תמצאו אותנו ב-FaceBook
טבע הדברים

טבע הדברים

ילדי טבע הדברים


פרפרומאניה

מאת: אלון מאיר


צילום: אלון מאיר


גרסת pdf של הכתבה (קבצים אלה הם גדולים ולוקח להם זמן להטען)



חבל לכיש, בשל מיקומו על ספר המדבר, מהווה בית גידול ייחודי למגוון פרפרים, לרבות שני מינים נדירים שהוכרו לאחרונה כמוגנים. אחת לתקופה מתכנסים חברי האגודה חמושים ברשת פרפרים ומצלמה ומשחררים את הילד שבתוכם כשהם צוללים בתוך שדות האביב הצבעוניים. כשפרפר חוצה את נתיבם, מיד נדרכים כולם ומתחקים בשיירה אחר מסלולו של היצור היפהפה, שנראה כמו עומס תחת כנפיו השבריריות את האגודה כולה.

מהצד זה די משעשע לראות אנשים מבוגרים רודפים בהתלהבות אחר פרפרים, כמו קבוצת ילדים נרגשים במרוצם אחר כדור. אולם בזכות פועלם ומאבקם המבורך הוכרו לאחרונה 14 מיני פרפרים כמינים מוגנים על פי חוק במדינת ישראל. אפשר שהכרה זו תביא לשימור הפרפרים, לרבות בתי גידולם. כילד גם אני מצאתי בפרפרים את היופי והחופש. בתחילה רק הבטתי, אך מאוחר יותר קיבלתי במתנה רשת פרפרים והתחלתי במלאכת איסופם. בשנות ה- 80, בעיר הולדתי קריית מוצקין עדיין נותרו איים ירוקים, ואלה קיימו אוכלוסיות בעלי חיים אשר נכלאו בין רחוב אחד לאחר. בין שבויי בטון אלה התעופפו כמובן פרפרים. ספריו של יצחק איזנשטיין, אחד מגדולי החוקרים את פרפרי הארץ, שימשו לי מצפן. טיילתי אתם, ובעזרתם איתרתי מינים רבים של החרקים המופלאים האלה. אז, בשנות ה-80, איסוף פרפרים נתפס כדבר מקובל, ואף בספרו של איזנשטיין "פרפרי ארץ ישראל" אף יוחד פרק שלם לאיסוף פרפרים וייבושם. עוד בהיותי ילד הבנתי שגורלו של פרפר נחמד אינו אמור להסתיים כשהוא חפון בידי, וכך אחרי זמן מה זנחתי את האוסף, לרווחת אחי הגדול שכינה אותי "רוצח פרפרים". לאושרי, שנות האלפיים הביאו עמן את טכנולוגיית הצילום הדיגיטלי, שאפשרה לכל חובבי הפרפרים לזנוח את רשתות הפרפרים ובמקום זאת ללכוד את פרפרי הארץ בכרטיסי הצילום הדיגיטלי. אז נשאבתי חזרה אל עולם הפרפרים, וביתר שאת, וכמובן שבזכות הפשטות שבצילום הדיגיטלי נשאבו עוד רבים אחרים. במהרה הפך צילום פרפרים לכלי מרכזי בניטור פרפרי ארצנו הנעלמים. כיום, מי שמעוניין לראות פרפרים מבלי לצאת מביתו, יכול לגלוש להנאתו בפורום בעלי חיים באתר הצילום הדיגיטלי של d-spot , שם ימצא תמונות מרהיבות של פרפרי ישראל פרי מצלמתם של חובבי פרפרים רבים. אגודת חובבי הפרפרים אשר נוסדה ב- 1983 היא פרי יזמה של קבוצת אנשים, ובראשם דובי בנימיני, חוקר נלהב שלזכותו נזקף הספר "מדריך הפרפרים בישראל", ולאחרונה גם הספר הנפלא "גינת הפרפרים" ועוד פרויקטים רבים שהביאו להעלאת המודעות הסביבתית בכל הקשור לפרפרי ארצנו. חבר נלהב וצעיר יחסית באגודה הוא סתיו טלל, אחד מאותם משוגעים שהתוודע אל עולם הפרפרים דרך המצלמה., אך בניגוד לחבריו הצלמים, ואני בכללם זה אני, הוא אינו שבע מצילומם וזמן קצר לאחר שזכה בתחרות צילום פרפרים ארצית, נרשם כחבר באגודת "הפרפרומאנים", שם הכיר את דובי ובהדרכתו הצמודה החל להתחקות אחר מחזור חיי הפרפרים משלב הביצה ועד ליציאתם מהגולם. מאותו הרגע זנח סתיו כמעט לחלוטין את כל נישות הצילום האחרות שבהן עסק קודם והתמסר לפרפרים. מאז רשם לזכותו כמה תצפיות של פרפרים נדירים באתרים שבהם לא נראו בעבר.
פרפרומאניה

