המילה חוֹל מציינת גרגרים זעירים של אבנים, למעשה - שחק סלעים. גרגיר חול הוא חלקיק שנשחק מסלע, ומידותיו בין 0.062 מ"מ עד 2 מ"מ. גרגירים גדולים יותר, שמידותיהם 2 מ"מ עד 64 מ"מ נחשבים לאבני חצץ. המילה  חוֹל נגזרה מהשורש  ח-ו-ל, שאחת ממשמעויותיו היא נפל, ירד. במשמעות זו יש להבין את הפועל יָחוּל בירמיה ל,כ"ג: "סַעַר מִתְגּוֹרֵר עַל רֹאש רְשָעִים יָחוּל" (=ירד, יפול); ואכן החוֹל הוא צירוף של גרגרים רבים שנשחקו ונפלו ומהסלעים.

המילה חוֹל מוזכרת במקרא: "כֹּבֶד אֶבֶן וְנֵטֶל הַחוֹל וְכַעַס אֱוִיל כָּבֵד מִשְּנֵיהֶם" (משלי כ"ז, ג).

גם הניבים "כַּחוֹל", או "כחול הים", או "כחול אשר על שֹפת הימים" מצויים בתנ"ך, והוראתם כבר במקרא: כמות עצומה שקשה לספור מידתה. המילה חוֹל מופיעה  גם בלשון חז"ל; במסכת חולין ו,ז מוזכרים: "חול הדק" ו"חול הגס".

המקבילה הארמית היא חוֹלָא, והמקבילה הערבית  היא רַמְל; אך ישנה, כפי שציין הבלשן ארנסט קליין, גם המילה חָל שמציינת חול מעורב עם חמר דביק.

בגלל מבנה גרגירי החול, קלותם, וחוסר יציבותם נוצרו במרוצת הזמן ניבים נוספים, לאו דווקא חיוביים שבמרכזם המילה חול: כאשר מישהו מתעלם ממשהו לא נעים, אנחנו נוהגים לומר: "הוא טומן את ראשו בחול" (כאילו כדי לומר – "מה שלא ראיתי לא קיים" - כמנהגה של היענה, שעל פי האגדה, משוכנעת שכאשר היא טומנת את ראשה בחול ולא רואה – לא רואים אותה). משוררנו הלאומי, חיים ביאליק, יצר ב"איגרת קטנה"- את הניב  " בנה בחול" כדי לציין, כי מבנה עשוי חול איננו יציב ולכן הוראת הניב: טרח לשווא, כלומר, לא ראה ברכה בעמלו.

זרה חול בעיניו - הוא ביטוי שלילי נוסף שמשמעו פיזר כאילו חול על עיניו כדי להעלים ממנו  עובדות ברורות וכדי להטעות אותו בנתונים לא נכונים.

על אף המשמעויות השליליות של ניבי החול שצוינו לעיל,זכה החול על גלגוליו בלשונות השונות למסע מדהים על פני כל קצות תבל.

מן השם חוֹל נוצר שמה של העיר חוֹלוֹן. ברשותכם אפתח בווידוי אישי: חולון היא  העיר שבה אני מתגורר כבר משנת 1948. הגעתי אליה כילד עם הוריי, לאחר שעברנו את תלאות השואה. נדודיי עם משפחתי בתקופת מלחמת העולם השנייה מזכירה לי בדיעבד את החולות הנודדים, הבלתי יציבים, בדיוק כפי שהיינו עקורים מבית במזרח אירופה ערש הולדתי לאחר הפלישה הנאצית. כיום נראה לי, שבחירת הוריי במקום מגורינו בחולון מייד לאחר קום המדינה - הפכה בדיעבד לסמל של פתיחת חיים חדשים בעיר שנבנתה לתפארת על חולות  נודדים. עד היום אני נזכר בהתרגשות ובנוסטלגיה בדיונות החול, שעליהן הוקמה חולון. אותן דיונות כמעט נעלמו, ולעולם לא אחזור לחוויות הילדות, שבמסגרתן ביליתי עם חבריי שעות רבות בדיונות החול, תוך התגלגלות במורדותיהן והנאה משאר משחקי חול, ככל שדמיוננו היוצר אפשר.

דיונות אלה המציינות חולות  נודדים זכו בדמיוני היוצר בשנים האחרונות לנדידה מרתקת אחרת, שהביאה את המילה חוֹל למחוזות רחוקים ומדהימים. כבן חולון זה עשרות שנים אפתח את סיפור המילה חוֹל בסיפור שמה של העיר חוֹלוֹן.

