רבים מאתנו שבויים בהנאה שמספק לנו יפי הטבע, ומרחיקים למחוזות נידחים בעולם או פוסעים במשעולי הארץ בעקבות נופים וגלי פריחה. פרחים יוצרים משטחים של צבע בנוף. כבר בתחילת החורף, מופע הראווה הצהוב שמשי שייך לסביונים. כתמים לבנים יוצר הצנון, ובכרמים בין שורות הגפן מסמיקה הציפורנית. במורדות הגבעות באזורים שונים בארץ מכחילים תורמוסים, מרימים ראש בניסיון להתלכד עם כחול הרקיע. בד בבד מופיעים ה"לוהטים" בעלי הצבע האדום. תחילה פורחות הכלניות, אחריהן הנוריות והצבעונים. יחתמו את הגל האדום פרחי הפרג.

מבין בעלי הצבע האדום הצבעוני הוא בעל הנזר, פרח גדול, יפה ומפתה.

בארץ גדלים ארבעה מינים של צבעוני:

צבעוני ההרים ושני תת- מינים שלו: תת-מין הרים שגדל באזור ההר, ותת-מין שרוני המאפיין קרקעות קלות במישור החוף.

צבעוני המדבר, אשר לו גביע גדול עלים מסולסלים וצבע הפרח שלו אדום בוהק ומבריק.

שני המינים ותת-המינים פורחים כמעט באותו זמן. הם גם דומים בצורת הכותרת ובצבעה. על פי שמם היינו מגדירים אותם כ"צבעוני צפוני" ו"צבעוני דרומי".

צבעוני ססגוני הפורח בהר הנגב  שייך גם הוא ל"דרומיים".

צבעוני החרמון הוא המאחר לפרוח מכל המינים האחרים והוא הצפוני ביותר.

שני המינים האחרונים עדינים למראה, ובעלי גוון צהבהב-לבן-ורוד.

לצבעוני בצל חד-שנתי בקרקע, העטוף בכמה קליפות בצבע חום. בעונת האביב צצה שושנת עלים מוארכים דמויי סרגל. לאחדים מהם שפה גלונית אופיינית. עלים אחדים יושבים לעתים על גבעול הפרח.

הפרחים נישאים לרוב יחידים בראש הגבעול. העטיף כותרתי, כלומר אין לפרח עלי גביע.

מספר העלים שישה, והם מסודרים בשני דורים: שלושה עלים בדור הפנימי בעלי צורה זהה, וכך גם שלושת העלים בדור החיצוני. צמוד לשחלה, במרכז הפרח, מעוטרים העלים בכתם שחור המבליט את המרכז שבו מצויים האבקנים.

בשעות הבוקר, כאשר השמש מאירה, נפתחת הכותרת והפרח מרשים בצבעו האדום. עם היעלמות האור, הכותרת נסגרת והאיברים החשובים בפרח, שהם האבקנים והשחלה, מוגנים מכל רע. עלי הכותרת נושרים בתום הפריחה, והצלקת נישאת בראש עמוד הפרח.

מספר האבקנים שישה, והם קצרים מאורך הכותרת. המאבקים בחלק שבו נוצרים גרגירי האבקה מוארכים ומכילים כמות רבה של גרגירי אבקה. האבקת הפרחים נעשית על ידי חיפושיות הניזונות מאבקת פרחים. לעתים הן נשארות כלואות בפרח ולנות בו את שנת הלילה.

השחלה עילית, והעלי מכיל צלקת בעלת שלושה מקצועות. לאחר ההפריה מתארכת השחלה ותופחת. היא מתפתחת לפרי שהוא הלקט בעל שלוש מגורות. הזרעים שטוחים ובעלי גוון חום. עם הבשלת ההלקט הוא נפתח לשלושה חלקים, והזרעים נפוצים.

הצבעוני נקשר בעיקר להולנד. הצבעונים הגיעו לאירופה מטורקיה במאה ה- 16, ומשם הם הועברו להולנד (מהלכות שמועות שההולנדים ביקרו גם בארץ ואספו בצלי צבעונים מאזור הארבל).

במאה ה -16 גאה הביקוש לצבעונים בהולנד, ופותחו בה עשרות זנים חדשים שנסחרו

בבורסה. רבים מההולנדים השקיעו ממון רב בפיתוחים של מינים חדשים של פרחי צבעוני, והביקוש רק גאה.

קיימים מאות זנים של צבעונים השונים לא רק בצבעם כי אם גם בגודל הפרח, במספר רב של עלי כותרת, ובצורת הכותרת: מחודדת, מעוגלת או שסועה. מינים תרבותיים אלה מוכרים היטב לחובבי הגננות באשר הם. גידול הצבעונים התרבותיים הוא כיום אחד מענפי החקלאות החשובים בכמה מדינות באירופה, אך יש לזכור שאבות אבותיהם של היפים האלה הם מיני הבר של קדמת אסיה ואזור הים התיכון.