ביום שטוף שמש בחודש פברואר 2009 הזמין אותי סתיו להתלוות אליו אל "ביתנו המשותף" – שמורת עין אפק. על שמורת עין אפק כתבתי בגיליון 150 במאמר "אפקט הפרפר בשמורת עין אפק". למרות שמה הפרפרי, הכתבה לא עסקה כלל בפרפרים. היה לי ברור שאת עניין הפרפרים בשמורת עין אפק אייחד לכתבה נפרדת, שהרי מדובר בעולם ומלואו. סתיו למד להכיר בזמן קצר את כל מיני הפרפרים שבשמורה (ואין כאן כוונתי לזוגות בוגדניים המוצאים מסתור בצל השמורה...), כשהוא בקשר טלפוני תמידי עם דובי, מדווח לו על כל פרפר חדש שנמצא במקום ועל כל פרח שעשוי לרמז על הימצאותו של פרפר כזה או אחר. וכך, באחת משיחותיי עמו סיפר לי סתיו כי מצא בשמורה את הצמח קדד גדול-פרי. על פי דובי בנימיני, הדבר הצביע על כך שייתכן כי הפרפר כחליל הקדד קיים בשמורה, היות שזחליו ניזונים מעלי מין קדד זה בלבד. שמחתי לטייל עם סתיו, הצעיר ממני בשנים, שאך מהידע שצבר בתקופה קצרה כל כך צבר ידע רב, וניתן ללמוד ממנו המון. צעדתי מאחוריו ומאחורי אלכס עוז, חברו לאגודה ולצילום הפרפרים. נרגשים חיפשו השניים את כחליל הקדד, כשאני מאחוריהם עוקב אחר הליכתם הגמלונית של כמה זחלי עשים, לא בדיוק קונה את סיפור הכחליל, שהרי הוא לא נצפה כאן. אבל כשהשניים פתחו בריצת אמוק תוך כדי קריאות "כחליל הקדד!" נזכרתי במהפך של מנצ'סטר יונייטד על באיירן מינכן בגמר ליגת האלופות בשנת 1999. אז, רגע לפני שהגרמנים עמדו להניף את הגביע, הצליחו האנגלים לעשות את הלא ייאמן וקבעו מהפך בתוספת הזמן. כמוהם, לא ידעתי את נפשי מאושר. כחליל הקדד נחשב לנדיר במונחים ישראליים, במיוחד בשל היותו מונופגי (ניזון מפירות ומעלים של מין צמח אחד בלבד), דבר המגביל את תפוצתו לתפוצת הצמח קדד גדול-פרי. כך מוצא עצמו כחליל הקדד שבוי בבתי גידול מבודדים זה מזה, ועל כן הייתה ההפתעה רבה כשהתברר שנותרה אוכלוסייה שלו בשמורת עין אפק. סתיו דיווח מיד לדובי בנימיני על התגלית המרעישה.
עד פעילותו של סתיו לא נערך כל רישום מסודר בשמורת עין אפק בתחום הפרפרים, ואילו כיום, בזכות פועלו, התברר לאנשי רשות הטבע והגנים כי ממש בחצר ביתם שוכנת אחת משמורות הפרפרים המרתקות בארץ. כמובן שבניגוד לשטחים רבים, אין צורך להיאבק על שימורה, שהרי היא הוכרה כשמורת טבע כבר ב- 1978. מינים רבים שכלל לא נרשמו ב"מעבדה" המופלאה הזאת מתועדים כעת, ומספרם עומד על 30 – מספר מרשים לכל הדעות. על פי דובי, ייתכן כי בתצפיות הבאות יתגלו כ- 20 מינים נוספים, זאת מתוך 141 מינים של פרפרי יום הקיימים בארץ.