אשר שטיינברג,  חוקר המקרא,  ציין, כי העיר חולון המוזכרת במקרא בצורה חֹלוֹן ביהושע ט"ו, נ"א וכן כ"א,ט"ו. לפי דבריו, הייתה חֹלוֹן עיר כוהנים במדבר יהודה, באזור עדולם על גדתו הדרומית של נחל גְּדוֹר, במרחק 14 ק"מ מזרחית-צפונית לבית גוברין. את העיר חולון המוזכרת בירמיה מ"ח, כ"א זיהה שטיינברג עם עיר במישור מואב שלושה ק"מ צפונית מזרחית למידבא.

חולון הוקמה על חולות הים התיכון ב-19 ביוני  1940 כתוצאה מאיחוד חמש שכונות, שקדמו לה: שכונת גרין - ראשיתה ב1924 כשרכש שלמה גרין, סוחר ועמיל מכס מיפו - אדמות על החולות מדרום מזרח יפו; שכונת מולדת (היום מדרום לשכונת קריית שרת) - הוקמה ב-1930; שכונת אגרובנק (היום במרכז חולון) - הוקמה ב-1934 ע"י שני בנקאים יוצאי רוסיה- יעקב מירנבורג ושמעון יעבץ; שכונת קריית עבודה - הוקמה בפברואר 1936 ברחובות ביאליק וארלוזורוב; ושכונת עם - שהוקמה  בקיץ 1937 ע"י "שיכון עממי" (בין שכונת קריית עבודה ושכונת גרין). עד שנת 1937 לא היה שם רשמי קבוע לפאזל של חמש השכונות ששכנו זו ליד זו. בחירת השם חוֹלוֹן הייתה יוזמתו של הד"ר חיים הררי באפריל 1937, על-פי השם המקראי שהוזכר לעיל.

שם העיר נגזר מן המילה חוֹל, ולכן צורתו התקינה היא חוֹלוֹן (בהטעמת מלרע). אף-על-פי כן רבים מתושבי הארץ, ובעיקר מתושבי חוֹלוֹן קוראים לעיר בשם השגוי חוּלוֹן (בהטעמת מלעיל). הסיבה לכך נעוצה בתופעה בלשנית הקרויה בידול תנועות; בלשון פשוטה יותר, יש מגמה בדיבור להימנע מרצף תנועות דומות כמו במילה חוֹלוֹן, שיש בשתי הברותיה תנועת O; ובמקום רצף של O-O מעדיף הדובר לומר U-O.

אגב, תופעה של שבירת רצף תנועות הפוך קרתה בשם המכונית היפאנית SUBARU, שבה רוב הדוברים מעדיפים בדיבור את רצף התנועות U-O, ואומרים סוּבּארוֹ במקום סוּבּארוּ.

כאמור, המילה הערבית המקבילה לחוֹל העברית היא רַמְל; וכך נוצר שמה של עיר נוספת בארצנו הקשור לחול :זוהי העיר רַמְלָה (בהטעמת מלרע) שאף היא על חולות נבנתה, ואת השם  רַמְלֶה (בהטעמת מלעיל) נתנו לה בוניה הערבים.

בספרות ההיסטורית המקצועית רואים בשנת 716 את שנת ייסודה של העיר הערבית; תהליך בנייתה ע"י שושלת בית עבאס (935-750) נמשך כחמש שנים, והחל בשלהי 711, מה שאומר כי השנה, כפי הנראה, חגגה העיר 1300 שנים להנחת אבן הפינה שלה. את העיר הקים מושל גֻ'נְדַ פלסטין - סְלִימַאן אִבְּן עַבְּד אֶל מַלִכּ, שנעשה לחליף. העיר נקראה בזמנו מַדִינַת אַלְרַמְלַה.

אולם יש היסטוריונים, שטוענים, כי רמלה הייתה קיימת כבר במחצית הראשונה של המאה השביעית, כאשר הארץ נכבשה ע"י המוסלמים בשנים 640-639; אף כי ייתכן שמדובר בעיר אחרת בשם זה. ההיסטוריון פרופ' גיל ציין במחקריו עיר בשם "חולות המרכז" המוזכרת בתוספתא. מה שברור, וללא כל ספק, שאת רַמְלָה בנו הערבים, ושמה הוא ערבי. חפירות ארכיאולוגיות שנערכו בעיר רמלה של ימינו גילו, כי העיר נבנתה על חול דקיק ונקי, למעשה, על קרקע בתולית, שלא בנו עליה קודם לכן.

