ימי המונדיאל בדרום אפריקה והאסון האקולוגי הקשה במפרץ מקסיקו הביאו אותנו לשוב ולציין עשור לאסון האקולוגי הקשה של זיהום הנפט מול חופי דרום אפריקה, בקיץ 2000. החודש מלאו בדיוק עשר שנים לאחד ממבצעי ההצלה הגדולים ביותר בתולדות שמירת הטבע בעולם – שבו המטרה המרכזית הייתה להציל את הפינגווין שחור הרגל.

רבים מאתנו שבויים עדיין בדימוי שבו מקורם של הפינגווינים בארצות הקור. האמת היא, שמתוך 17 מיני פינגווינים הקיימים בעולם (כולם בחצי הכדור הדרומי) שני מינים בלבד הם שוכני קוטב אובליגטוריים, ולכן ניתן למצוא מיני פינגווינים בחופי אוסטרליה, ניו-זילנד, צ'ילה, ארגנטינה וגם בחופי דרום אפריקה.

הפינגווין האפריקני הנמצא גם בגן החיות התנ"כי נקרא פינגווין שחור רגל או בשמו העממי – פינגווין חמורי, בשל קריאותיו הנשמעות כנעירות חמור. הפינגווינים שחורי הרגל מתרכזים בעיקר לאורך חופי דרום אפריקה, באזור קייפטאון ובאיים הקטנים שמול העיר הציורית הנחשבת ליפה במדינה, באזור כיף התקווה הטובה.

הפינגווין שחור הרגל נחשב למין המצוי בסכנת הכחדה. בתחילת המאה ה-20 מנו גורמי שמירת טבע בדרום אפריקה למעלה ממיליון פינגווינים באזור קייפטאון. כעבור כ-100 שנים ירד מספרם ל- 100,000! לירידה הדרמתית במספרם של הפינגווינים תרמו כמה גורמים – כריית הגואנו (הלשלשת של הפינגווינים), שנחשב לחומר דישון מעולה, חדירה של טורפים שהביא אתו האדם לבית הגידול של הפינגווינים, איסוף ביצים על ידי האדם ופגיעה קשה כתוצאה מזיהומי נפט.

ב-23 ביוני 2000 התבקעה מול חופי קייפטאון מכלית הנפט העונה לשם הסמלי טרז'ר, וגרמה לאסון אקולוגי חמור, מהקשים שידע העולם. 1,300 טונות של נפט גולמי נשפכו מהמכליות ופגעו בכל בית הגידול הימי של האזור. הדגה נפגעה, החופים היפים הזדהמו, והפינגווינים שחורי הרגל היו אלה ששילמו את המחיר הכבד ביותר.

אלפים רבים של פינגווינים מצאו את מותם באסון, שהתרחש דווקא בעונת הקינון והרבייה. גורמי שמירת הטבע בדרום אפריקה למדו מאירועים דומים שקרו בעבר, והחליטו לפעול במהירות ובאמצעים דרסטיים. עקב כך הוחלט לפתוח בחילוץ מוטס של הפינגווינים הלכודים באיים שסביבתם מזוהמת בנפט גולמי.

עשרות מסוקים עם מאות מתנדבים החלו בהעברת הפינגווינים לקייפטאון, מהאיים ליבשה, במטרה לטפל בפינגווינים הפגועים. על האיים גילו המתנדבים אלפי פינגווינים המוכתמים בזפת. מכיוון שהייתה זו גם עונת הקינון והרבייה – היו על החופים עוד אלפי גוזלים וביצים והיה צורך להחליט את מי מצילים.

שלטונות שמירת הטבע בדרום אפריקה קבעו רף נוקשה – 500 גרם. כל פינגווין או גוזל שמשקלו היה נמוך מזה, וכך גם סיכויי הישרדותו, הושאר מאחור לנפשו. חשוב היה לנסות ולהציל את מי שאפשר. עדיפות ניתנה לבוגרים שבעתיד יוכלו להעמיד דורות המשך. לגוזלים שחולצו היה יתרון – הם לא היו מוכתמים בנפט גולמי אך היו תשושים ורעבים לאחר שהוריהם לא שבו מהים.

