מאת: פרופ' פועה בר

צילום: פרופ' פועה בר

גרסת pdf של הכתבה (קבצים אלה הם גדולים ולוקח להם זמן להטען)

מדענים, מנהיגים ופוליטיקאים מרחבי העולם התכנסו לאחרונה בקופנהגן הקרה כדי לעסוק בסוגיית שינויי האקלים ובאפשרויות להתמודד בפועל עם ההשלכות שלהם. באותו הקשר, אך ממבט אחר, מנסה מדינת ישראל, בפיגור מה ממדינות מפותחות בעולם, להתמודד עם סוגיות האנרגיה - וביניהן הפחתת שיעור המזהמים לאטמוספרה כתוצאה משרפת דלקים פוסיליים (אנרגיה שמקורה בצמחים ובבעלי חיים).

אחד הפתרונות הוא עידוד השימוש באנרגיית השמש (ניצול אנרגיית חום, כמו במקרה של דודי שמש, או ניצול אנרגיה חשמלית, כמו במקרה של תאים פוטו-וולטאיים). לאחרונה נעשתה הסדרה חוקית עם חברת החשמל, שלפיה צרכן פרטי יתוגמל בגין שימוש בתאים פוטו-וולטאיים, כאשר כל אזרח במדינה יישא בעול, קרי ישלם יותר עבור צריכת חשמל (מי שרוצה סביבה נקייה ובריאה יותר - שישלם). מדוע כל ה"מהומה" הזאת? ממה אנחנו חוששים ולמי אנחנו דואגים? כמובן שגורלו של האדם עומד בראש רשימת הדאגות, שכן אם הקרחונים נמסים ומפלס מי הים יעלה עד לכדי עשרות מטרים, גורלם של 60 אחוז מתושבי כדור הארץ, שחיים לאורך החופים, מצוי בסכנה. הסכנות לקיומו של האדם


