טבע הדברים

ילדי טבע הדברים

צילום

הצילום הדיגיטלי – מושגי יסוד חלק 1
מאת: אלון קירה

יש מה לאכול

גרגיר הנחלים (Nasturtium officinale)
מאת: דר רחלי עינב

יש מה לאכול

שירים שחלמתי על פראג
מאת: אלדד הלוי

טבע הספרים

נקמתו של יתוש
מאת: הניקה רן

פינה חמה

אלנבי חזר לבאר שבע - פגישה מחודשת בגן הציבורי שממול למסגד
מאת: דודו דיין

מטיילים

מערת התאומים - סגולה לתאומים, או סתם טיול משפחתי קצר ויפה למערת התאומים
מאת: אורי דביר

טבע המילים

הר בהר לא פגע, אדם באדם פגע
מאת: דר מוטי רוזן

טבע בשטח

מרוב עצים
מאת: מכון וייצמן למדע, קרן אור, החברה להגנת הטבע, האוניברסיטה העברית

חדשות רשות העתיקות

שיקום הסבילים בעיר העתיקה, ירושלים
מאת: אבי משיח, מינהל שימור

מרוב עצים

מאת: מכון וייצמן למדע, קרן אור, החברה להגנת הטבע, האוניברסיטה העברית

צילום: ---

גרסת pdf של הכתבה (קבצים אלה הם גדולים ולוקח להם זמן להטען)

מרוב עצים

מדעני מכון ויצמן גילו: יערות עשויים לתרום גם להתחממות האקלים. השפעת המדבור קטנה בהרבה מהערכות קודמות.

הנוסחה שלמדנו בשנים האחרונות: יערות סופגים מהאטמוספרה פחמן דו-חמצני (גז חממה), ובכך הם מתפקדים כמקררים ומאטים את התחממות כדור הארץ, בסופו של דבר אינה כה חד-משמעית. מתברר שיערות מסוגלים לקלוט חום באופן ישיר ולאחסן אותו. התופעה הזאת עשויה לקזז חלק ניכר מההשפעה המקררת של בליעת הפחמן הדו-חמצני. בשורה התחתונה, יש לבדוק את המאזן בין שתי התופעות הסותרות האלה, שגורם לכך שבתנאים מסוימים היער עשוי לתרום גם להתחממות האקלים. מסקנה זו עולה ממחקר שביצעו פרופ' דן יקיר וד"ר אייל רוטנברג, מהמחלקה למדעי הסביבה ולחקר האנרגיה שבפקולטה לכימיה במכון ויצמן למדע. ממצאי המחקר התפרסמו לאחרונה בכתב העת המדעי Science.

בעשור האחרון מפעיל מכון ויצמן למדע תחנת מחקר ביער יתיר, יער אורנים הנמצא על גבול המדבר, בצפון-מזרח הנגב. תחנה זו, הקרויה פלקסנט (Fluxnet), היא חלק מרשת עולמית של כ-600 תחנות מחקר. היא נועדה לחקור את יחסי הגומלין בין היערות, האטמוספרה והאקלים. תחנת המחקר ביער יתיר היא מתחנות המחקר היחידות הממוקמות באזור יבש, על גבול המדבר.

יערות פועלים נגד "תופעת החממה", בכך שהם קולטים פחמן דו-חמצני מהאטמוספרה, שם הוא לוכד חום ומשמר אותו. חברי קבוצת המחקר של פרופ' יקיר מדדו במשך שנים את "ביצועיו" של יער יתיר בתחום זה. הם גילו שהיער קולט כמויות נאות של גז החממה, בשיעור הדומה לממוצע העולמי ובדומה ליערות סבוכים באירופה.

אבל יערות לא רק קולטים פחמן דו-חמצני, ופרופ' יקיר וד"ר רוטנברג החליטו לבדוק את התמונה הגדולה - לחשב את "מאזן האנרגיה הכולל" של היער הצחיח. הרמז הראשון באשר לאפשרות שתהליכים מסוימים עלולים לקזז את הקירור הנובע מקליטת הפחמן הדו-חמצני הגיע כשהשוו בין האלבדו של היער - כמות אור השמש המוחזרת מפני השטח של היער לאטמוספרה - לבין האלבדו של השטח הפתוח, הסמוך, שבו גדלים שיחים נמוכים. המדענים מצאו שצמרת היער הכהה היא בעלת אלבדו נמוך בהרבה מזה של השטחים הסמוכים, הבהירים ומחזירי האור. בסביבה חסרת עננים, החשופה לרמות גבוהות של קרינת שמש, האופיינית לאזורנו, שיעור האלבדו הוא גורם מרכזי בהתחממות השטח.