35,000 פינגווינים חולצו במבצע ההצלה האדיר והועברו ליבשה בקייפטאון. הם שוכנו בהאנגרים ענקיים שהוכנו מבעוד מועד.

כעת נדרשו המחלצים לעמוד במשימת הטיפול בעשרות אלפי פינגווינים - ניקוי והאכלה של בעלי החיים המצויים בלחץ גדול, הרחק מסביבתם הטבעית. האתגר היה גדול. מתנדבים רבים גויסו, אך עדיין היה חסר כוח אדם מקצועי ומיומן בטיפול בבעלי חיים, וקריאות חירום יצאו מדרום אפריקה.

ללא כל קשר, באותם ימים נפתחה בגן החיות התנ"כי תצוגה חדשה של... פינגווין שחור רגל (ראו מסגרת). הטיפול בפינגווינים בגן החיות הצטרף לניסיון הרב של צוות הגן בתחום הציפורים והאכלת יד של גוזלי נשרים, תוכים נדירים, בזים אדומים ועוד. היקף האסון וקריאות המצוקה מדרום אפריקה הביאו את הנהלת גן החיות להעמיד את הצוות המנוסה ביותר לטובת מבצע ההצלה.

בסיועה של חברת אל על יצאה משלחת ירושלמית מצומצמת בבהילות לקייפטאון. חברים בה שניים – איציק ידיד, אז המטפל הראשי וכיום אוצר בגן החיות ברומא, ושמוליק ידוב ששימש זואולוג הגן והיום מנהל את האוסף הזואולוגי בירושלים.

רק כשהגיעו השניים לקייפטאון, הם הבינו את ממדי האסון. "הגענו לאזור תעשייה שבו מחסנים עצומים" מספר שמוליק ידוב. "ככל שהתקרבנו, התחלנו לעכל את ההתרחשות. בתחילה שמענו את המשאיות הפורקות אלפי פינגווינים פגועים. כשנכנסנו, ראינו מאות מתנדבים בחליפות הצלה צהובות שהסתובבו בין מכלאות הפינגווינים שהוקמו במיוחד. הפינגווינים נראו מבוהלים. אלפי פינגווינים היו בתור לשטיפה במים נקיים, כדי להסיר את כתמי הנפט והשמן שדבקו בהם".

תהליך שטיפת הפינגווינים חייב מאות מתנדבים סבלנים. אלה נפגעו מפינגווינים נשכניים שלא יכלו להבין שהפעולות נעשות לטובתם.

איציק ושמוליק לא התעכבו במקום. הם הועברו, לאור ניסיונם המקצועי, ל"בית יתומים", מתקן מיוחד שהוקם לגוזלים שחולצו ומשקלם היה מעל 500 גרם. הגוזלים היו נקיים יחסית, אך דרשו טיפול צמוד ומסור כתחליף להורים.

לאחריותם הועברו 1,000 גוזלים שהיה צריך להאכילם, תהליך שמחייב מקצועיות שאינה מצרך מצוי בקרב חלק נכבד מהמתנדבים. האכלת גוזל מבוהל אינה משימה פשוטה.

"הבאנו מהבית טכניקות ושיטות עבודה שצברנו בשעות עבודה ארוכות עם גוזלים בישראל" מספרים איציק ושמוליק. "ניסינו ללמד את כולם את הבסיס להאכלת גוזלים המחייבת שני אנשים. אחד מחזיק בגוזל ופותח את פיו, והשני מכניס צינורית עם נוזל גלוקוז ומרכיבי מזון אחרים היישר לקיבתו". כשהגוזלים התאוששו קצת מההלם הראשוני והחלו לעכל את המזון בקלות, קיבלו השניים מעבד מזון שאפשר להכין לפינגווינים הצעירים מזון חדש – מחית סרדינים..."