אם קיימים שינויי אקלים או לאו, והאם השימוש באנרגיית השמש במציאות העכשווית כדאית או לאו - אלו שאלות המעוררות מגוון רחב של ויכוחים, תשובות והערכות. לעומת זאת, ברור בוודאות שקיומו של האדם מצוי בסכנה, אם אין משאבי קרקע לגדל עליה חיטה, קטניות וכל ירק או פרי, כיוון שזו נסחפה, או אם אין מים לשתייה כי מי התהום הזדהמו או נמצאים במאזן שלילי, או אם אין מי שיאביק את המלונים, החמניות או פרחי השקד ובכלל, אם אין צמחים – אין חמצן.
מתוך התובנה הזאת צמחה בשנת 1992, בכנס האומות המאוחדות לסביבה ולפיתוח שהתקיים בריו דה ז'נרו, ברזיל, היזמה לנסח את אמנת המגוון הביולוגי שתחייב את אומות העולם. מהו המושג הזה? והאם זו עוד גחמה של ה"ירוקים"?
מכלול המרכיבים הבונים את פאזל המגוון הביולוגי
האדם "הכול יכול" לא נברא ביום הראשון לבריאת העולם אלא רק ביום השישי, כאשר העולם שאליו יועד כלל אוויר, מאורות, קרקע, מים, צמחים ובעלי חיים, שבלעדיהם לא יכול היה האדם להתקיים. גם כשפקד את העולם מבול, דאג נח להגן על מגוון בעלי החיים והכניסם לתיבה, כדי שבבוא העת יוכל האדם להמשיך ולהתקיים. ומי אם לא החיה – היונה, והצמח – הזית, בישרו על תום המבול (או השינוי האקלימי)? "מגוון ביולוגי" אינו גחמה אלא עובדה שקובעת כי כלל המורכבות והשונות של מרכיבי היקום מהגן הבודד, דרך מגוון היצורים החיים (צמחים ובעלי חיים) ועד למערכות האקולוגיות והנופים על פני כדור הארץ - מבטיח את קיומו של עולמנו ובתוכו האדם.
מכלול המרכיבים בונה את הפאזל של "מערכות תומכות חיים", שמספקות לאדם מוצרים שיש להם ערך שוק מחד -  כמו עץ, סיבים, תבלינים, תרופות, מאביקים ואפילו חלקי בעלי חיים לניתוחי השתלות. אבל מאידך, גם שירותים - שעל פניו קשה לתמחר אותם - כמו הספקת חמצן, קליטת פחמן דו-חמצני (תוצר של כל שרפה, וגז חממה), יצירת קרקע והעשרתה בחומרי הזנה, מניעת סחף קרקע וטיהור מים ממזהמים ומלחים, אשר כולם מסופקים על ידי צמחים. גם בעלי החיים מספקים לנו את שירותיהם, כמו שירותי האבקה ופירוק חומרים אורגניים ופסולות למיניהן. אנחנו נהנים מהשירותים הללו, שנראים לנו כברורים מאליהם, אך לא כך הדבר - גם להם יש מחיר ולפעמים מחיר גבוה מאוד. מאמר חשוב שפורסם בשנת 1997 בכתב העת היוקרתי Nature על ידי קבוצה של כלכלנים סביבתיים (Constanza ושותפיו), מדגיש את חשיבותם של השירותים הניתנים על ידי המגוון הביולוגי. הם חישבו ומצאו שהעלות השנתית של שירותי הסביבה מגיעה ל-33 טריליון דולר אמריקני נטו, כאשר התוצר הלאומי הגולמי (מונח כלכלי המבטא את סך כל המוצרים - סחורות ושירותים - הסופיים המופקים בשנה נתונה במשק לאומי) בקנה מידה עולמי לשנה ברוטו מגיע לכדי מחצית הסכום - 18 טריליון דולר אמריקני.
הפגיעה במגוון הביולוגי
גורמים רבים פוגעים במגוון הביולוגי, כשכולם באחריותו של האדם. אציין כאן כמה גורמים עיקריים עם דוגמאות שנבדקו ונחקרו בארץ:
שינוי והרס בתי גידול - כשבית גידול משתנה או נהרס, נעלמות מערכות שלמות, הן של יצורים והן של מרכיבים פיזיים, מספקי שירותים. אם ניקח כדוגמה את חולות החוף בישראל, אזי שני שלישים משטחם נעלמו, וגם השליש הנותר מאוים מעצם לחצי הפיתוח הקיימים באזור זה. עובדה זו גרמה לפגיעה קשה במכלול הצמחים ובעלי החיים הייחודיים לחולות החוף, כשחלקם אנדמיים (מוגבלים לאזור גאוגרפי יחיד בעולם) לישראל, לאקוויפר החוף ולנוף (פרטים בכתבה "חול וכול וחול אין", גיליון 149, ובאתר המשרד להגנת הסביבה:http://www.sviva.gov.il/ ). גם מצבם העגום של בתי הגידול הלחים והנחלים בישראל הם חלק מהשינוי והאבדן של מערכות אקולוגיות חשובות, ודאי למדינה שמשאב המים בה מוגבל.


