הברקים, תופעת טבע מהמרשימות והמרהיבות ביותר, הם הנושא שלנו הפעם. אף אחד לא ממש יודע איך נוצרים הברקים, אך זו ללא ספק תופעה מרתקת שגם מצטלמת יפה.

הופעתו של הברק בשמים מהירה ביותר, כך שהסיכוי שלנו להספיק לכוון ולתפוס אותו בעדשת המצלמה כשהוא מתרחש אפסית. לכן כדי ללכוד אותו בפריים, עלינו להשתמש בטכניקה של חשיפה ארוכה.

אבל לפני שנתחיל, בואו נכין את המצרכים הדרושים. סופות ברקים כידוע, מתרחשות (באזורנו) בחודשי החורף, ובדרך כלל הן מלוות בגשם ורוחות, תנאים שמקשים על השהייה בחוץ ועל הצילום. על כן, מעיל חם, כפפות ומטרייה הם אביזרים חיוניים לשמירה על גופו של הצלם, כמו גם שקית ניילון לשמירה על גוף המצלמה. כדאי לעטוף את המצלמה והעדשה בשקית שקופה שתקל על התפעול ותאפשר לראות את הכפתורים והתצוגה. עם זאת, צריך להקפיד שהשקית לא תפריע למהלכם של החלקים הנעים או תגרום לשינויי זום בעדשה.

מאחר שהטכניקה דורשת חשיפות ארוכות, יש להצטייד בחצובה יציבה, כבל מחשף – רצוי,  וגם שניים-שלושה אטבי כביסה להידוק רצועת הצוואר של המצלמה למקרה שנושבות רוחות חזקות, כך נמנע את נפנוף הרצועה שעלול לגרום לרעידות ולטשטוש התמונה.

בצילום טבע, כמו בצילום טבע – קצת מזל אף פעם לא מזיק. סופת ברקים מרשימה היא תופעה די נדירה במחוזותינו, ולכן אם תתרחש, אני לא מתכוון לתת לה לחמוק. בחודשי החורף אני עוקב אחר תחזיות מזג האוויר, מנסה לברר מה צפוי מבחינת סוגי העננים וכמות המשקעים באזור מגוריי, ובימים שבהם אמור לרדת גשם אני מביט מפעם לפעם מחלון הבית אל האופק כדי לראות אם מתקרב משהו מעניין. באזורי החוף סופות הברקים מתחילות להופיע בדרך כלל מצד מערב – מכיוון הים. חלון או מרפסת הפונים לצד מערב יכולים לשמש עמדות מצוינות. אם אין בנמצא, חפשו מקום שממנו נשקף נוף פתוח, אך הקפידו, מטעמי בטיחות, לא להיות הכי גבוהים בסביבה ולא להימצא ליד עצמים גדולים ממתכת – גדרות או עמודי חשמל, למשל. אם הגעתם למקום פתוח עם הרכב, הקפידו להימצא כמה עשרות מטרים ממנו.

כעת נמקם את המצלמה על חצובה, נבנה את הקומפוזיציה ונמקד אל עצם שנמצא באין סוף. לאחר ביצוע המיקוד הראשוני וקבלת חיווי על מיקוד מהמצלמה – צפצוף או הבהוב של נקודת הפוקוס – אפשר להעביר את בורר המיקוד למצב ידני MF. אין צורך למקד שוב ושוב מחדש, אם לא שינינו את הקומפוזיציה.

נקבע את ערכי החשיפה תוך התחשבות בסביבת הצילום: רגישות – ISO, כדאי לקבוע על הערך הנמוך ביותר. מכיוון שאנחנו מעוניינים בחשיפות ארוכות ומאחר שהמצלמה מיוצבת על חצובה, קביעת רגישות נמוכה תסייע לנו בכך.

את משך החשיפה כדאי לקבוע לפרק הזמן הארוך ביותר האפשרי (אם אין ברשותנו כבל מחשף). ברוב המצלמות משך החשיפה המרבי הוא 30 או 60 שניות. אם ברשותנו כבל מחשף, אפשר לעבוד במצב BULB. במצב זה התריס נשאר פתוח כל עוד לוחצים על כפתור המחשף. מצב זה גם מאפשר חשיפות ארוכות יותר, ונוח לעשותו עם כבל. ולא, נצטרך ללחוץ על כפתור המחשף המובנה במצלמה, ופעולה זו תגרום ליד שלנו לרעוד אחרי כמה שניות, והתוצאה – תמונה מטושטשת.

נקבע את ערך הצמצם לערכים שיאזנו את החשיפה וייתנו עומק שדה גדול ככל שניתן, בדרך כלל מעל ערך 5.6. בסביבה אורבנית שבה יש תאורה מלאכותית, חשוב להקפיד שלא לחשוף חשיפת יתר שתגרור אזורים שרופים ממבנים מוארים וממקורות אור אחרים.

איזון לבן – WB, עדיף לצלם מראש בפורמט RAW, ואז לתקן אחרי הצילום בתכנת העריכה. אולם למי שמצלם ב- JPEG, בחירת איזון לבן של פלואורסצנט תעניק גוונים כחולים עזים לתמונה או מצב פלאש שיגביר את גוני הסגול והמג'נטה – אלו מצבים שכדאי לנסות.

ועכשיו מגיע ה- money time! אך גם כעת נצטרך עוד מצרך אחד והוא... סבלנות. נכון, חלק מהפריימים יהיו "ריקים". שום ברק לא יילכד במשך זמן החשיפה הארוך. אבל ההתמדה תניב בסופו של דבר את הצילום המיוחל, ועם קצת מזל נוכל ללכוד אפילו יותר מברק אחד בפריים.

ולסיכום, מי אמר שאין מה לצלם בחורף? קצת מזל, הרבה סבלנות ומידה בריאה של זהירות יחזירו אותנו הביתה עם מטען מחשמל על כרטיס הזיכרון.

בהצלחה!