דִּיוַאן היא מילה שמוגדרת במילונו של אבן שושן: "קובץ שירים ודברי יצירה של משורר אחד". ייתכן שעד שצוינו דברים אלה, לא רבים שמעו מילה זו, אך סיפורה מעניין וחובק ארצות תבל.

המילה דִּיוַאן הגיעה לתרבויות העולם מן הפרסית, אך למעשֹה זוהי מילה מורכבת, ששאלה את יסודותיה משתי תרבויות: האחת תרבות השוּמֵרים העתיקה, שהעניקה את המילהdub  - לכתוב, והמילה האחרת מקורה בפרסית העתיקה vahanam - בית. הלחם שתי מילים עתיקות אלה נתן את הצורה הסופית דִּיוַאן.

מכאן צמח אחד הפירושים הראשונים של המילה דיואן - לשכה או משֹרד. אך כבר עם היווצרותה באה המילה דִּיוַאן לציין דפים כתובים, ולימים אף קובץ של דפי שירה או פרוזה שחברו יחד.

בתקופת תור הזהב, היא תקופת פריחתם של ענפי התרבות היהודיים בחסות השלטון המוסלמי בספרד, נהגו להשתמש בשם דיוַאן לציון דפי חשבונות ודוחות כלכליים. עד היום מכונים ספרי חשבונות של האוצר בערבית הספרותית – דיואן) ديوان(. כך אט-אט נסב פירוש השם דיוַאן מן הדפים העוסקים בחשבונות, לאנשים המנהלים חשבונות אלה ולעניינים הכלכליים, שהופיעו על הדפים. מכאן כונה גם  המקום שבו התכנסו הכלכלנים - דִּיוַאן.

באימפריה העות'מאנית, שבאה במגע הדוק עם ארצות ערב, כונתה המועצה העליונה דִּיוַאן, וגם אולם הכנסים שבו התכנסה זכה לשם זה.

לבסוף נקראה דִּיוַאן גם הספה המרווחת שעליה התפרקדו, כמיטב המסורת המזרחית, המידיינים למיניהם, אשר נשענו על כריותיהם בהסבה. סגנון זה של הֲסַבָּה הוא אחד מעיקרי ערב הסֵדֶר: "הלילה הזה כולנו מסובּין".

במובן סַפָּה, נתגלגלה המילה  דיוַאן ללשונות שונות כגון: רוסית, רומנית, ספרדית ומקבילתה בצרפתית היא Douane. באנגלית ובספרדית היא מצויה לצד המילה Sofa. גם באיטלקית ליד המילה Sofa  מופיעה המילה Divano.

מעניין לציין, כי בלשון הספרדית, בעיקר זו הרווחת בדרום אמריקה, מציינת המילה Aduana  נגזרתה של "דִיוַאן", את המשמעות של- מֶכֶס, ומקבילתה בצרפתית בצורה ובמשמעות היא Douane. וכך מילה שזרעיה נזרעו לפני אלפי שנים, לא רק שֹרדה אלא הלכה והתפשטה לכל רחבי תבל.

בלשון הסלנג דיוַאן פירושו סיפור בדוי.

ראינו שהמילה דיוואן, שציינה בשלב כלשהו סַפָּה, שינתה משמעויותיה עם הזמן. גם בנוגע לאטימולוגיה של המילה סַפָּה  הועלו סברות שונות. באופן כללי מוגדרת היום המילה סַפָּה כמיטה מרופדת לישיבה או להסבה. ברוח זו הגדיר גם המילונאי אבן שושן את הרהיט הנמצא בסלון של כל אחד מאתנו.

הסַפָּה מוזכרת בלשון רבים בספר שמואל ב' י"ז, כ"ח: "מִשְכָּב וְסַפּוֹת וּכְלֵי יוֹצֵר"; אטימולוגים שונים סבורים כי גם על סמך משפט מקראי זה המילה סַפָּה באה במשמעות של סֵפֶל, והיא הרחבה של סַף על ידי תוספת ל(השווה קֶרֶס - קַרְסֹל, אֶשֶךְ - אֶשְכֹּל, גֶבַע - גִּבְעוֹל). במקרא מצויה צורת ריבוי אחרת של סַף (במובן ספל), לא סַפּוֹת אלא סִפִּים; וכך אנחנו קוראים בירמיה נ"ב, י"ט: "וְאֶת הַסִּפִּים וְאֶת הַמַּחְתּוֹת וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת"; ויש בזכריה י"ב, ב' אפילו "סַף רַעַל".

אך נראה שהמילה סַפָּה במשמעות מיטה או רהיט מרופד ורחב לישיבה נכנסה ללשוננו בהשפעת המילה האיטלקית Sofa, שהגיעה גם לצרפתית ולאנגלית. האיטלקית עצמה שאלה את המילה מערבית - Suffah, שציינה ספסל ישיבה.

אגב, חוקר אוצר המילה המקראי, יהושע שטיינברג, העלה סברה קרובה למקבילה הערבית; ולפי הסברו, המילה הארמית המקבילה לסַפָּה היא ספסל. המשמעות של מיטה או מושב ארוך ומרופד חדרה לאנגלית בשלהי המאה ה-18.