מאת: אורי דביר

צילום: אורי דביר

גרסת pdf של הכתבה (קבצים אלה הם גדולים ולוקח להם זמן להטען)

בכותרת כתוב אמנם טיול ברגל, אבל בקטע קטן אפשר לטייל גם ברכב שטח.

נחל כפירה או ואדי קטנה והמשכו ואדי נאמוס, בשמו הערבי, הוא נחל יפה ולא ארוך, כעשרה ק"מ אורכו. ערוציו העליונים הם ליד הר אדר והכפרים בידו וקטנה, ואליהם מתחבר ואדי חורפיש הבא מצפון- מזרח. נחל כפירה נמשך מערבה, שם הוא נפגש עם נחל איילון  בעמק איילון. יש בו מעיינות אחדים, שברים ושכבות גאולוגיות מיוחדות שהקנו לתצורת הסלעים את השם "תצורת קטנה", שהיא המסלע הקדום ביותר הנראה על פני השטח באזור. נראה בו שרידי חורבות, טרסות עיבוד חקלאי וכמה שבילים המתחברים אליו. פעם היינו יורדים ברגל בשביל עפר מצפון לקיבוץ מעלה החמישה לכפר קטנה השוכן עמוק בערוצו של נחל כפירה, וממנו מטיילים מערבה באפיק הנחל. מאוחר יותר היינו פוגשים כאן פועלים פלסטינים שעברו ללא אישור לעבוד בישראל. היו כאלה שטענו שזה בסדר, כי אין כאן כל סימון של גבול. ואכן, עם חתימת הסכמי שביתת הנשק לאחר מלחמת העצמאות קרה משהו לסימון שליד קטנה, ושני קווי הגבול שסומנו, זה שבא ממערב וזה אשר הגיע ממזרח, לא נפגשו והשאירו מעין מעבר, שטח לא מסומן, מין "אין גבול" שכזה... גדר וכביש המערכת, היורדים בתלילות מההר, חוצים את נחל כפירה, פוצעים את הנוף ומנתקים קטעים מהנחל וגם את הכפר קטנה ממעלה החמישה. גם דרך העפר שהתחילה במעלה החמישה והלכה מעל הנחל נעלמה.

היום יוצאת דרך העפר הנופית המסומנת בשחור (9218) אל מעל נחל כפירה, מהכביש לנטף, מעט מערבית מהכניסה להר הרוח. זו דרך המתאימה לרכב שטח, אך יותר אולי להליכה נינוחה ברגל. בתחילה פונה הדרך לצפון-מזרח, יורדת מעט, ואחרי כקילומטר פונה חדות שמאלה (בכיוון כללי מערבה). כאן המקום הראשון לצפות ממנו צפונה. מתחתינו נראה הכפר קטנה ומעליו הכפר קוביבה ומדרום-מזרח לו הכפר בידו, ושניהם כבר חברו כמעט ליישוב אחד. השם קביבה ואל-קביבה הופיע במקומות אחדים בארץ, אבל כפר זה הוא בעל ייחוד משלו. ליד אוכלוסייה מוסלמית מתגוררים בו גם נוצרים, והמקום מזוהה עם אמאוס המזוהה גם בעמק איילון ליד פארק איילון. באמאוס הילכו שניים מתלמידיו של ישו כשהצטרף אליהם איש נוסף וכשסעדו יחד זיהו אותו כישו, אז נעלם מפניהם. הצלבנים שהגיעו לארץ במאה ה-11 החליטו שהפגישה עם ישו הייתה כאן, וזאת היא אמאוס. בכפר כנסייה ולידה גן, סימני חפירה ארכאולוגית והמקום היה לנו פעם מרכז לטייל אליו. אהבנו לטפס גם לחורשה הנראית מעל הכפר, חורשת קוביבה או א-ראס (הראש), והיו שכינו אותה "מסרק ב'" כשם חורשת המסרק שמעל מושב בית מאיר. החורשה נראית ממקומות רבים בשפלה ובמישור החוף, וממנה יש תצפית נרחבת לכל עבר. בהמשך בולט תל כפירה, כנראה מושב אחת מערי הגבעונים, ועליו כמה בתי מגורים ונופי נחל כפירה. לאחר כארבעה ק"מ בדרך יפה מגיעים עד לשביל הירוק (9217) היורד לעין כפירה. תם הטיול ברכב, מעתה קדימה ברגל.                               

היציאה לטיול ברגל היא מרחבה השוכנת מעברו הצפוני של הכביש לנטף, מול כניסת האבן. ממנה יוצאת דרך העפר המסומנת בשחור מזרחה, ואחרי כ-150 מ' פוגשים בשביל שמסומן בירוק, שביל להולכי רגל היורד לעין כפירה.

לפנינו שתי אפשרויות לטיול מכאן:

1. לרדת מהרחבה לעין כפירה, לסייר ליד המעיין ולחזור באותה הדרך לרכב, כשני ק"מ ויותר, טיול בן שעתיים-שלוש (תלוי כמה זמן נרבוץ ליד בריכת המעיין...).

2. מסלול ארוך יותר המוסיף כשני ק"מ ושעה–שעתיים הוא לרדת לעין כפירה, ואחרי הביקור שם להמשיך במורד הנחל עד שנפגשים בדרך עפר שמסומנת בכחול (9207), הבאה מנטף. כאן אפשר לעלות ליישוב נטף, או לבצע עוד עיקוף קטן ולהמשיך עד עין נטף עם השביל המסומן באדום ומשם ליישוב.

