מאת: נדב לוי

צילום: נדב לוי

גרסת pdf של הכתבה (קבצים אלה הם גדולים ולוקח להם זמן להטען)

מינים נדירים של בעלי חיים דוגמת הבונגו והברדלס סובלים ממגוון גנטי מצומצם, ועל כן השונות במקום חיותם הטבעי פוחתת, וגורמת להיעלמותם של המינים הקטנים והמינים הגדולים ממקומות החיות הפגועים. הבונגו מייצג אחדים מהאורגניזמים שנמצאים בסכנת הכחדה, שתפוצתם מצטמצמת ומצבם מחמיר במקומות החיות הטבעיים שלהם בעיקר כתוצאה מפגיעת האדם. הבונגו משמש סימן דרך במאבק על שמירת המגוון הביולוגי ברחבי העולם.

הבונגו (Tragelaphus eurycerus) הוא אנטילופה ממשפחת הפריים. האסוציאציה הראשונה שלנו בנוגע לאנטילופות היא של בעל חיים אוכל עשב הנע על פני מרחבים. מקום חיותו הטבעי של הבונגו הוא ביערות של אפריקה, ועל כן הוא אנטילופת הסבך הגדולה והצבעונית ביותר בעולם. הבונגו נמנה עם בני שבט סלילוני הקרניים, שהוא הסוג האפריקני של אנטילופות השוכנות באזורים מיוערים. אנטילופות הבונגו זוהו לראשונה בשנת 1836 ביערות הגשם הטרופיים של מערב אפריקה ואגן הקונגו, על ידי אוגילבי. התצפית הראשונה בבונגו בטבע, שאימתה את מציאותו של המין החדש, הייתה רק בשנת 1864. מקובל לחלק את אוכלוסיית הבונגו באפריקה לשני תת-מינים: תת-המין המזרחי ההררי ותת-המין המערבי החי ביערות הגשם המשווניים. אורכם וגובהם של הפרטים הבוגרים של הבונגו המזרחי כ-2.5-1.7 מ', ושל המערבי כ-1.3-1.1 מ'. הבונגו הוא גדול וחזק, השלישי בגודלו מבין האנטילופות בעולם.


הבונגו הוא לא רק גדול, הוא גם יפה. הוא מתהדר בצבע חם בגוון ערמוני זוהר. הוא מעוטר ב-14-12 פסים לבנים, החוצים את גופו לרוחב, בדומה לפסי הזברה, ומדגישים את הצבעים המרהיבים שלו. יש לו אוזניים גדולות ולבנות, רגליים בשחור ולבן, ומרבית שטח החזה לבן בהיר. הזנב ארוך ומסתיים בציצת שערות צפופה. לשני בני הזוג יש קרניים אופייניות והן מכוסות שנהב. קרני הזכר מסיביות, גדולות ומסולסלות, ואילו לנקבה קרניים צרות וישרות. 
כל המינים בקבוצת המינים של הבונגו, האילנד ודומיהם מסווים את נוכחותם בשטח באמצעות הקווים שלרוחב גופם. עובדה זו בולטת במיוחד אצל הבונגו. בעת סכנה נמלט הבונגו אל הסבך תוך הרמת ראש והצמדת הקרניים לגב. הוא חזק מאוד, ועל כן הוא יכול לחצות בקלות את שטחי היער הסבוכים כשחוטמו משוך קדימה, וקרניו לאחור. הוא שועט אל תוך הסבך, רץ ונעמד לסירוגין כדי לנוח ולצפות סביבו.
המראה הססגוני של הבונגו קשר לדמותו מיתוסים ואמונות תפלות. מקובל שמי שאוכל ממנו עלול להיפגע ולקבל התקפים אליפטיים, ועל כן מיעטו המקומיים לצוד אותו, והוא נשאר טרף לנמרים. לאחרונה המיתוס מתפוגג וציידים מחפשים אותו כמעדן אקזוטי. על פי ההערכות נותרו בכל אפריקה פחות מ-30,000 פרטים.