לאחרונה הוציאה האגודה "פרוטוקול לניטור פרפרים לאומי בישראל", המאפשר מעקב ורישום מסודר של מספר מיני הפרפרים על פני מסלולים קבועים בבתי גידול שונים ברחבי הארץ. את שטח בית הגידול הנחקר מסמנים בעזרת סרט סימון, רוג'ום או ברזל צבוע הננעץ בלקרקע על פני מסלול הליכה המחולק לקטעי דרך (חתכים) המרוחקים זה מזה כ- 50 מ'. וכך, בהליכת בוקר קלה תוך כירסום חמציץ או יבלית, רושמים המנטרים את הפרפרים החולפים על פניהם. סתיו קיבל את ההיתרים מרשות הטבע והגנים וסימן עם אלכס מסלול ניטור בשמורת עין אפק. בתורנות או יחד עושים השניים דרכם לשמורה וסופרים את המינים שבהם הם נתקלים. המטרה היא שאנשי האגודה בשיתוף אנשי אקדמיה ינטרו את כל השטחים בארץ המוכרים כאתרי פרפרים. כך ייאסף מידע שיתרום בין השאר גם למאבקים דוגמת המאבק שהתקיים נגד הקמת היישוב משמר בחבל לכיש, המאכלס את המינים הנדירים כחליל קלאופטרה והספרית הערבתית. בחול המועד פסח קיימה אגודת חובבי הפרפרים של ישראל הפנינג שבו נישאו דברים נגד הקמת היישוב. למרבה הצער נדחתה בקשת הארגונים הירוקים, והוחלט כי היישוב משמר יוקם למרות הכול, כפתרון הכרחי למפוני גוש קטיף בחבל לכיש, על אף העובדה שמתקיימים במקום מיני הפרפרים הנדירים שצוינו.
הצלחה חלקית אולי תירשם לזכות אגודת חובבי הפרפרים בנוגע להצלת חלק מבית הגידול של הפרפר הנדיר כחליל הגליל – פרפר קטן, בעל כנפים בצבע מוקה המוכתמות בכסף. בישראל נותרנו עם שתי אוכלוסיות שלו, האחת במירון והאחרת, הגדולה יותר, מתקיימת במבואותיה הצפוניים של חדרה. אוכלוסייה זו מקיימת מאות ואף אלפי פרטים החל מחודש מאי. עיריית חדרה הודיעה לפני שנים כי ייאסר כל פיתוח באזור בשל הרגישות האקולוגית, אבל בפועל הוחלט לבנות במקום שכונה חדשה, וכאילו כדי להכעיס הוחלט ששמה בישראל יהיה "שכונת הפרפרים". כחליל הגליל הוא פרפר מעניין לא רק בשל צבעיו אלא גם בגלל קשריו הסימביוטיים עם נמלה ממין לבובית. נקבת הפרפר מטילה את ביציה על גבעולים וענפים בקרבת קני נמלים. מרגע שהזחלים מגיחים מהביצה הם מטופלים בידי הנמלים המגנות עליהם מפני טורפים וטפילים ובתמורה ניזונות מנוזל מתוק שאותו מפריש הזחל. בעולם הנמלים ידועים שיתופי פעולה דומים. נמלים רבות "חולבות" כנימות ואף מעבירות אותן מצמח לצמח כרועה המעביר את עדרו. בהתחברותה לצינור השיפה של הצמח גוזלת הכנימה מהצמח סוכרים, ומהם היא מייצרת נוזל הקרוי טל-דבש. שיתוף הפעולה בין הנמלה לכחליל הגליל נראה לנו מיוחד מעצם העובדה שמדובר בפרפר ולא בכנימה, אבל הוא מייצג תופעה רחבה האופיינית ליחסי הגומלין שבין מיני כחלילים למיני נמלים ברחבי תבל. *יש לקוות שלימים המאבק של אגודת חובבי הפרפרים יצליח, והשדה הנטוש יהפוך לשמורת טבע ייחודית אשר מבקריה יהיו חובבי פרפרים ובעקבותיהם הציבור כולו.
