תמצאו אותנו ב-FaceBook
טבע הדברים

טבע הדברים

ילדי טבע הדברים


בקעת בית נטופה

מאת: דר רחלי עינב


צילום: גלעד פלאי ורחלי עינב


גרסת pdf של הכתבה (קבצים אלה הם גדולים ולוקח להם זמן להטען)



בקעת בית נטופה היא בקעה סגורה בגבול הגליל התחתון. מי שנמצא שם מתנתק ולא רואה את העולם האחר. בבקעה כאילו הזמן עמד מלכת - יש שם ביצות וגם שדות מעובדים בגידולי בעל מסורתיים שנקצרים במגל. גדלים שם האבטיחים והמלונים הכי טעימים בארץ. השנה החורף הדל במשקעים השאיר את הבקעה יבשה, אולם בשנים גשומות היא מוצפת במים, אגם גדול ורדוד, גן עדן לעופות, לנברנים וליתושים. ביצה אמיתית, כמו בימי החלוצים, כמו בתקופת התנ"ך האחרונה שנותרה לנו ושטרם נוקזה ויובשה.

מזה דורות רבים מכתיב המבנה הגאו-הידרולוגי של הבקעה מערכת חיים מיוחדת ומערים על התושבים קשיים אתגרים רבים. קשיים אלה מתבטאים בהגבלת יכולת השימוש בקרקעות לצורכי חקלאות, ובדרך הורשת השטחים מאב לבניו אשר גרמה לכך שעם השנים נוצרו בבקעה חלקות קרקע מוארכות וצרות המקשות על עיבוד חקלאי בכלים מכניים. בשל היות הבקעה שטח חקלאי רציף, כמעט ללא בתים, מבנים וכבישים ראשיים, הנוף בה יפה הן בחורף, בעת שהיא מוצפת, והן בקיץ - אז נראים השדות היבשים המעובדים ביחידות שטח קטנות כפסיפס. רק מהגבעות ומהכבישים הסמוכים לה ניתן לראות אותה, אבל היותה נסתרת מוסיף לרומנטיקה שאופפת אותה. בקעת בית נטופה היא הגדולה בבקעות הגליל התחתון. אורכה כ-16 ק"מ ורוחבה מגיע עד 4.5 ק"מ, . מכאן ששטחה הכולל גדול עולה עלמ- 50 קמ"ר. הבקעה נוצרה משקע גאולוגי שהתמלא במשך השנים באדמות סחף חרסיתיות ופוריות מאוד. קידוח אשר נקדח בעבר במרכז הבקעה חדר לתוך לעומק של 65 מ' של חרסית. כמות החרסית הרבה הגיעה אל הבקעה מאגן ניקוז קטן יחסית, שמכיל את מעטפת ההרים שסביב הבקעה. גודלו של אגן הניקוז כ-40 קמ"ר (לא כולל את שטח הבקעה עצמה), והוא נתחם על ידי שלושה קווי פרשת מים המותווים על ראשי ההרים, וקו פרשת מים נוסף מחלק את אגן הניקוז לאזור מזרחי ולאזור מערבי. בעבר היו בבקעה גם התפרצויות געשיות, שריד מהן אפשר למצוא על יד בעינה נג'ידאת בדמות אבני בזלת שחורות. במשך השנים נסחפה לבקעה אדמה מההרים, ויצרה קרקע פורייה ומתאימה לעיבוד חקלאי. אבל בשל אגן ההיקוות המצומצם אין בה זרימת מים חזקה, והבקעה סובלת מבעיות ניקוז ולמעשה רק חלקה המערבי מתנקז על ידי נחל יפתחאל, או בשמו הערבי ואדי חלדיה, אל נחל ציפורי. חלקה המזרחי של הבקעה מכוסה ביצות המתייבשות בראשית הקיץ, ובשנים גשומות רק בחודש אוגוסט. בחלק מהשנים הבקעה אינה מוצפת, תלוי בכמות הגשמים ובמידת הפיזור שלהם במהלך השנה. נקודת האיזון היא בסביבות 500-600 מ"מ גשם, והשנה שלא הייתה גשומה במיוחד היא נותרה יבשה יחסית. באגף המזרחי של הבקעה יש אזור מוגבה, בשנים הגשומות הוא מנותק מהיבשה ונראה כאי על פני האגם, אולם השנה אפשר היה כמעט בכל הזמן להגיע אליו ברגל. ה"אי" מהווה אתר קינון למינים רבים של צפורי שיר שנהנות מהמזון המובחר ומהבידוד. על ה"אי" קיימים שרידים של גת ומתקנים ארכיאולוגיים נוספים ששימשו בעבר את החקלאים בעונת הקיץ.
בקעת בית נטופה

