על ממטרים, שיטפונות ומה שביניהם
מאת: זוהר לפיד
צילום: גלעד פלאי, נאסא, רשות ניקוז ערבה, דוב נלחוביצר, רשות ניקוז ים המלח,
גרסת pdf של הכתבה (קבצים אלה הם גדולים ולוקח להם זמן להטען)
בתחילת חודש ינואר 2010 הזהירו אותנו החזאים כי קיימת אפשרות סבירה לאירוע גשם חריג, במיוחד בדרום הארץ. כרגיל היו בינינו ספקנים, והרי החזאים "מפקששים" לעתים בתחזית ואין להיכנס לחרדה, והיו שהתחילו להתכונן "לסופת המילניום" - לחזק, לקשור, לנקות מרזבים ותעלות כי הרי המבול מגיע. "ציידי השיטפונות" צחצחו חרבות וג'יפים למיניהם, והכינו חגורות חילוץ וציוד הישרדות במדבר.
האדרנלין התחיל לזרום בעורקיהם, והם התייצבו מבעוד יום בשולי הנחלים בנגב ובמדבר יהודה כדי לא להחמיץ את האירוע המיוחל - השיטפון, בה' הידיעה. כולם כמובן הגיעו מצוידים במצלמות להנציח את המאורע. ואמנם הפעם החזאים לא טעו, ו"... כזרם מים כבירים שוטפים הניח לארץ ביד..." (ישעיהו כ"ח, ג').
כמויות הגשם שירדו בין 17-18 בינואר, בעיקר בדרום הארץ ובמרחבי הנגב, לא הכזיבו אמנם, והיו חריגות לחלוטין ביחס לממוצע הרב-שנתי, אך לא היו נדירות במקומותינו במהלך העשורים האחרונים. כיוון שחייתי את מרב שנותיי בין סיני לערבה והר הנגב וחוויתי כמה אירועי שיטפונות, גרם לי האירוע לריגוש וציפייה לבאות, והעלה בי זיכרונות על שיטפונות העבר.
זכור לי אירוע שיטפון שהיה בפברואר 1975, במרחב שבין מרכז סיני להר הנגב והרי אדום, כשבאזור ירדו כ-70 מ"מ גשם בלילה אחד, ונחל אל -עריש סחף אתו בדווים, גמלים וכבשים לעבר שפכו אל הים התיכון. ספיקת השיא בנחל אל-עריש הייתה אז 1,640 מ"ק/שנייה.
שיטפון אחר שהיה בשנות ה-70 באגן הניקוז של נחל וותיר שבצפון-מזרח סיני, סחף למפרץ אילת את נווה המדבר עין פורטגה. אזור עין מור-עין עבדת סופג שיטפונות כמעט בכל שנה. באחת הפעמים, רעש המפל נשמע למרחוק כקול שאגה מתמשכת וגרם לנו, צוות בית ספר שדה שדה בוקר, לעזוב הכול באמצע הלילה ולדהור עם הג'יפ למצוק עין מערוף-עבדת כדי שלא לפספס את החוויה לאור הירח. גם חורף 1991-2 היה חריג בכל הארץ מבחינת כמויות משקעים, לעתים עד למעלה מ- 150-200 אחוז מהממוצע הרב-שנתי.
מפרץ אילת, לעומת זאת, מהווה בסיס התנקזות לכל נחלי מזרח סיני, חלק מנחלי הרי אדום שבירדן וכל הנחלים שמצפון לאילת עד קו פרשת המים בערבה באזור יטבתה.
מה שקובע למעשה את עצמת השיטפון זה נפחי המים הזמינים, שהם פונקציה של עצמת הגשם בפרק זמן קצר ביחס לסוג הקרקע ומצב הרטיבות שלה. כעיקרון, ככל שהקרקע רוויה יותר הנגר העילי ייווצר במהירות רבה יותר. כמו כן, נפחי מים בני שימוש הם המים הזמינים לאחר הפחתת חלחול והתאדות, ואלה למעשה המים הנאגרים במאגרי הערבה.
באילת ירדו 25 מ"מ גשם, שהם שווי ערך לממוצע הרב-שנתי, וכל זאת ביממה. באותה היממה הלכו ופחתו כמויות המשקעים מדרום לצפון, ורק לאחר מכן כמויות המשקעים החריגות הגיעו צפונה לאזור הכינרת והגליל, כשבצפון הארץ ירדו בין 90 מ"מ בעמק יזרעאל ל-200 מ"מ גשם בגליל המערבי, ו-150-250 מ"מ באגן הניקוז של הכינרת, שתרמו לעליית מפלס הכינרת ב-69 ס"מ.
נחל ניצנה 800 1,420
נחל צין (ערבה) 1,200 800 – 1,000
נחל בשור (רעים) 2,586 385
נחל לבן 207 330
נחל פארן 2,360 300
נחל צין (עבדת) 125 277
*הנתונים שנמסרו בכתבה בנוגע לכמויות המשקעים וספיקות המים הם הערכה ראשונית, הסטייה יכולה להגיע עד עשרה אחוזים.
ועם כל זאת יש לציין כי חודש ינואר היה חם בכחמש מעלות צלסיוס מהממוצע הרב-שנתי מזה 60 שנה!