המדענים בחנו גם את מנגנוני "מיזוג האוויר" ביער עצמו. כדי להתקרר, העצים בחלקים הרטובים יותר של העולם משתמשים במערכות שמבוססות על מים: הם פותחים חורים בעלים שלהם, ופשוט נותנים לחלק מהמים שבתוכם להתאייד, דבר שמשחרר חום מהעלים. אבל יער האורנים הצחיח, שמשאבי המים שלו מוגבלים, אינו בנוי לאידוי. במקום זאת הוא משתמש במערכת חלופית שמתבססת על אוויר: היות שיערות צחיחים הם פחות צפופים מהיערות הצפוניים, האוויר בחלל הפתוח שבין העצים בא במגע עם פני שטח נרחבים יותר, כך שהחום עובר ביעילות ובקלות מהעלים אל האוויר הזורם ביניהם. מערכת קירור זו מקררת את צמרת היער, ובסופו של דבר חלה ירידה בשיעור הקרינה האינפרה-אדומה הנפלטת אל החלל. במילים אחרות, מצד אחד היער הצחיח קולט מהאטמוספרה פחמן דו-חמצני - ותורם בכך להתקררות; ומצד שני הוא קולט יותר אנרגיה מקרינת השמש (כתוצאה משיעור האלבדו הנמוך יחסית שלו), ומאחסן בתוכו חלקים ניכרים ממנה (כתוצאה מהשיעור הנמוך יחסית של הקרינה האינפרה-אדומה). יחד, שני גורמי ההתחממות האלה הפתיעו את המדענים בעצמתם. "על אף העובדה שעצמת התהליכים האלה אינה קבועה, אנחנו מבינים עכשיו שיידרשו עשרות שנים של גידול היער עד שהשפעת הקליטה של הפחמן הדו-חמצני (הגורם המקרר) תאזן את השפעת התהליכים המנוגדים, התורמים להתחממות".

בשלב הזה שאלו המדענים שאלה נוספת: אם נטיעת יערות באזורים יבשים יחסית אכן מובילה בשלבים הראשונים להתחממות, מה קורה כאשר מתחוללת מגמה הפוכה, כלומר מדבור? מניתוח הנתונים החדשים והקיימים על אזורים שהפכו למדבר, הם מצאו שהמדבור אכן יכול למתן את התחממות האקלים - לפחות בטווח הקצר. באמצעות החזר אור השמש ושחרור קרינה אינפרה-אדומה, המדבור שהתחולל באזורים שונים במשך 35 השנים האחרונות הפחית את השפעתה של "תופעת החממה" בכ-20 אחוז בהשוואה לתחזיות שהתבססו רק על עליית שיעור הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה. "היערות הם בעלי חשיבות עצומה לייצוב האקלים - וגם, כמובן, להיבטים אקולוגיים רבים נוספים. עם זאת, כדי לחזות את שינויי האקלים עלינו להביא בחשבון תופעות נוספות, כמו המאזן שבין קליטת הפחמן הדו-חמצני על ידי היערות לבין שיעור אור השמש המוחזר מהם", אומר פרופ' יקיר.

האם העולם יתחמם או יתקרר? אורית סוליציאנו, דוברת האוניברסיטה העברית

הוויכוח המדעי על השפעת השמש על ההתחממות הגלובלית יעמוד במרכז כינוס במכון ללימודים מתקדמים של האוניברסיטה העברית

כינוס בנושא "הקשר בין השמש, הקרינה הקוסמית והאקלים" שנערך בחודש אפריל במכון ללימודים מתקדמים של האוניברסיטה העברית, עסק בסוגיה שנמצאת בלב הוויכוח המדעי על ההתחממות הגלובלית - מהי השפעת השמש על האקלים. לשאלה זו, אשר עדיין אין לה תשובה מדעית מוחלטת, חשיבות מכרעת לקביעה עד כמה אחראים בני האדם להתחממות הגלובלית. "אם לשמש השפעה מרובה על האקלים אזי למעשי האדם על כדור הארץ השפעה קטנה יותר" מסביר מארגן הכינוס פרופ' ניר שביב ממכון רקח לפיזיקה שבאוניברסיטה העברית.