הבונגו חי לרוב בעדרים של נקבות, או בעדרי זכרים בודדים. כמו אצל אנטילופות אחרות מתקבצות הנקבות לחבורות והן אינן טריטוריאליות. העדרים נודדים עונתית בין חגורות היער. ברכס האברדר ובדרום סודן נצפו עדרים של כ-50-40 פרטים . במשך 13 שנים נאספו בלודג' ה"תיבה"  (Ark)שברכס האברדר בקניה כ-3,500 תצפיות. ממוצע מספר הפרטים שהופיעו יחד במקום היה שניים בלבד, וקבוצות של יותר מעשרה יחד נחשבו נדירות ביותר. בסך הכול נמנו שם 23 קבוצות שהכילו שמונה פרטים או יותר. בסודן נצפו קבוצות קטנות של חמישה-שישה פרטים שכללו צעירים. הקבוצות הגדולות ביותר נצפו לאחר עונת ההמלטות (יולי-ספטמבר). בשיא עונת הייחום (אוקטובר-ינואר) נצפו עדרי עגלים שהתקבצו יחד ב"בגני ילדים". בניגוד לנקבות הזכרים הם יחידאים )סוליטרים), אם כי בשישה מתוך 18 עדרים שנצפו בסודן היו שני זכרים או יותר באותה קבוצה. נראה שהתחרות בין הזכרים גורמת להם להימנע זה מקרבתו של זה בעונה הזאת. עדר הנקבות מונהג על ידי נקבה בכירה.
הבונגו, כמו שאר בני משפחת הפריים, הם מעלי גירה. הם יוצאים למרעה שמשכו שונה בהתאם לכמות המזון ולמזג האוויר, ובשאר הזמן הם רובצים ומעלים גירה, נחבאים ביערות הסבוכים. הם חיים בגבהים שבין 2,100 עד 3,100 מ' מעל פני הים, החל מחגורת עצי הפודוקרפוס וההגניה (העצים רחבי העלים) והמלווים הראשיים דוגמת הפרע, דרך חגורת הבמבוק ועד לאחו האפרו-אלפיני. האוכלוסיות ברכס האברדר שבקניה משוטטות בתחומי מחיה ששטחם, כך משערים, משתרע על כ-100 קמ"ר. הן נודדות בעונות היובש של ינואר-מרס ויוני-אוגוסט לאזורים הגבוהים, אך שבות ויורדות לחגורות היער התחתונות בעונות הגשומות, בחודשים אפריל-מאי וספטמבר-דצמבר.
Warning: Division by zero in /home/yonatan/teva/functions/functions.php on line 149



כל המינים של הבונגו הם אוכלי עלים מובהקים, למעט הסיטטונגה ומיני האילנד, ורובם חיים בקרבת מקורות מים. מקומות החיות המועדפים על הבונגו הם יערות גשם שמעט צומח בקרקעיתם. הם פותחים שבילים ביער ומאפשרים לאור השמש לחדור לתוכו ולהגביר את צמיחת העשבים, השיחים, העצים וחגורת הבמבוק. כך הם יכולים לצעוד ביער בחופשיות, להיזון ממנו ולהסתתר מפני אויבים. חלקם יכולים להתפתח גם בתנאי כריתה מוגברים של היער (ועלייה בכמות העשבוניים כתוצאה מכך), וליהנות מהשלמת מזון מגידולי החקלאות שבשולי האזור הנכרת. הבונגו ניזונים מעלים בעלי ערך חלבוני גבוה, כולל ניצנים, עלים צעירים ופרחים של מיני צומח דוגמת גפני הבר, מיני קוצים וסוקולנטים. לעתים הם עורכים פשיטות על מטעי קקאו, שדות תפוחי אדמה מתוקים וקסווה ואינם בוחלים בעליהם.
חוץ מאשר על ידי בני האדם, הם גם ניצודים על ידי הצבועים המנומרים, הנמרים והאריות. אם הבונגו מספיק, הוא מעדיף לברוח ולהסתתר בסבך, אבל אם מתפתח עימות, שבו כמובן סיכוייו קטנים, הוא מנסה להגן על עצמו באמצעות קרניו. במערב אפריקה נצפו פיתונים שצדו עגלים צעירים של בונגו, ובאתרי שתייה וליחוך מינרלים בהר קניה דווח על כלבים שצדו אותם. במקרים אחדים דווח כי נקבת בונגו הבריחה צבוע מנומר שניסה ללוכדה, ובמקרה אחד אפילו חזיר יער ענק שהציק לה. חוקרים גורסים שפרטים יחידאים מצליחים לשמור על עצמם טוב יותר מאשר פרטים שחיים בעדר מגובש.