כדי לרדת לעין כפירה נצא מהרחבה מזרחה בדרך השטח המסומנת בשחור (9218),  ההולכת מזרחה על מדרון ההר לעבר מעלה החמישה. לאחר מרחק קצר נפנה שמאלה (צפונה ומיד לצפון-מזרח ומזרחה) בשביל שמסומן בירוק (9217), היורד לנחל. אורכו של השביל קצת למעלה מקילומטר. בעונות השונות נהנה מפריחה לידו. השביל אינו חלק, ומדי פעם יש לעלות או לרדת מדרגת סלע קטנה. לאחר כברת דרך נאה עוברים על פני קבוצת ברושים קטנה ועוד מעט למטה פוגשים גם בעצי זית. אם נעיף מבט שמאלה – מערבה, נראה על ההר את בתי היישוב נטף. לפני המעיין פוגשים בשביל שמסומן באדום (9208), ההולך שמאלה לנטף וימינה הוא מושך עוד מרחק קצר עד עין כפירה. השביל האדום מסתיים ליד קבר שיח' עומאדי ופינה יפה שלידו, שם גדל עץ חרוב גדול ותחתיו יש שקערורית בקרקע המתמלאת לעתים בחורף. עין כפירה (עין נאמוס) מסתתר מעט. כדי לעלות אליו יש להקיף את קבר השיח' משמאל, לטפס מדרגה לא גבוהה, ומדרגה נוספת, לעבר תאנה גדולה וסבך ירוק ואחו ובריכת המעיין (יש שביל נוסף, הממשיך מקבר השיח' מזרחה ואחרי מרחק קצר פונה ימינה ומטפס לבריכה). מדרגות קטנות מחוזקות ביתדות מעלות אל מעל בריכת האגירה למקום נביעת המעיין. כמו מעיינות רבים בהרי יהודה עוברים מימיו ממקום הנביעה בנקבה לבריכת האגירה. ממול על המדרון הצפוני של הנחל נראים מחשופי סלע מהקדומים ביותר באזור, שני בתי אבן, מדרגות שלחין עזובות והרוסות בחלקן ופתחים של מערות קבורה רומיות-ביזנטיות.

אחרי הסיור כאן נעלה בחזרה בשביל שבו באנו או נחזור דרך אפיק הנחל.

כדי לחזור באפיק הנחל נתפוס את השביל המסומן באדום (9208) ונלך אתו מערבה,

מהלך כשני ק"מ. בתחילה הוא עובר ליד קבוצות עצי זית על המדרון ומתחת לקבוצת הברושים שירדנו לידה. כאן נזכיר שבמלחמת העצמאות חצו לוחמי הפלמ"ח את הנחל ברדתם מהר הרוח בדרום, וטיפסו על הרכס שמצפון לנחל במטרה לגלוש משם מערבה למשלטים בעמק איילון ולאגף את כוחות הלגיון הערבי בעמק. בהמשך צועדים פחות נוח על חלוקי נחל וסלעים. ליד המקום שבו נפגוש בדרך עפר שמסומנת בכחול (9207) נראה את חורשת האלונים והאלות של שיח' מסעד. מי שעייף מהדרך יפנה בדרך העפר שמאלה ויגיע אחרי כמה מאות מטרים לבתי היישוב נטף. האחרים ימשיכו בשביל הולכי הרגל המסומן באדום, כקילומטר וחצי נוספים, ויעלו לעין נטף. אחרי הביקור במעיין יש להמשיך בשביל המסומן באדום דרך קצרה מזרחה, עד לבתי היישוב נטף, ומכאן עד המקום שבו הושאר הרכב...

מי שלא ירד לנחל כפירה והלך משם לעין נטף ובכל זאת רוצה בו, ייכנס לנטף וירד בכביש המערבי ביותר ביישוב עד לשער נעול, משם יש דרך המסומנת בכחול שממשיכה להר עוזרר ודרך היורדת לעין נטף. לעין נטף יש לפנות שמאלה מקצה הדרך המסומנת באדום והיורדת ומוליכה למעיין. מצבו של עין נטף וסביבתו הקרובה תלויים בכמות המשקעים שספגו לאחרונה. לצד מערת המעיין פעור בור שהוא המאגר של המעיין. הבור אינו מכוסה! זהירות עם ילדים!!! המעיין מגיר את מימיו לגומחות שבקרקע המערה, ואלה זורמים בקילוח דק למאגר שפתחו נראה מימין לכניסה למערה. בתוך המערה יש נטיפים די מסכנים, שערות שולמית ועל המדרגה שמחוץ למערה גדלים כמה עצי פרי: שסק, עצי תאנה, חרוב, אלון מצוי, אלה ארצישראלית ועוד.

בכל מקרה סיום הטיול הוא בנטף. זהו יישוב קהילתי שהחל ביזמה פרטית וצמח בשנות ה-80 על שלוחת ההר ממערב למעלה החמישה. בתיו של היישוב ומיקומו הצופה לשפלה ולמישור החוף מקנים לו חן מיוחד. השם נטף הוא כשמו של היישוב הערבי הקטן ששכן כאן וננטש במלחמת העצמאות ונקרא כך, כמו גם המעיין נטף אשר לידו.

גיליונות קודמים