לטענת פרופ' שביב, השמש משפיעה באופן עקיף על ההתחממות הגלובלית. "יש בידינו מספר רב של עדויות אמפיריות המראות שלשינויים בפעילות השמש יש השפעה לא מבוטלת על האקלים. השינויים על פני השמש באים לידי ביטוי כשינויים בעצמת השדה המגנטי, במספר כתמי השמש, בעצמת רוח השמש ועוד. כיום, כל העדויות מצביעות על קיומו של מנגנון המעיד על השפעת השמש, ככל הנראה דרך הקרינה הקוסמית (חלקיקים אנרגטים שנמצאים מחוץ לכדור הארץ). כדי לנבא את שינויי הטמפרטורה הצפויים במאה ה-21, עלינו לדעת בראש וראשונה מה יתרום לשינוי מאזן האנרגיה על פני כדור הארץ. שנית, עלינו לדעת מהי הרגישות האקלימית האמיתית לשינויים אלה". לטענת פרופ' שביב, ההתחממות הגלובלית תימשך בקצב נמוך יחסית.

מנגד, חלק ממשתתפי הכינוס, ביניהם פרופ' יורג בר ממכון המחקר EAWAG בשוויץ, טוענים כי לשמש אין השפעה כה גדולה על האקלים ולכן ההתחממות הגלובלית מושפעת יותר ממעשי בני האדם. לפי השערה זו, התחממות כדור הארץ תימשך במאה ה-21 בקצב של עד כדי 0.2 מעלות לעשור ואף יותר.

עדיין לא התקבלו ממצאים מדעיים שיכולים להכריע את הוויכוח לכאן או לכאן, אבל ניסוי במאיץ החלקיקים בשווייץ אשר עורך בימים אלו פרופ' גספר קירבי, שהגיע גם הוא לכינוס, עשוי להכריע אחת ולתמיד בוויכוח.

הכינוס שאליו הגיעו יותר מ-30 מומחים מרחבי העולם נערך בתמיכת האקדמיה הלאומית למדעים ונמשך חמישה ימים.

הברומטר של החיים מאת: קרן אור

בינואר השנה הכריז האו"ם על שנת המגוון הביולוגי. כבר כמה שנים שבעיות סביבתיות כמו שינויי אקלים, זיהום וניצול יתר של משאבים תופסות את מרכז הבמה ומהוות איום מידי על המגוון הביולוגי בעולמנו. אם אנו מעוניינים לשמור על המגוון הקיים בצורה שתהיה בת-קיימא ושתוכל להגיב לשינויים שיחולו מבלי להיפגע, אזי עלינו לתת לשמירה על המגוון הביולוגי קדימות ותשומת לב דחופה לפחות כמו זו הניתנת לבעיות הסביבתיות.

ההערכה אומרת כי בעולמנו יש כעשרה מיליון יצורים חיים: חולייתנים, חסרי חוליות, צמחים, פטריות ואחרים, וככל הנראה עוד מספר דומה של חיידקים קדומים. רק 1.9 מיליון ממינים אלו תוארו על ידי המדע עד כה, כמו כן, הידע שיש לנו על קצב הכחדתם של מינים מצומצם, ורבים ככל הנראה נכחדים עוד בטרם אנו מצליחים לאתר ולתאר אותם.