ברגע שהעקרונות הבסיסיים נלמדים, ניתן בקלות לאתר זחלים וביצים של פרפרים שונים, ובעיקר את אותם המינים אשר קשרו את גורלם עם מינים ספציפיים של צמחים, כמו למשל פרפר נימפית הסרפד שמטיל לרוב את ביציו על צמח הסרפד. כשסיירתי עם סתיו בשמורת עין אפק מצאנו בוגרים רבים שהתעופפו מעל שדות הסרפד ומדי פעם צללו כשחפים רעבים מעל הסרפדים ונבלעו בין עליהם. הדרך הטובה ביותר למצוא את הביצים של הפרפרים היא על ידי מעקב אחר הנקבה. בשעה שהנקבה מטילה את הביצה היא מנמיכה עוף ונראית כמו מתלבטת אם לעגון על אחד העלים, ואז רגע לפני שהיא ממשיכה במעופה היא מקפלת את פתח הביב מטה ומטילה ביצה אחת. על פעולה זו חוזרת הנקבה עוד עשרות פעמים. מאוחר יותר נמצא בין עלי הסרפד גם את הזחלים. כך ניתן גם לראות בשמורה את הדנאית ההדורה, מטילה את ביציה על צמח החנק המחודד אשר גדל בקרבת מקורות מים. את ביציהם של פרפרי לבנין הצלף נמצא בין עליו של צמח הצלף הגדל על חומות המצודה הצלבנית, את הזחלים של נימפית החורשף נמצא בנקל בין עלי החלמית וכך עוד מינים רבים אחרים. כל שדרוש לחובב הפרפרים המתחיל הוא עבודת בית ולאחריה עבודת שטח מקדימה, שבה יאתר את הבוגרים והצמחים הפונדקאים. יש לציין שאיסוף הזחלים בטבע אסור בתכלית, לכן חובבי הפרפרים שמבקשים לצפות בהתגלמות הזחל ובקסם הבריאה בשעה שזה מגיח מהגולם כדאי שיביאו את ההר (או את המצלמה) אל מוחמד או את הפרפרים לגינת הבית.
מי שיש לו גינה יכול להפוך אותה בקלות לגינת פרפרים, על ידי הבאת צמחים פונדקאים אשר מושכים אליהם פרפרים כמעט באופן מידי, כמו למשל הפיגם המצוי המהווה מגנט של ממש לפרפרי זנב הסנונית היפהפיים. על פי ניסיוני, זהו גם הצמח הנכון למעקב לכל חובב פרפרים מתחיל. ראשית, נקבת זנב הסנונית נראית בבירור כשהיא מטילה ביצים צהובות ומעוגלות על עלי הפיגם. לאחר כמה ימים מגיחים הזחלים הרעבים. הקפידו שהפיגם שאותו אתם מזמנים לגינתכם יהיה עשיר בעלים, כיוון שבזמן קצר מאוד מסוגלים הזחלים בתיאבונם להפשיט את הפיגם מעליו. בראשית דרכם כל גודלם הוא כשני מ"מ וצבעם שחור, אך במהרה עוטה גופם כותנת פסים ירוקה מעוטרת פסים שחורים ועליהם נקודות כתומות המשוות להם מראה ליצני. בנוסף, בשעת סכנה