פרופ' רוני רייך מאוניברסיטת חיפה ואלי שוקרון מרשות העתיקות: מקווה טוהרה שנחשף מתחת לכותל המערבי של הר הבית מעיד כי בניית הכותל המערבי בהר הבית לא נשלמה בימיו של המלך הורדוס

מי בנה את כותלי הר הבית? כל מורה דרך וכל תלמיד המצוי בתולדות ירושלים, ישיב מיד שהיה זה הורדוס. ואולם, בחפירות הארכיאולוגיות בצד תעלת הניקוז העתיקה של ירושלים התגלה לאחרונה מקווה טהרה קדום, שמערער את התפיסה הארכיאולוגית המקובלת בנוגע לאחריותו הבלעדית של הורדוס על הבנייה.

לאחרונה נערכו פעולות תמיכה ואחזקה בריצוף הרחוב הראשי של ירושלים מלפני 2000 שנה, ששימש עולי רגל שעלו לבית המקדש. זאת, במסגרת פרויקט לחשיפתה מחדש של תעלת הניקוז שעברה מתחת לרחוב, ועברה מבריכת השילוח בעיר דוד עד לגן הארכיאולוגי של ירושלים שליד הכותל המערבי. החפירות מתנהלות באתר מטעם רשות העתיקות בשיתוף רשות הטבע והגנים והחברה לפיתוח מזרח ירושלים, במימון עמותת אלע"ד, והן מנוהלות בידי הארכיאולוג אלי שוקרון מטעם רשות העתיקות, בסיועו של פרופ' רוני רייך מאונ' חיפה.

בחפירה מתחת לרחוב המרוצף שליד קשת רובינסון, נחשפו קטעים של יסודות הכותל המערבי המושתת על הסלע - שהוא גם יסודה המערבי של 'קשת רובינסון' - קשת עצומה שנשאה גרם מדרגות שהוביל מן הרחוב הראשי של ירושלים אל הכניסה למתחם בית המקדש.

לדברי פרופ' רייך, "במהלך העבודות התברר כי בסלע הטבעי מצויים שרידים חצובים של מתקנים שונים, ובהם בורות מים, מקוואות טוהרה ומרתפים. אלה, השתייכו לשכונת בתי מגורים שהתקיימו במקום לפני שהמלך הורדוס החליט על הרחבת מתחם הר הבית. ההיסטוריון היהודי בן התקופה יוסף בן מתתיהו מספר שהורדוס החל במפעל ההרחבה של המתחם בשנה השמונה-עשרה למלכותו (שנת 22 לפסה"נ), ומגדיר את ההרחבה כ"מפעל הגדול ביותר ששמעו עליו בני אדם מעולם".

משהוחלט על ההרחבה, הופקע השטח, והוסרו קירות הבתים עד הסלע. את המתקנים החצובים בסלע מילאו בעפר ובאבנים, על מנת שניתן יהיה לבנות עליהם. משנקבעו פינות הר הבית והוחל בהנחת הנדבך הראשון, התברר כי אחד ממקוואות הטהרה ממוקם בדיוק בתוואי הכותל המערבי. הבנאים מילאו את המקווה בעפר, הניחו על העפר שלוש אבנים שטוחות גדולות, ובנו את הנדבך הראשון של הכותל על גבי סתימה זו.

ניפוי של העפר מתוך המקווה החתום העלה שלושה נרות חרס מן הטיפוס שרווח במאה ה-1 לספירה. בנוסף, הוצאו בניפוי שבעה-עשר מטבעות ברונזה הניתנות לזיהוי. דר' דונלד אריאל, אוצר המטבעות של רשות העתיקות, קבע כי המטבעות המאוחרים ביותר (ארבעה במספר) נטבעו בידי הנציב הרומי ולריוס גרטוס בשנה 17/18 לספירה. פירוש הדבר שקשת רובינסון, ואולי חלק ארוך יותר של הכותל המערבי, נבנו לאחר שנה זו – כלומר: לפחות 20 שנה אחרי פטירתו של הורדוס (שחלה - לפי הסברה הרווחת, ב- 4 לפני הספירה)

נתון ארכיאולוגי זה ממחיש את העובדה שבניית כותלי הר הבית וקשת רובינסון הייתה מפעל אדיר שנמשך על-פני עשרות שנים והוא לא הושלם בימיו של הורדוס.

ממצא דרמטי זה מאשש את תיאוריו של יוסף בן מתתיהו המספר כי רק בימיו של המלך אגריפס השני (נינו של הורדוס) הסתיימה העבודה, ועם סיומה נותרו בירושלים שמונה-עשר אלף מובטלים.

להורדת תמונות ברזולוציה גבוהה הקליקו כאן. קרדיט צילום: ולדימיר נייחין

1. הנדבך הראשון של הכותל מונח על סלע האם.

2. מטבע של הנציב הרומי ולריוס גרטוס, המסייע בתיארוך זמן בניית קשת רובינסון

4+3 עבודות החפירה במקווה

בחפירה ארכאולוגית של רשות העתיקות התגלה בית מרחץ בן כ-1,600 שנה

עבודות על תשתיות מים מודרניות סמוך למושב תרום שבשפלת יהודה חשפו שרידי בית מרחץ עתיק מהתקופה הביזנטית. בעקבות עבודות של חברת מקורות להנחת מערכת חמישית להספקת מים לירושלים, ביצעה רשות העתיקות  בחודשים האחרונים חפירה ארכאולוגית אשר העלתה ממצאים מרשימים.