כמעט שאין מעיינות בתחום הבקעה, ובסביבתה נובע רק מעיין אחד - עין נטופה, מצפון-מזרח לחורבת בית נטופה. בעבר בשולי אחת הרפתות המאולתרות אפשר למצוא שרידים של  מעיין נוסף "עין א-תינה", מעיין התאנה. התאנה נותרה על כנה אבל המעיין יבש. בעבר השתמשו תושבי הבקעה במי בורות ובארות, ובשנות בצורת נאלצו לקנות מים במרחקים מבעלי המעיינות השכנים. זה הוא צחוק הגורל, אף על פי שהביצה מוצפת מים בחודשי החורף, שורר בה מחסור חמור במים בחודשים החמים.
השילוב העונתי של ההצפות והמחסור במקורות מים הניב חקלאות מיוחדת במינה, שהרי אי אפשר לטעת עצים באזורים המוצפים ואי אפשר להשקות את גידולי הקיץ (בקיץ אין מים). כיום מגדלים בבקעה בעיקר ירקות, כולל מקשאות של מלונים ואבטיחים מתוקים וטעימים, עם גרעינים, כמו פעם כשגידלו אבטיחים ללא השקיה. אני לא בטוחה שהצעירים יודעים על מה אני מדברת, אבל מי שטעם, לעולם לא ישכח... בשולי הבקעה, במקומות שהקרקע בהם יבשה יותר, מגדלים חיטה ושעורה.
בתנאים השוררים בבקעה, חקלאות מודרנית אינה אפשרית ואינה כלכלית. רוב התושבים נטשו את החקלאות והם עובדים ומתפרנסים מחוץ לבקעה. פה ושם אפשר לראות חלקות המיועדות לצריכה עצמית שהזקנים והנשים מטפחים על האדמות שלהם, ובשעות הערב משפחות מהכפרים השכנים באות ליהנות מהשהות בחיק הטבע עם הילדים. עושים על האש ומדברים פוליטיקה.
מלבד החקלאות שכאילו קפאה בזמן, גם הצמחייה מיוחדת במינה. גם בוטנאים מנוסים ימצאו שם צמחים לא מוכרים (חוויה לא קלה למי שהתנסה) ו. כיוון שחקלאות מכנית כמעט בלתי אפשרית בבקעה, השתמרו מינים אלו. תופעת המים הנעלמים יוצרת גם היא בית גידול מיוחד של צמחים חובבי לחות המופיעים לאחר נסיגת המים. חלק מהמינים שבעבר היו נפוצים בשולי שדות נעלמו ממקומות אחרים בארץ, ומכאן העלייה בחשיבותם הנופית. לבקעת בית נטופה יש חשיבות סביבתית נוספת, בהיותה מסדרון אקולוגי המאפשר מעבר של צמחים ובעלי חיים. פיזית וגנטית, ממזרח למערב.
חלק מהמינים שבעבר היו נפוצים בשולי שדות נעלמו ממקומות אחרים בארץ, ומכאן עלתה החשיבות הנופית שלהם. מטבע היות הבקעה שטח מעובד היא ענייה במיני צמחי בר, והנציגות השלטת מבין צמחי הבר היא של קבוצת ה"עשבים הרעים" המלווים שדות. מטבע הדברים המינים האלה יוצאים נשכרים ומתרבים עוד יותר באזורים המוצפים ובשדות שננטשו על ידי בעליהם. עם תחילת נסיגת המים עולים ומבצבצים צמחי לוענית יריחו וורבנה שרועה, בליווי מינים חד-שנתיים כגון נורית המלל, נורית השדה, חרדל השדה ומיאגרון אזון. נצפו גם צמחי בוציץ סוככני וכריך. האזורים המוצפים מתאפיינים עשירים בבעלי חיים, ביניהם מינים של חסרי חוליות המאפיינים גופי מים לא יציבים.
הגאו-מורפולוגיה ומערך הניקוז של הבקעה בקעת בית נטופה היו בעלי השפעות מרחיקות לכת על האופי המיוחד של החיים בבקעה, ובעיקר בעת העתיקה. הבקעה נקראת על שם היישוב הקדום בית נטופה (כיום חורבת נטיף). הרמב"ם מבאר בפירוש למשנה את מוצא שמה "מפני שהארץ לחה מאוד ובשביל זה נקראת בית נטופה", מלשון מים נוטפים. במדרש נקראה הבקעה גם בקעת יטבת (היא ידפת). בפי הערבים התמזג השם למילה אחת "בטוף", והם קוראים לבקעה "סהל בטוף" (מישור בטוף). בעבר קראו לה גם "מרג' אל-ע'רק", שפירושו "עמק הטביעה", על שום האדמה הבוצנית והטובענית.
הבקעה הייתה מיושבת כבר בתקופת הברונזה התיכונה, והיישוב המרכזי בה היה העיר חנתון. באותה תקופה עברה שם דרך הדרך בשוליה שהובילה אלשל דרך שיירות הסחר הבין-לאומיות שחצו את הגליל. בתקופה הישראלית הייתה הבקעה בתחום נחלתו של שבט זבולון, ולפיכך נקראה לפנים עמק זבולון. בתקופת בית שני ובתקופת המשנה והתלמוד הייתה הבקעה מוקפת יישובים יהודיים רבים, שבהם התרכזו חלק ממשמרות הכוהנים שגלו מיהודה אחרי מרד בר כוכבא. שאר היישובים שכנו באותם ימים במקומות שכיום מצויות בהם חורבת בית נטופה, חורבת מסלח, חורבת רגמה, כפר מנדא, חורבת רומה, בעינה ועוד. היישובים פרחו ושגשגו, ועל עושרם מעידים, בין השאר, שרידי בית- הכנסת בחורבת עמודים. יש גירסה האומרת, שהשם בית נטופה מקורו בכרמי הזית והגפן שניטעו בתקופה זו על מורדות ההרים ונטפו שמן ויין, ואולי אף גדל כאן זן מיוחד של זיתים, "זית נטופה" (משנה, מסכת[כן?] שביעית ט', ח'). הבקעה נזכרת בהלכה העוסקת באכילת מיני ירק; "אוכלין ברגילה (רג'לה, רגלת הגנה) עד שיכלו סינריות מבקעת בית נטופה" (שביעית ט', ה').
מהם נותרו כיום מספר חורבות, חלקן עדיין מיושבות ורובן אתרים ארכיאולוגיים מוכרזים שממתינים לחפירה ולשחזור.
בקעת בית נטופה

