החורף אופיין השנה בכמות רבה של משקעים שירדו בכל הארץ. בנחלי המדבר זרמו נהרות מים וסחפו מכל הבא בדרכם. כבישים נעלמו וגשרים נישאים התמוטטו ונסחפו בזרם. עמדנו משתאים מול המחזה הבלתי ייאמן.

הצמחים, גם הם התרשמו מאירועי הגשם שפקדו את המדבר. כחודש לאחר ששקטו המים החלה חגיגת הצבעים. משטחים התקשטו בלבן, מתקנאים בחבריהם במורד שפורחים בצהוב, וברקע  מתחלף הוורוד באדום בוהק. כולם יחד יוצרים חגיגת צבעים שלא הייתה כמוה מזה כמה שנים.

אחד היפים המציג השנה את צבעיו הוא הסוג שמשון. מרבית בני סוגו הם בני שיח הנפוצים בכמה חבלים בארץ. המרשים מביניהם הוא שמשון הדור או בשמו הקודם שמשון השלחופיות על שום פירותיו, שפורח בעיקר בנגב.

גובהו של בן שיח רב-שנתי זה כ- 30  ס"מ, ענפיו דקים, והעלים פשוטים ומסודרים נגדית או מסורגת.

פקעי (ניצני) הפרחים ערוכים זה מעל זה לאורך הגבעול המתעקל בקצהו. הפריחה מתחילה מהפרח הנמוך ביותר, וממשיכה כלפי מעלה. פקעי הפרחים יושבים על עוקץ ונטויים כלפי מטה כמו שלהבת נר הפוכה.

הפרח דו-מיני, וכשהוא פתוח קוטרו כשלושה ס"מ. הגביע הוא בן חמישה עלים שאינם שווים בגודלם: שלושה עלים גדולים ושניים קטנים. עלי העטיף דקים, על פניהם עורקים בולטים בצבע חום-אדמדם והם שעירים.

עלי הכותרת, חמישה במספר, יוצרים מצג של איבר גדול ומושך. שמשון הדור, בעיקר בהר הנגב, מופיע בכמה צבעים. בן שיח אחד פורח במופע ורוד מתקתק, ואילו בשכנות לו מתהדרים בני מינו במופע ארגמן או לבן או ורוד חיוור.

מוקד המשיכה במרכז הפרח הוא האבקנים. מספר האבקנים רב. הם דקים, שוני גובה ומלאים אבקה. המוקד הצהוב מזמן חרקים לפרח כדי שתתקיים ההאבקה.

החרקים שבאים לפרח מצפים לגמול של צוף, אך פרח זה הוא רמאי – הוא מרשים ומושך חרקים אך לא מספק להם צוף.

בין האבקנים בולט העלי. עמוד העלי ארוך מהאבקנים, והצלקת ירוקה ועגולה. השחלה עילית.

מופע הפרח קצר ומתקיים כיום אחד. אחר הצהריים נושרים עלי הכותרת. עלי הגביע המפושקים והחיוורים ממשיכים לשמור על האבקנים.

לאחר ההפריה מתפתח פרי שהוא הלקט. ההלקטים היבשים נראים כשלחופים. אלה נפתחים לשלוש מגורות, והם מכילים זרעים פוריים.

מיני שמשון אחדים ידועים כבעלי קשר של מיקוריזה, שהוא קשר של שיתוף בין פטרייה לשורש צמח.

הפטרייה כמהת השמשון מהכמהין מוכרת לחובבי הפטריות והגסטרונומיה. בעבר היא נמצאה גדלה ליד שמשון קהירי, אך נושא הקשר בין מיני השמשון לכמהין עדיין לא ברור ורב הנסתר על הגלוי.

פטריית הכמהין ידועה בטעמה הערב, והיא מושכת אניני טעם כדי ללקטה. המתמחים בליקוטה מאתרים את הכמהין בסוף החורף מתחת לצמחי השמשון הגדלים בנגב, בקרקעות החול והלס.

אנו המטיילים נמשיך לבקר את השמשון ההדור ולהתפעל מיפי פרחיו. נשמח גם לטעום מ"פירות" קשרי קרוביו עם הכמהין.