 

לדברי ד"ר רינה אבנר, המנהלת את החפירה יחד עם ד"ר יצחק פז מטעם רשות העתיקות, מדובר בבית מרחץ בגודל  2020x מ', המתוארך למאות הרביעית-חמישית לספירה. בשטח ניתן לראות את שרידי החדר הקר, חדר המים הפושרים והחדר החם, וכן את החצר שנצמדה מצפון-מזרח לחדרי המרחץ. באחת הפינות של החצר הייתה בריכה קטנה של מים קרים, שאליה עלו מן החצר בשתי מדרגות. לדברי ד"ר אבנר, ייתכן שבית המרחץ שימש אורחן על דרך עתיקה שחצתה את דרום עמק איילון לאורך נחל הראל, וייתכן גם שהיה חלק מאחוזה כפרית של בעל אדמות אמיד - ממש כמו שהיום ניתן למצוא בריכות בגינות של וילות. הרחצה בבתי מרחץ בתקופה הביזנטית המשיכה את המסורת הרומית; בתי מרחץ דומים נמצאו בעבר בלטרון ובקיסריה.

 

ממצא נדיר המעיד על פעילות בבית המקדש

ממצא ראשון מסוגו, המעיד על פעילות בבית המקדש, התגלה לאחרונה: חפץ קטנטן שנראה כי שימש "אישור" לשמירת חפץ או מזון בטהרה במתחם הר הבית ובית המקדש השני.

בחפירות ארכאולוגיות של רשות העתיקות מתחת לקשת רובינסון שבגן הארכאולוגי של ירושלים נחפרו שכבות העפר שכיסו את יסודות הכותל המערבי, כ-15 מ' מצפון לפינה הדרומית-מערבית של הר הבית. שכבת עפר זו, שמעליה הונח ריצוף הרחוב ההרודיאני - הוא הרחוב הראשי של ירושלים בימי הבית השני - מתוארכת למאה הראשונה לספירה (שלהי ימי הבית השני). עם תחילת החפירות בשטח זה החליטו הארכאולוגים שכל העפר היוצא מהחפירה ינופה בצורה מדוקדקת (סינון רטוב עם מיון קפדני של שארית החומר שבנפה). פעולה זו נעשית בשיתוף אלפי תלמידים בגן הלאומי עמק צורים.

במהלך הסינון התגלה חפץ זעיר (בגודל כפתור, כשני ס"מ קוטרו) עשוי טין, ועליו טבועה כתובת בארמית המורכבת משתי שורות - בשורה העליונה "דכא", ומתחתיה "ליה". "דכא" או "דכי", בארמית פירושו טהור. במילה "ליה", לאחר אות היחס "ל" באה הצורה המקוצרת (שתי אותיות מתוך ארבע) לשמו של אלוהי ישראל. 

לדברי מנהלי החפירה מטעם רשות העתיקות, הארכאולוגים אלי שוקרון מרשות העתיקות ופרופ' רוני רייך מאוניברסיטת חיפה, משמעות הכתובת היא "טהור לה'". ככל הנראה, החפץ נושא הכתובת שימש לסימון מוצרים או חפצים שהובאו לבית המקדש, והכרח היה שיהיו טהורים. טביעת חותם זו היא כנראה מן הסוג המכונה במשנה (שקלים פרק ה', א'-ה') בשם "חותם". ככל הידוע לנו, זו הפעם הראשונה שחפץ כזה או דומה לו מתגלה בחפירות ארכאולוגיות, והוא מהווה עדות ארכאולוגית ישירה לפעילות בהר הבית ולעבודת המקדש בימי הבית השני. מסכת שקלים מספרת על סדרי המינהל בהר הבית, שהחפץ שימש בו, כפי שנכתב: "מי שהוא מבקש נסכים, הולך לו אצל יוחנן שהוא ממונה על החותמות, נותן לו מעות ומקבל ממנו חותם, בא לו אצל אחיה שהוא ממונה על הנסכים ונותן לן חותם ומקבל ממנו נסכים". אין ספק כי מדובר בממצא מרגש ביותר.

המשנה במסכת שקלים מוסיפה ואומרת כי ארבעה חותמות היו במקדש, וכתוב עליהם: עגל, זכר, גדי, חוטא. בן עזאי אומר: "חמישה היו, וארמית כתוב עליהן". החפץ שנחשף אינו משתייך לקבוצה זו. הוא מעיד שלא כל פרטי סדרי המנהל של הר הבית הגיעו לידינו באמצעות ספרות חז"ל. כאן מוסיף הממצא הארכאולוגי פרט בלתי ידוע, שלא הופיע בספרות הכתובה.

בהקשר זה וברוח חג החנוכה מזכיר ארכאולוג מרחב ירושלים ד"ר יובל ברוך כי "בגמרא כתוב (תלמוד בבלי, מסכת שבת פרק ב: דף כ"א) שגם פך השמן היחיד הטהור שהתגלה במקדש לאחר ניצחון החשמונאים על היוונים, היה "מונח בחותמו של כוהן גדול" – כלומר: החותם העיד על כך שהשמן טהור וניתן להשתמש בו בבית המקדש. כזכור, פך שמן זה היווה בסיס לנס חנוכה בכך שהספיק להדלקת המנורה למשך שמונה ימים".

בנוסף לחפץ זה, התגלו במקום ממצאים נוספים המתוארכים לימי הבית השני, חלקם אף קדומים והם מימי החשמונאים – כגון נרות שמן, סירי בישול עשויים חרס ופכית כישור -שהכילה שמנים ובשמים, וכן מטבעות של מלכים חשמונאים, כגון אלכסנדר ינאי ויוחנן הורקנוס.