עד למלחמת העצמאות השתייכו אדמות הבקעה לכפרים הערביים הסמוכים: צפוריה, כפר מנדא, סח'נין, ערבה, בעינה ועילבון. ליהודים לא הייתה דריסת רגל באזור. לאחר נטישת הכפר צפוריה בעת המלחמה, עברו אדמותיו לרשות המושב ציפורי וקיבוץ הסוללים. כן חדרו לדרום העמק בדווים משבט אל-היב, שעברו להתיישבות קבע בשלושה ריכוזים: רמנה, כרו'ש רמנת אל-היב ועזיר.
הדרכים ההיסטוריות בגליל התחתון עברו בדרך כלל בבקעות, אך בבקעת בית נטופה היה מכשול טבעי - הביצה הגדולה שחסמה את המעבר במשך מרבית חודשי השנה. דרך הרוחב החשובה שבה - "דרך החורנים" ("דרב אל-חוארנה"), עקפה את הביצה ממערב ועלתה ממישור חוף עכו דרך נחל אבליים עד לפתחה המערבי של בקעת בית נטופה שעליו חולש תל חנתון. משם המשיכה מזרחה בנחל יפתחאל לבקעת תורען, ודרך בקעת יבנאל למעברות הירדן אל הגלעד והחורן. דרך נוספת שעברה כאן היא הדרך מגידו - חנתון - עכו, שקישרה את עמק יזרעאל ומישור חוף עכו, הידועה בשם "דרב א-סולטאן", כלומר "דרך המלך".
לאורך הבקעה ולרוחבה עוברות דרכי עפר חקלאיות. כיום עוברת בבקעת בית נטופה דרך מטרוקה ששופצה לאחרונה. (השם מטרוקה הוא עוד מתקופת הטורקים, אולם אין פירושו טאריק - דרך בערבית, אלא זו מילה שקובעת שטח שמותר לציבור להשתמש בו; זוהי חלקה מוגדרת שזמנה מלפני תקופת הטורקים והובילה מח'רבת מסלח לרומינה). בחלק הצפוני של הבקעה, ובסמוך לתוואי המוביל, קיימת תכנית לסעיף המזרחי של כביש מספר 6 - חוצה ישראל, שיחבר את הציר המרכזי שלו עם אזור הכינרת והגליל התחתון. בשלב זה קיימת התנגדות רבה לפרויקט, וככל הנראה התוואי של כביש 6 יועתק לכביש 77 הנמצא כיום בתהליכי הרחבה לארבעה נתיבים.
לבקעת בית נטופה היה שמור מקום מיוחד בתכנון המים הארצי של ארץ ישראל למן ראשיתו. התכנית הראשונה לשימוש במי הירדן ייעדה לבקעה את תפקיד המאגר הראשי, שאליו יגיעו מי יובליו העליונים של הירדן בכוח הכבידה, וממנו יועברו לנגב במערכת מנהרות וצינורות. התכנית לא נתבצעה בשל נסיבות מדיניות, ומחקרים גאולוגיים הוכיחו, שלמרות שכבת החרסית העבה דופנות הבקעה מחלחלים ואין היא מתאימה לשמש מאגר ראשי.
בתכנית המוביל הארצי היה ים כינרת למאגר הראשי, אך גם לבקעת בית נטופה נשמר בה תפקיד חשוב. מנהרה העוברת מתחת לגבעות עילבון מעבירה את מי המוביל הארצי מתעלת הירדן אל תעלת בית נטופה. זוהי תעלה פתוחה, הנמשכת לאורך כ-16 ק"מ בשוליה הצפוניים של הבקעה. התעלה קעורה, כעין קשת הפוכה, משום שהקרקע בבקעה היא חרסיתית, ולכן היה צורך למתן את שיפועי דופנותיה של התעלה כדי למנוע את התפוררותם. רוחב התעלה מגיע עד 20 מ', רוחב תחתיתה כ-20 מ' ועומקה כ-2.60 מ', וגובה המים בה - 2.15 מי. היא נראית בבירור למטייל בבקעה. התעלה מגודרת משני צדיה ומוגנת בתעלות ניקוז ובסוללות מיוצבות. מעליה גשרי מעבר המאפשרים לחקלאים גישה לאדמותיהם. היא מובילה את מי הירדן לשני מאגרים בקצה הדרומי של הבקעה, הנקראים "אגמי אשכול" (על שמו של לוי אשכול, מייסד "מקורות" ומנהלה הראשון).
בקעת בית נטופה