הבונגו רגיש למחלות כדבר הבקר, מחלה שכמעט חיסלה את המין בעשור האחרון של המאה ה-19 לאחר שפגעה אנושות בעדרי הבקר של המסאים בקניה וטנזניה. הבונגו סובל גם מזפקת (ברונקוצלה). מחלה זו שנובעת ממחסור ביוד מתבטאת בהתנפחות הצוואר (מתחת לפיקת הגרון או בית הקול) בגלל בלוטת תריס מורחבת שעלולה להגיע לכ-20 ס"מ. סיבוכיה העיקריים של המחלה הם דימומים בגלל קרע בין זקיקי הבלוטה או הסתיידויות. גורמי המחלה משפיעים לרעה גם על האריות, הצבועים המנומרים והנמרים, וכן על בני אדם מגדלים את הבונגו כחיות משק, לצורך פרוותיהן הססגוניות, קרניהן ובשרן.
הבונגו, בעיקר הפרטים הצעירים, משמיעים מעט קולות געייה. קולות החיזור של הבוגרים דומים לקולות געייה של פרות. הזכרים משמיעים נחרות, וכמו כן תועדה אצלם תקשורת "נקישות", בעיקר בעת החיזור, המלווה בשרבוב השפתיים. הקרניים משמשות לראווה וגם ללחימה בין הזכרים. במחוות תוקפנות הם מרעידים את ראשם ושולחים אותו קדימה, ובמחוות כניעה הם יורדים על הברכיים. הלחימה בין זכרי הבונגו מסתיימת רק לעתים רחוקות באלימות, אבל נמצאו זכרים פצועים עם שבר בצלעותיהם ופצעים קטלניים גם בכתפיים ובחזה. הקרניים משמשות גם לחפירה, לחיכוך בגזעי עצים ולהורדת ענפים.
החיזור והרבייה מבוססים על דומיננטיות של שני בני הזוג. הנקבות המיוחמות מגיבות בתוקפנות לזכרים ומסתייעות זו בזו בלחימה נגדם. נקבה בוגרת נוהגת לפעור את פיה, להציג לראווה את קרניה, לשרבב את שפתותיה, ולכוון ללא פחד את ראשה אל הזכר. הוא מנסה להישאר בקרבתה, מניד ראשו מצד לצד, ולאחר כמה ניסיונות הוא מתקרב אליה, מנסה לברר עד כמה היא זמינה מינית, ואם יתקבל, תתרחש ההזדווגות. הבונגו מגיעים לבגרות מינית לקראת גיל שנתיים. הנקבה מבייצת במשך שלושה ימים, וההיריון נמשך כתשעה חודשים. אם הנקבה לא הופרתה היא מבייצת מדי שלושה שבועות. לרוב היא ממליטה עגל יחיד שיונק במשך כחצי שנה.
במסגרת מאמצי שימור המינים שנמצאים בסכנת הכחדה נלקחו גם מן הבונגו דוגמאות של תאים לצורכי שיבוט, והן נשמרות במאגרים להצלת חיות נכחדות בכמה מקומות בעולם. המידע המדויק על מצבם בטבע לוקה בחסר. יש הערכה שמאז סדרת התצפיות נעלמו הבונגו בעשור האחרון מאזור האברדר, והתמעטו ללא היכר גם בהר קניה בגלל ציד בלתי חוקי בעזרת כלבים. בספר העדר הבין-לאומי של הבונגו ההרריים נאמדו כ-400 פרטים. בשנת 2000 הגדיר ה-AZA (Association of Zoos and Aquariums) - האיגוד האמריקני לגני חיות ואקווריומים, את מעמדם של הבונגו ההרריים כאוכלוסייה שהכרחי לשפר את המגוון הגנטי שלה, והציב לפניו מטרה לאכלס בצפון אמריקה עוד כ-250 מהם.