כדי להצליח להעריך בצורה נכונה את מצבן הבריאותי של מערכות אקולוגיות אנחנו חייבים להכיר את מגוון מיני בעלי החיים והצמחים המרכיבים אותן ואת מצב האוכלוסיות שלהם. הגוף שאמון על תיעוד מצבם של המינים בעולמנו הוא הרשימה האדומה של ארגון IUCN של האו"ם (the International Union for Conservation of Nature בגוף שנקרא - IUCN Red List of Threatened Species www.iucnredlist.org

מזה 45 שנה שהארגון מפרסם מידע על הסטטוס והמגמות של מיני צמחים, בעלי חיים ואחרים, והוא כולל יותר מ- 250 רשימות אדומות לקבוצות טקסונומיות שונות, ביותר מ-100 מדינות (ביניהן גם הרשימה האדומה הישראלית). בעוד הרשימה האדומה מתארת היטב את מצב בריאותן של מערכות אקולוגיות מסוימות, כגון יערות, היא לוקה בחסר כשמדובר באחרות כמו גופי מים מתוקים ואזורים מדבריים. כמו כן, היא מוטה מאוד לטובת החולייתנים, ואילו חסרי החוליות והצמחים מהווים רק חלק קטן ממנה.

הרשימה האדומה מתארת 27,882 מיני חולייתנים שהם כ- 43 אחוז ממיני החולייתנים שתוארו עד כה על ידי המדע, אבל רק מחצית האחוז מ- 1,360,000 מיני חסרי החוליות, כמעט ארבעה אחוזים מ- 31,000 מיני הצמחים ורק 0.1 אחוזים ממיני הפטריות ויצורים אחרים. אין ספק שהרכב זה אינו מייצג נאמנה את החיים על פני כדור הארץ ואינו מספק כלי מדויק להערכת מצב בריאותו.

כדי להגביר את תיעוד המינים בעולמנו הושק הפרויקט האינטרנטי Encyclopedia of Life (EOL). www.eol.org הפרויקט מתיימר להקדיש דף אינטרנט לכל יצור חי על פני כדור הארץ, והוא מכיל מידע נגיש וזמין על מינים רבים מאוד. בנוסף, במאמר שהתפרסם בגיליון אפריל 2010 של המגזין Science קוראים כעת מדענים בכירים, כולל סיימון סטיוארט, יושב ראש הרשימה האדומה, והאקולוג והסופר האמריקני הנודע פרופ' אדוארד א. ווילסון מאוניברסיטת הארוורד, להשיק פרויקט חדש שייקרא הברומטר של עולם החי - Barometer of Life. היזמה תאחד חוקרים מתחומים שונים כמו טקסונומיה, ביו-גאוגרפיה, אקולוגיה, שמירת טבע וחובבים במאמץ משותף לאתר את המינים הנמצאים בסכנת הכחדה. בעוד ה- EOL ייתן מידע ביולוגי על המינים, הברומטר יספק מידע על התפוצה, הסיכונים והערכת סכנת ההכחדה של מגוון גדול מאוד של מינים המייצגים באופן אמין את מגוון המינים בכדור הארץ.

הברומטר יכלול 160,000 מינים - פי שלושה ממספר המינים המתוארים כיום ברשימה האדומה, כאשר שיעור בעלי החוליות יוגדל ל- 95 אחוז, שיעור חסרי החוליות יוגדל ל- 3.34 אחוזים, הצמחים ל- 12.42 אחוז והפטריות והאחרים ל- 8.77 אחוזים. אוסף מידע זה יספק תמונה מהימנה יותר על המגוון הביולוגי בעולמנו והסיכונים העומדים בפניו ויהווה בסיס נתונים מוצק לקבלת החלטות גורליות בנושאים גלובליים ולנקיטת מהלכים בשמירת טבע. לצורך מימוש פרויקט הברומטר והבאתו לשלב סופי בעוד חמש שנים מעריכים היוזמים כי יהיה צורך בהשקעה של 69 מיליון דולר אמריקני. הברומטר יתעדכן בכל חמש שנים בעלות של חמישה מיליון דולר, בעוד לתחזק את הרשימה האדומה של ה- IUCN עולה כארבעה מיליון, מה גם שעבודה רבה נעשית בהתנדבות על ידי חוקרים מרחבי העולם.

המגוון הביולוגי הוא המדד הטוב ביותר לבריאותו של כדור הארץ, ואל לנו לשכוח שגם היום אנשים רבים בעולמנו נסמכים על המגוון הביולוגי למזון, למים נקיים ולמחייתם. החוקרים בטוחים כי השקעה כספית עצומה זו תהיה אחת ההשקעות החכמות ביותר שהאנושות תעשה למען עצמה.

קרא עוד...