קיטוע - שבירת הרצף המרחבי למעבר בעלי חיים וצמחים (כולל זרעים ונבגים) ומידע אקולוגי סביבתי, כמו מים וחומרי הזנה. היעדר הרציפות הזאת מפרק את ה"פאזל" השלם, וכידוע השלם שווה יותר מחלקיו (האם ניתן לנסוע במכונית שיש בה רק מנוע, ללא הגה וגלגלים?). כל חלק מה"פאזל" מגיב לקיטוע באופן שונה כתלות בגודלו, בצורתו ובסביבה החדשה המקיפה אותו.
מחקר שנעשה במהלך כמה שנים באזור צפון הנגב, תחת השם "איים בים של חיטה", הראה ששרידים משטחים טבעיים שנותרו בלב שטחים מעובדים נמצאים תחת השפעות חזקות מהסביבה החקלאית המקיפה אותם. ככל ששטח ה"אי" קטן יותר ו/או שטח הפנים שלו גדול משטחו, מספר המינים החיים ב"אי" קטן יותר. יתרה מזאת, במדינה כמו ישראל, שבה עדיין מרססים שטחים חקלאיים מהאוויר (דבר שנאסר בתוקף חוק במקומות כמו אירופה וארצות הברית), מושפעים ה"איים" הקטנים יותר מהגדולים, מאחר שהטייס שאמור להדביר את השדה החקלאי, לא מספיק לסגור את מכלי חומרי ההדברה כשהוא חולף מעל ה"איים" הללו. מינים מסוימים החיים שם, כמו חרצית או מלעניאל מצוי (צמח חד-שנתי ממשפחת הדגניים), מפתחים עמידות נגד חומרי הדברה, ואלה מתפשטים לא רק לתוך השטחים הטבעיים אלא גם לתוך השטחים החקלאיים, עם כל המשתמע מכך. הצמחים הללו מתחרים בגידול החקלאי ומורידים את כושר הייצור שלו או הופכים את איסוף היבול לבלתי כדאי בגלל "זיהומו" בצמחים לא רצויים.
חשיבות הרציפות המרחבית מתבטאת היום בעולם ובישראל בתכנון ויישום של "מסדרונות אקולוגיים", קרי, שטחים מקשרים בין שטחים טבעיים שעוברים דרך מגוון שטחים פתוחים. במקומות כמו מרכז אירופה ודרום אפריקה, שבהם המגוון הביולוגי הוא אחד הנושאים הסביבתיים החשובים ביותר, משלמת המדינה לחקלאים אשר נרתמים לשיתוף פעולה עם הגורמים לשמירת טבע ומאפשרים מעבר של בעלי חיים ומסדרונות אקולוגיים דרך השטחים החקלאיים שלהם. אזכיר כאן כמה מהתכניות למסדרונות אקולוגיים, כמו התכנית המקומית למצפה נפתוח, רמת הנדיב, רמת צבאים ואגן נחל תבור. במקרה האחרון התכנית מונעת חיבור פיזי בין היישובים דבוריה, אום אל-ע'נם ושיבלי, וזאת כדי לאפשר רצף מרחבי בין הר התבור ואגן נחל תבור בכללותו (ניתן לקרוא על הנושא בהרחבה באתר המשרד להגנת הסביבה תחת הערך "שטחים פתוחים"). גם גשרי העמודים הגדולים, המצויים והנבנים ברחבי הארץ, הם תוצאה של חשיבה תכנונית לשמירה על רציפות המרחב ואפשרות למעבר תקין של מים, בעלי חיים, זרעים וכדומיהם.
פלישה ביולוגית - תופעת הפלישה הביולוגית, הקשורה בהתפשטות צמחים ובעלי חיים שאינם מקומיים (אקזוטיים) בבתי גידול חדשים, נחשבת כיום לאחד הגורמים המאיימים ביותר על שימור המערכות האקולוגיות בעולם. יש הטוענים שתופעה זו מהווה כיום את הגורם השני בחשיבותו להכחדת מינים, אחרי הרס בתי גידול בגין שינויים בשימושי קרקע, אשר מעודדים אף הם את תדירות הפלישות הביולוגיות. תהליך הפלישה של המינים הללו מלווה בהשפעות שליליות על שירותי המערכת האקולוגית, כתוצאה מההפחתה במגוון בתי הגידול, במגוון המינים ומגוון הנופים.
מכאן ברור שככל שאנחנו מצמצמים את שטחן של המערכות האקולוגיות הטבעיות, הערך הכספי של שירותיהן גדל. הקטנת שטח אל מתחת לערך הסף של הספקת השירות יגדיל את ערך השירות לאין סוף. כך, אם לדוגמה פעם נשענו על שירותי האבקה שניתנו לנו חינם, היום החקלאים נדרשים לקנות בכסף מלא מאביקים מ"מפעלים" שמגדלים אותם לצורך זה.