רַמְלָה שוכנת על משטח רחב ידיים של גבעות נמוכות העשויות מחול קוורץ, שגרגיריו מלוכדים ע"י תמיסות ברזל. תמיסות אלו  מקנות לחול גוון אדמדמם, ומכאן שמו "גבעות החול האדום" או בערבית גבעות החַמְרַה. השם חמרה מעתיק אותנו אל ספרד, לעיר גְּרָנָדָה, שבה נמצא אחד הארמונות הגדולים והמרשימים ביותר בעולם הארכיטקטוני - ארמון אַלְהַמְבְּרָה. את השם אַלְהמְבְּרָה העניקו לו הכובשים הערביים שפלשו בראשית המאה השמינית לדרום ספרד. הם קראו לארמון בשם המקורי הערבי אַלְחַמְרַה, כי הארמון נבנה מאבן גיר אדומה; אלא שהספרדים התקשו בהגיית השם  וקראו לו תחילה אַלְהַמְרָה, ולהקלת ההגייה הוסיפו ליד העיצור הדו-שפתי M שבאמצע המילה עיצור דו-שפתי נוסף B , וכך נוצר השם הספרדי ALHAMBRA. ואם בספרד עסקינן, נזכיר את העיר ברצלונה, או ליתר דיוק את רחובה הראשי – רַמְבְּלָה - שיצאו לו מוניטין בעולם התיירות העולמי.

למעשה, העיר נבנתה במקור על חולות ים, ולפיכך הרחוב המפורסם כונה בשם הערבי רַמְלַה ממש כמו העיר רמלה, אלא שלימים חל גם בשם זה תהליך של הקלת ההגייה הפונטית כמו ב-אלחמרה, ונוספה בּ/B אחרי ה-מ/M ונתקבל השם רַמְבְּלָה במקום רַמְלָה. תהליך דומה עבר על שם האות לָמֶד, שבמעברה ללשון היוונית הפכה ל-לַמְבְּדָא. (בדרך דומה הפכה הלשכה הלטינית camera– למילה האנגלית chamber).

המילה הלטינית המציינת חול היא arena; חול כזה כיסה את זירת הקרבות של הגלדיאטורים בקולוסאום הרומי ובאמפיתיאטרונים אחרים, שבהם נשפך דם רב של הלוחמים, להנאת הקיסרים המארחים. החול ספג את כמויות הדם האדירות שנשפכו בזירה מקרבות גלדיאטורים וקרבות בין גלדיאטורים לחיות טרף. המילה arena הגיעה, כצפוי במשפחת הלשונות הלטיניות, גם ללשון הספרדית בשתי המשמעויות: האחת של חול, והשנייה לציון זירת קרבות הקוֹרִידָה. מאז מציינת המילה אָרֶנָה גם בלשונות אחרות, בכללן העברית, את זירת הקרב, בעיקר הפוליטית.

Arena הוא שמה של עיירה בפרובינציה  Vibo Valentia  שבחבל קָלַבְּרִיָּה, בקצה קדמי של המגף האיטלקי; ויש עיירות בשם Arena בחבל Merced  שבקליפורניה;  בחבל Lowa שבוויסקונסין וגם במדינת מינסוטה.

בספרדית קיימת גם המילה arenal שמשמעה משטח חולי. עיר בספרד נקראת Arenal.עיירה באי  מיורקה זכתה אף היא להיקרא כך; ושם זה לציון עיירות שונות נדד והגיע עם הכובשים הספרדיים אל מעבר לאוקיינוס האטלנטי. לא ייפלא אפוא, כי El Arenal הוא שם עיר בצ'ילה וגם בהונדורס; גם מועצה מקומית בחבל חָלִיסְקוֹ, מקסיקו-נקראת בשם זה. יש אפילו הר געש פעיל בצפון מערב קוסטה-ריקה הקרוי- Arenal; וזהו גם שמו של אגם ואף השם הרשמי של הפארק הלאומי של קוסטה-ריקה (שהוראת שמה החוף העשיר). אך יש גם חוף עשיר שאינו רחוק כל כך מאיתנו:

לרבים מהתיירים הישראליים בבולגריה מוכר השם "חולות הזהב"- שם שניתן לרצועת חוף חולית ומקסימה, שמשתרעת לאורך 17 ק"מ ליד  עיר הקיט וַארְנָה, שלחוף הים השחור. אגדה עתיקה מספרת, כי שודדי ים קברו אוצר זהב גדול ברצועת החוף שמצפון לוארנה; ואז התנקמה בהם האדמה והפכה את אוצר הזהב לחולות זהב.