שולף הזחל מעורפו באופן רפלקטיבי בלוטת מזלג כתומה המדיפה ריח דוחה להרחקת טורפים. בלוטה זו מזכירה במעט לשון נחש ותורמת גם היא למראהו המיוחד. כשהם מגיעים לגודל של כארבעה ס"מ מתגלמים הזחלים, ואז חשוב לשים עין, כיוון שהזחלים נוטשים את הפיגם ומחפשים אתר ראוי להתגלמות. לפני כשנה התגוררנו אשתי ואני בבית הוריה בשל מעבר דירה, ולכן אספתי את עציצי הפיגם מהגינה הריקה אל דירת ההורים. שתלתי כמה מקלות בפיזור מסביב לצמח, והנחתי כי כל הזחלים ימצאו את המקלות האלה כראויים להתגלמות. לפני התגלמותו הזחל נאחז בקוריו על המקל אשר עליו בחר להתגלם, ונראה כמטפס סנפלינג מיומן. לאחר שעות, כשבא הרגע, פושט הזחל את עורו כנחש וחושף את הגולם. התהליך נמשך שניות, ולפעמים הדבר נראה כקסם – רגע אחד הזחל בעמדת התגלמות ורגע אחרי הוא מגולם. רבים מהזחלים מצאו פינות נחבאות על קירות הבית כנוחות יותר להתגלמות, וכך במשך כמה ימים הקיצה חמותי בבוקר בבוקרו של יום כשפרפרים ממתינים לה שתפתח את דלת הבית ותשחרר אותם מכלאם הזמני. קלף מנצח נוסף הוא הצמח כובע הנזיר אשר את זרעיו אפשר להשיג בכל משתלה ואף לאסוף מגינות השכנים. בתוך זמן קצר תתמלא גינתכם בריחם החריף של העלים, ועם קצת מזל גם בפרפרי לבנין הכרוב אשר יטילו ביצים על עליו של הצמח. בכל מקרה, אם הלבנין לא שיתף פעולה עם גינתכם, קחו את העלים והוסיפו לסלט, טעמם החריף יעשיר את הסלט וכך גם פרחיהם אשר יוסיפו יופי של טעם. בנוסף לצמחים הפונדקאים כדאי לשתול צמחי צוף. למשל, פרחי הנענע בגינתי מושכים שישה מינים של כחלילים, ושיחי הלנטנה והוורבנה מושכים מינים רבים של לבנינים ונימפיות. בשיטוט פשוט באינטרנט ניתן למצוא אתרים רבים העוסקים בהקמת גינת פרפרים, אך מי שרוצה להעמיק כדאי שירכוש את ספרו החדש של דובי בנימיני שראה אור בימים אלה – "גינת הפרפרים", שם סביר שתמצאו תשובה לכל שאלה.
הערצת הפרפרים אינה רק בשל מראם האקזוטי. מחזור חייהם מעניין לא פחות. אמנם מרבית הבוגרים חיים חמישה ימים עד חודש (נתון שמשתנה בהתאם למין), אך קודמים להם כל שלבי ההתפתחות, משלב הביצה ועד הגיחם מן הגולם, תהליך שיכול להימשך גם כמה חודשים באם הפרפר עובר דיאפאוזה (תרדמה) באחד השלבים. דיאפאוזה משמעותה שכדי שהמין יצליח להתקיים בתנאי אקלים קשים, כמו קור או חום, עליו לעבור תרדמה. יש מינים שעוברים תרדמה בשלב הביצה, ואחרים בשלבי הזחל והגולם ואף בבגרותם. התרדמה יכולה להימשך גם חודשים, והיא מסבירה את הופעתם של פרפרים ביום שמש חורפי. פרפרי