הוסיף למילה האכּדית גם צורת ריבוי עברית, וכך נתקבלה המילה נִצָּנִים. גם החודש המקביל בלוח השנה הלטיניapril נוצר משם הפועל aperire שמשמעו - לפתוח, בדיוק כמו הנִצָּנֵים הנפתחים בחודש האביב - ניסן.
שני החודשים הבאים אִיָּר וסִיוָן הם חודשים שבהם זורחת השמש באזורנו כל העת, ולכן קשורים השמות לאור. השם אִיָּר בא מהשורש א-ו-ר; חודש סִיוָן הוא מקבילו של זִיוָן האכדי, שנוצר מהמילה זיו, שעניינה אף הוא - אור.
חודש תַּמּוּז קרוי על שם האל הבבלי תַּמּוּז או בגרסה האכדית דַּרְמוּז, שנודע גם בשם dumuzi; שם המורכב משני רכיבים: dumu - בן ו- zi- צודק, נאמן. הבבלים שאלו שם זה מן המיתולוגיה השוּמרית. על פי המיתוס השוּמֶרי, שהועתק על ידי הבבלים, ירד דוּמוּזִי לשאול בכל חצי שנה ובמחצית השנה שלאחריה חזר לאדמה וקם לתחייה. בגלל היותו יפה תואר ביכּוּ הנשים בכל שנה את ירידתו לשאול בתקופת הקיץ, ויש לנו עדות נדירה במקרא שאפילו בנות ישראל קוננו על מותו של העלם היפה. בספר יחזקאל סופר על נשים היושבות ומבכות את תמוז בפתח שער ה'.
חודש אָב הוא החודש הבא, ומקורו בשם האכּדי abu. יש המייחסים לשם הזה משמעות של מנהיג, אדון עולם.
אחרון החודשים קרוי אֱלוּל, ומקורו במילה האכּדית elulu, שמשמעה תקופת האסיף. בארמית עֲלָל משמעו - הביא. בארמית הסורית אֲלַלְתָּא פירושה - מה שנאסף, ומכאן גם המילה עוֹלֵלָה, המציינת פרי שנשאר על העץ אחרי הבציר או אחרי המסיק.
גיליונות קודמים
משפחה שכזאת...
סילבסטר וקדושי כנסייה אחרים ...
כחול...
תופעת האונומטופאה...
סיפורה של המילה אטלס ...
מָגֵן דָּוִד...
סיפורו של לוּחַ הַשָּנָה...
יאללה ביי...
המילה קובה וגלגוליה...
בעקבות רעש האדמה העז בהאיטי...
עשר המכות בלשון הבריות...
עשר מכות לשון נוספות בלשון הבריות...
הר בהר לא פגע, אדם באדם פגע...
סיפורה של המילה דִּיוָאן...
סיפורה של המילה אפרסמון...
משקעי מונדיאל 2010...
שַפּוֹ(Chapeau) ...
רֹתֶם...
לכסף אין ריח...
בֹּקֶר...
מַלְטָה...
אידיוט...
בקאל...
טבע המילים...
טבע המילים...
אמנון ותמר...
נפלאות המספר 8...
סיפורה של המילה חרוב...
שורשיה המופלאים של המילה בֻּרְגָּנִי ומסעה במרחבי הזמן והמקום...
נדודים אטימולוגיים של המילה חוֹל ...
ניחוחות אטימולוגיים של היין וזניו ברחבי העולם (חלק א)...
ניחוחות אטימולוגיים של היין וזניו ברחבי העולם (חלק ב)...