המחלקה לשמירה על הטבע בקניה התגייסה לקידום התכנית, הציבה מצלמות מעקב בקרחות ליחוך מינרלים ברכס האברדר, וחוקריה ופקחיה מלקטים גללים שייתכן שהושארו שם על ידי הבונגו, לאנליזה של דנ"א. התכנית אמדה לאחרונה בקניה כ-140 פרטים בלבד של בונגו בטבע, בארבע אוכלוסיות נפרדות שמאיימים עליהן קיטוע מקומות חיות. אחת הבעיות באוכלוסיות קטנות שבהן המגוון הביולוגי יורד היא רגישות הפרטים למחלות שהופכות בקלות למגפות. במסגרת התכנית נערכו גם ניסיונות ב"פונדקאות" באמצעות שתילת עובר של אנטילופת הבונגו האפריקני ברחם אילנד מצוי.
הבונגו ידוע זה שנים רבות כסמל לשמירת הטבע של הפארק הלאומי של רכס האברדר בקניה, אולי משום שהוא יפהפה, ואולי משום שנדיר לראות אותו במזרח היבשת.
העובדה שהבונגו הוכרז כמין נדיר ומיוחד הביאה לביקוש מוגדל, ורבים נרדפו, נלכדו ומצאו את דרכם לגני חיות אמריקניים. אמנם המטרה המוצהרת היא לייסד מהם גרעיני רבייה להשבת הצאצאים בעתיד לטבע, לבתי גידולם הטבעיים, אבל הלכידה לא הוסיפה למין בריאות, וההשבה מלווה בקשיים רבים.
גרעין הרבייה המפורסם ביותר של הבונגו במזרח אפריקה הוקם בלודג' היוקרתי שבנה שחקן הקולנוע ויליאם הולדן, ושעם השנים הפך למלון שכולל בתוכו מגרשי גולף גדולים. הולדן עצמו מת בשנת 1981 לאחר שהקים קרן לשמירת טבע הקרויה על שמו, שנועדה בעיקר להציל בעלי חיים בסכנת הכחדה. הבונגו הגיעו למקום לראשונה בשנת 1987. ביולי 1993 נמנו שם ארבעה פרטים, באוגוסט 1994 מספרם הגיע ל-23.
כעת מתכוונים לקדם את שחרור הבונגו לטבע גם באזור בית מוטאמאיו (Mutamaiyu) שבשטח חוות מוגי שבצפון קניה. שטחה הכולל של החווה הוא כ-12,108 קמ"ר, כולל חלק מרמות לאקיפיה, והוא מגיע עד שולי עמק הזרוע המזרחית של הבקע האפריקני. כ-40 אחוז משטח החווה משמשים כמרכז אקלום לקרנפים, המוקף גדר חשמלית ומגן גם על כ-20 קרנפים שחורים צרי-שפה שהובאו לשם ביולי 2004, זברות גרווי ובובל ג'קסון, כולם מינים נדירים בקניה.
לבונגו במזרח אפריקה יש גם נקודה יהודית. הוא מתקשר להיסטוריה של עם ישראל בארצנו באמצעות הקולונל ריצ'רד מיינרצהגן שגילה את הבונגו בביצות הסוד בסודן. מיינרצהגן התפרסם בפלסטינה כשהיה קצין המודיעין של הגנרל אלנבי, לאחר ששירת במזרח אפריקה בשנת 1902. בתקופה זו הייתה האימפריה הבריטית בשיאה. שליחותו ביבשת נועדה לקדם את ענייניה של אנגליה ביבשת השחורה. לאחר מכן הפך לאחד מקציני המודיעין הטובים ביותר שפעלו בעולם כאשר הצליח לזייף מפות שהכינו הגרמנים במלחמת העולם הראשונה. הוא בהחלט דמות צבעונית, אך שנויה במחלוקת. כצפר ידוע, חיבר כמה ספרים חשובים. ב-1993 הוא נחשף כרמאי, כאשר גילו שגנב פוחלצים ממוזאונים ושינה את התוויות על מקום הימצאן של הציפורים. בעקבות החשיפה ביטל המוזאון הבריטי הלאומי את כל ממצאיו. ואולם, הישגיו הזואולוגיים המתקשרים לבונגו ולחזיר היער הענק נחשבים בלתי רגילים: הוא גילה לראשונה את חזיר היערות הענק שזכה לקבל את שמו בהר קניה ב-1902.