הפריחה הצהובה של השיטה הכחלחלה וטיונית החולות
מי שנוסע בחודש מאי לאורך כביש החוף בישראל, או בכביש העולה לירושלים דרך שער הגיא, נחשף למסת הפריחה הצהובה של עץ השיטה הכחלחלה. העץ הובא לארץ מאוסטרליה על ידי הבריטים, לייצוב מדרונות ודיונות חוף. מאז מתפשט הצמח לכל בית גידול אפשרי. צילום אוויר לאורך קו החוף מגלה שכל האזור מכוסה בשיטה.
התפשטות זו מלווה בהיעלמותם של צמחים ובעלי חיים אופייניים לחולות ואכלוסם על ידי מינים אופייניים לבתי גידול הרוסים. נחש החולות, לדוגמה, שאיננו ארסי, נדחק על ידי הצפע הארצישראלי, שניזון מעכברים וחולדות המצויים בשפע ואשר הדירו את רגליהם של גרבילים וירבועים שחיו בחולות מקדמת דנא. כמו כן, ההולכה ההידראולית של המים למאגר מי התהום הואטה, אם בגלל ניצול המים על ידי עצי השיטה ואם בגלל שינויים בתכונות הקרקע. טיונית החולות מלווה את עצי השיטה באזור החוף (על שני הצמחים הללו ניתן לקרוא בגיליונות 146 ו- 152, ועל היקף התופעה בכללותה באתר הבית של המשרד להגנת הסביבה תחת הערך "שטחים פתוחים – מגוון ביולוגי"). גם צמח זה נחשב זר. הוא הובא מצפון-מזרח אמריקה בשנות ה-50 כדי לייצב חולות, והיום הוא נמצא בכמויות גדולות מהצפון ועד לדרום. מי שמטייל לאורך נחל שורק בשמורת פלמחים יכול "ליהנות" ממגוון נאה של מינים פולשים: שיטה, טיונית, קיקיון ופה ושם איקליפטוס, ואף לא צמח חולות אחד. האם זו חברת הצמחים החדשה של האזור?
באופן דומה הפך הרכב הציפורים בעיר תל אביב לדל ונשלט על ידי מינים שהובאו לארץ במתכוון, או שלא במתכוון, כמו הדררה, והמאינה אשר דחקו את מגוון המינים המקומי. מינים כמו הדררה גורמים לנזקי חקלאות משמעותיים.
מה ניתן לעשות?
הנזק שגרם האדם למגוון הביולוגי בפרק זמן של כמה עשורים גבוה לאין שיעור מהשינויים שעלולים להיגרם על ידי שינויי אקלים, שהם בסקלת זמן ארוכה יותר, שמאפשרת היערכות מתאימה למצבים השונים. בהרבה מאוד מהמקרים הנזק שנגרם למגוון הביולוגי הוא בלתי הפיך, והניסיון לתקן את המצב קשה ומהווה אתגר אמיתי למי שעוסק בשימור, ניהול וממשק של מערכות אקולוגיות.
בארץ יש חוקרים רבים שעוסקים בנושא המגוון הביולוגי, ולצדם פועלים גופים כמו רשות הטבע והגנים, מכון דש"א (דמותה של ארץ) מטעם החברה להגנת הטבע והמשרד להגנת הסביבה.
התכנית הלאומית לשמירת המגוון הביולוגי
המשרד להגנת הסביבה, יחד עם רשות הטבע והגנים, האקדמיה, משרדי ממשלה אחרים וגופים ציבוריים, יזמו הכנה של תכנית לאומית לשמירה על המגוון הביולוגי בישראל. מטרת התכנית היא לקבוע יעדים והמלצות לפעולה לשימור המגוון הביולוגי בישראל, לקבוע את לוחות הזמנים, את התקציב הנדרש וכן את השותפים שיהיו מעורבים ביישום ההמלצות. מאמץ זה משתלב במאמץ הבין-לאומי כפי שבא לידי ביטוי באמנה על המגוון הביולוגי שעליה חתמה מדינת ישראל בפסגת ריו דה ז'נרו בשנת 1992 ואשררה ב-1995.
האמנה קובעת אמצעים כלליים לשימור המגוון הביולוגי, לשימוש בר-קיימא במרכיביו (פיתוח העונה על צורכי הדור הנוכחי, מבלי לפגוע באפשרות לענות על הצרכים של הדורות הבאים) ולחלוקה הוגנת ושוויונית של הרווחים המתקבלים משימוש בשירותים המוענקים על ידי המגוון הביולוגי.
על פי סעיף 26 לאמנה מחויבת מדינה, שהיא צד לאמנה, להגיש דוח לאומי לפני מפגש הצדדים לאמנה (מדי ארבע שנים). על פי דוחות לאומיים אלה ניתן לבחון את הפעולות שנעשו במדינה לשם יישום האמנה בפועל.
מדי שנה בשנה מציינים בעולם ב-22 במאי את יום המגוון הביולוגי הבין-לאומי. גם בארץ מצוין יום זה בכנס מרכזי שעוסק בנושא ומקדם את העשייה בשטח ובעיצוב מדיניות ארצית כוללת בתחום.
מעל לכול חשובות המודעות והתרומה הציבורית לנושא והמעורבות הממשלתית בכל מה שקשור בתמיכה כספית ניכרת להבטחת שימורו של המגוון הביולוגי, כמו שנעשה בהרבה מהמדינות המפותחות. דבר אחד ברור, אם לא נקדים תרופה למכה היום - מחר זה עלול להיות מאוחר.