בשבועיים ששהו השניים במחסה עברו דרכו 1,000 גוזלים. "הייתה לנו תחושה טובה" מסכם שמוליק – "מכיוון שמכל הגוזלים שבהם טיפלנו, רק אחד מת".

הגוזלים שהתאוששו הועברו בחלקם להמשך השיקום בדרבן. אחרים הועברו עם פינגווינים בוגרים יותר מעט צפונה לפורט אליזבת לקראת השבתם לים, ומשם בשחייה עם זרמי הים הקרים בחזרה לאזור קייפטאון שהתנקה במהלך השבועות שעברו. אלפים נותרו לשיקום בקייפטאון והושבו לטבע מיד כשהסתיים מבצע הניקיון.

מבצע ההצלה הוכרז כהצלחה למרות תחילתו הטרגית. אוכלוסיית הפינגווינים שחורי הרגל קיבלה מכה נוספת במאבק על עתידה, אך המאמצים העצומים שהושקעו הביאו להצלתם של עשרות אלפים. הפרסום הגדול וההתגייסות העולמית העלו שוב על סדר היום את חשיבות שמירת הטבע באזור, ובאופן טרגי תרמו לנקיטת אמצעים שימנעו פגיעה דומה בעתיד. מבצע ההצלה סיפק שוב את ההוכחה למסירותם ומקצועיותם של עובדי גני החיות, וגן החיות התנ"כי ביניהם, ולאחריותם לבעלי החיים בגני החיות ובטבע. ללא התגייסות עולמית למען מטרה זו, ספק אם היה ניתן להציל את הפינגווינים ולהשיבם לבית הגידול הטבעי שלהם בחופי קייפטאון והאיים שמסביב.

והיום, אחרי עשור – חוגגים בדרום אפריקה את המונדיאל, ואלפי התיירים הפוקדים את קייפטאון וסביבתה (במיוחד בעיירה סימונס הסמוכה) חוזים בפינגווינים ושומעים את נעירת החמור שלהם. רק התמונות הקשות של האסון הנורא במפרץ מקסיקו השיבו באחת את החוויה שחווה הצוות הירושלמי בדרום אפריקה.

במסגרת בתוך הכתבה

תצוגת הפינגווינים שחור הרגל בגן החיות התנ"כי בירושלים מוכרת ואהודה במיוחד. כ–40 פינגווינים מאכלסים את התצוגה המאפשרת למבקרים לחזות בפינגווינים שוחים וצוללים, באמצעות תצוגה תת-מימית. גני חיות בעולם כולו מחזיקים גרעיני רבייה, המתואמים ביניהם, כדי להוות גיבוי לאוכלוסייה בטבע המצויה בסכנת הכחדה. גני החיות שותפים לתכנית שימור הפינגווינים, תוך עיסוק ברבייה, מחקר ובעיקר הסברה וחינוך.

הפינגווינים שבגן החיות התנ"כי כולם ילידי שבי. 12 פינגווינים הגיעו לגן הירושלמי לפני עשור. הם הגיעו משני גני חיות הולנדיים. היום אוכלוסיית הפינגווינים בירושלים כמעט ריבעה את מספרה.

הפינגווינים הירושלמים ידועים כ"מפונקים". כולם זוכים ל"האכלת יד". רבים מכירים את שעות ההאכלה בגן, אז זוכים הפינגווינים, כל אחד בתורו, בארוחת מלכים של דגים מיובאים מחו"ל, היישר מידי המטפל ובאופן אישי. ה"פינוק" נועד להבטיח דיאטה מאוזנת לכל אחד מחברי הקבוצה, וגם אפשרות למעקב ופיקוח בעת טיפולים מיוחדים המיועדים למניעת מחלות.