אי-מיילים רבים מגיעים לאתר צמח השדה בבקשה לפתור את החידה : מהם משטחי החוטים הצהובים-כתומים השרועים בימות הקיץ על צמחים בצדי דרכים, ונראים כמו פקעות של חוטי פלסטיק מבהיקים?

המתקרב למשטחים אלה יבחין שאין להם עלים, והגבעולים הארוכים, שהם כמו חוטים או ספגטי, כרוכים על גבעולי הצמח שאליו הם נטפלים. לא לחינם ניתן לו השם האנגלי .Golden Spagetti

בצמחים שאינם צעירים נבחין באוסף של בליטות זעירות. אלה הם פרחים ופירות קטנטנים.

לאחר נביטת הזרע הנפוץ מהפירות באלפים ובנדיבות רבה, אם לא יימצא פונדקאי להיטפל אליו הוא יתנוון וימות כיוון שאין לו כלורופיל ליצירת מזון באופן עצמאי.

נבט כשות שימצא פונדקאי ייכרך סביבו בתנועות מנוגדות לכיוון השעון, ישלח מצוצותשיחדרו לתוך גבעול הצמח, ישירות למערכת ההובלה שלו, וייזון ממנו. אחר כך שורשיו יתנוונו והוא ירחף מעל הצמח הטפיל ברשת גבעולים סבוכה.

אורח החיים הטפילי של הכשות ושיטת ניוד המזון על ידי פיתוח המצוצות נחשב למתקדם ומתוחכם.

בעולם יש 170 מיני כשות, ובארץ  12 מינים - כולם טפילים מוחלטים. כשות השדות הוא הנפוץ מביניהם, והוא נחשב לצמח פולש המזיק לחקלאות. הוא הגיע לארץ כנראה בסוף המאה ה-20 מאמריקה.

רוב המינים נטפלים לצמחי בר. הירבוזים אהובים עליהם מאוד, וחלקם נטפלים גם לקטניות ולמספוא וכן לחמצה (חומוס), אבטיחים, ירקות ממשפחת הסולניים ואף לגפנים.

הצמח נפוץ יותר ויותר עקב ריסוסים תכופים בשולי שדות וכבישים, בחודשים מאי עד דצמבר.

שימושי הצמח

לצמח יש שימושים שונים ברפואה העממית, וכן שימוש מעניין במלחמה ביולוגית. בהודו "מדביקים" בכשות צמח מטפס ששמו מקיניה, המטפס וחונק את צמחי התה. הכשות נלחם במיקניה, חונק אותו ומביא למותו, אך אינו נטפל ואינו מזיק לצמחי התה. הכשות פולש לכל חלקה טובה, וכדאי להילחם בו כשהוא צעיר, לבער אותו ללא הפסקה ולהעבירו למרפאים עממיים שלהם הוא משמש חומר גלם לריפוי.