זנב הסנונית ולבנין הכרוב למשל, עוברים דיאפאוזה בשלב הגולם וצצים כמו משום מקום בימים חמים במהלך חודשי החורף, ודי להם בכמה ימים כדי להטיל ביצים ולהבטיח את הדור הבא. דיאפאוזה אצל פרפר בוגר נדירה יותר, אך כל צלם פרפרים מתחיל יודע שהדרך הטובה ביותר לצלם פרפרים היא בשעות הבוקר המוקדמות, אז הפרפר אינו זז ממקומו. למעשה זהו גם סוג של דיאפאוזה. דרך נוספת להתמודד עם תנאי אקלים משתנים, שדי בה כדי לסגוד לפרפרים, היא יכולתם לנדוד. מינים רבים של פרפרים יוצאים אל מסע נדידה של מאות קילומטרים ומפתחים מהירויות של עד 50 קמ"ש כאילו היו חסידה, אך "נדידה וקוץ בה", רק מעטים מסיימים את המסע, וגם אז הם נראים כאילו נפלטו ממכונת כביסה לאחר שלב הסחיטה. בשל תוחלת חייהם הקצרה, רובם מתים בדרך, אך לא לפני שהזדווגו והטילו ביצים. צאצאיהם ימשיכו בנדידה כנראה בזכות צופן גנטי שירשו מהוריהם. רבות מן הדנאיות ההדורות מגיעות אל שמורת עין אפק בחודשי הקיץ מדרום הארץ. בתחילת החורף כשהטמפטורות יורדות הן נודדות דרומה, ממש כמו הציפורים, לכיוון אפריקה. בחורף האחרון, שהיה חם במיוחד, הצליח מין זה לשרוד בשמורת עין אפק וייתכן שאף במקומות נוספים בארץ.
כמורה לשל"ח המטייל לא מעט עם תלמידיו, לא אחת אני מוצא עצמי מספר לתלמידיי את המשל על הילד והפרפר. בדרך זו אני מנסה להתמודד עם סירובם של הדרדקים לשבת על הקרקערץ, או עם מחאתם הבלתי פוסקת על החום הכבד או הקור המשתק, על הזבובים הטורדניים ועוד כהנה וכהנה. המשל מספר על ילד שצפה בפרפר המנסה להגיח מן הגולם, אך מכיוון שתהליך הבקעת הגולם נמשך זמן רב, נכמרו רחמיו של הילד ובעזרת מספריים קטנים שהיו ברשותו "יילד" את הפרפר. לצערו גילה הילד במהרה כי בשל התערבותו כשלו כנפיו של הפרפר מלהיפתח ובתוך זמן קצר הוא מת. הנמשל ברור, ככל שנורגל להקלות ופינוקים, כך דרכנו בעולם עתידה להיות קשה יותר. להבדיל, הפרפרים בארצנו אינם מפונקים, כל שהם מבקשים באמצעות השגרירים הרבים באגודת חובבי הפרפרים הוא שנקצה להם מעט שדות ושטחים פתוחים לעופף בהם, את השאר הם כבר יעשו בעצמם.
פרפרומאניה

.
למעוניינים להצטרף לאגודה ניתן לפנות אל כתובת המייל: parpar4u@gmail.com
תודה ענקית לד"ר רחלי שוורץ, מראשי אגודת חובבי הפרפרים, על העזרה והייעוץ המדעי.
 

פרפרומאניהפרפרומאניהפרפרומאניהפרפרומאניהפרפרומאניהפרפרומאניהפרפרומאניהפרפרומאניהפרפרומאניהפרפרומאניהפרפרומאניהפרפרומאניהפרפרומאניהפרפרומאניהפרפרומאניהפרפרומאניהפרפרומאניהפרפרומאניהפרפרומאניה