אין אזורי נופש ותיירות מוכרזים ולא אפשרויות לינה לינה מסודרת בתחום הבקעה, אולם הנוף הטבעי שלה מיוחד במינו והיא מהווה פנינת נוף ופולקלור השמורה ליודעי דבר: מראה פסיפס האדמות מלמעלה, השלווה והאוויר הצח כמו גם מראה הכוכבים בלילה בשמי הבקעה. לבקעה יש פוטנציאל לסיורי טבע בשל אוכלוסיית הציפורים והצמחים ובשל האופי המיוחד של החקלאות המסורתית. מדי פעם אפשר לראות סיור ג'יפים לאור הירח או חבורה של רוכבי אופניים בקסדות. באים ומיד נעלמים. יש אפשרות ללינה כפרית ביישובי הסביבה, למשל בהררית, אבטליון, עראבה, סכנין וב, בית רימון.
 

בקעת בית נטופהבקעת בית נטופהבקעת בית נטופהבקעת בית נטופהבקעת בית נטופהבקעת בית נטופהבקעת בית נטופהבקעת בית נטופהבקעת בית נטופהבקעת בית נטופהבקעת בית נטופהבקעת בית נטופהבקעת בית נטופהבקעת בית נטופהבקעת בית נטופהבקעת בית נטופהבקעת בית נטופה