גלגול מרתק אחר של המילה חול, או ליתר דיוק, של תרגומה למילה האנגלית sand מביא אותנו להיווצרות המילה סֶנְדְבִיץ' במשמעות של כריך. הסנדביץ קרוי ע"ש הדוכס / הארל Earl הרביעי מן העיירה סֶנְדְבִיץ שבמחוז קֶנְט השוכן בדרום מזרח אנגליה. הוא  גובל עם בירתה  לונדון, אך אפילו עם צרפת - בזכות גבול המחוז שעובר במחצית מנהרת תעלת לה מאנש.

ונשוב לעיירה סנדביץ', עירו של הדוכס הרביעי, שחי במאה ה-18 ונודע בשם ג'וֹהן מוֹנְטָאגְיוֹ. האיש היה  קלפן חולני המכור למשֹחקי קלפים, ובעיקר להימורים שבהם, שלא רצה להיפרד משולחן המשחקים אפילו כדי לאכול. יום אחד קראו לו משרתיו לאכול ארוחת ערב  ואז צעק לעברם - בעקבות הבקשות החוזרות ונשנות שלהם: "הניחו בשֹר בין שתי פרוסות לחם והביאו אליי!". הרעיון של המאכל הזה שהגה האריסטוקרט והקלפן האובססיבי לא נקרא על-שמו אלא על שם עירו - סֶנְדְבִיץ', עיר שהוראת שמה באנגלית העתיקה: מקום החול. באנגלית sand -חול; wich - מעגן, נמל (השווה לשם העיר האנגלית Ipswich  - שנתקצר מ- Gipswich ונושא את שם בני  גִיפּ).

מאז אוכלים סנדביצ'ים כאלה בכל רחבי תבל, על אף שידוע, כי הסנדביץ' היה קיים זמן רב קודם לכן, ודווקא במסורת היהודית יש אזכור שלו. במסכת  פסחים מוזכר התנא הילל הזקן, שהיה כורך בליל הסדר את בשֹר קורבן הפסח יחד עם מרור בתוך המצה. מפעולה זו של כריכה נוצר השם כריך.

גלגול אחר של המילה האנגלית  sand= חול, שממנה נוצר השם סנדביץ' עירו של הארל הרביעי שלה –הגיע לקצה אחר של כדור הארץ גם כן בזכות  יורד הים האגדי –קפטן קוק. בגלל היותו של  הארל הרביעי דמות נערצת בעיני בריטים רבים בני דורו זכה השם סֶנְדְבִיץ' להגיע לקצווי תבל אחרים. אחד ממעריציו המושבעים היה יורד הים  קפטן קוּק, שקרא לאיי הוואי שגילה באוקיינוס השקט-איי סנדביץ' לכבוד הארל הרביעי מסֶנְדְבִיץ' שבמחוז קֶנְט. איי ג'ורג'יה ואיי סנדביץ' הדרומיים (להבדילם מאיי סנדביץ' המקוריים שציינו את איי הוואי) הן שתי קבוצות איים בדרום האוקיינוס האטלנטי ליד דרום אמריקה ואיי פוקלנד. קבוצת האיים נמצאת בשליטה מלאה של בריטניה. איי סנדביץ' הדרומיים הם 11 איים געשיים, ושמונה מהם נתגלו על ידי הקפטן קוק מיודענו. אך בניגוד לג'ורג'יה הדרומית, שהיא גדולה ומיושבת, אין באיי סנדביץ' הדרומית תושבים קבועים. יש בה רק בסיס ימי של הבריטים, שחייליו מתחלפים על-פי הוראת ממשלת אנגליה. החיילים כולם הם אזרחים בריטיים. ארגנטינה היא המדינה היחידה שדרשה ועדיין דורשת בעקשנות בעלות על איים אלה. היא קוראת להם Islas Georgias and Sandwich del Sur – איי ג'ורג'יה ואיי סנדביץ' הדרומיים. הארגנטינאים השתלטו על האיים אלה ב-1976 והחזיקו בהם עד 1982, כאשר פרצה מלחמת פוקלנד בין הארמדה הארגנטינאית לצי הבריטי. המלחמה הסתיימה בניצחון האנגלים, שהחזירו לעצמם בעלות על האיים.