מאת: עזרא חדד

צילום: רוני לבנה

גרסת pdf של הכתבה (קבצים אלה הם גדולים ולוקח להם זמן להטען)

"הֲמִבִּינָתְךָ יַאֲבֶר נֵץ יִפְרֹשׂ כְּנָפָו לְתֵימָן" (איוב ל"ט, כ"ו)הנץ המצוי  (Accipiter nisus)- דורס יום ממשפחת הנציים(Accipitridae) הוא הדורס הנחקר ביותר בעולם ואחד העופות השכיחים והבולטים בארצנו.

הנץ אכזר באופיו אך מרשים, עם כנפיים מעט מעוגלות וזנב ארוך. חלקיו העליונים אפורים כהים אצל הזכר, וחומים כהים אצל הנקבה. החלקים התחתונים בהירים, עם פספוס רוחב בצבע חום/אפור. הנקבה גדולה וכבדה מהזכר בכ-25 אחוז, ראשה בצבע אפור כהה עם פס גבה בצבע לבן. ראשו של הזכר בצבע אפור-כחלחל בהיר, עם לחי אדמונית, אך החלקים העליונים של בטנו בצבע חום כהה. פסי הרוחב שלו גסים. זנבו בעל פסים רחבים ובולטים בכל הנוצות.

אורך גופו של הנץ 38-28 ס"מ, ומוטת הכנף אצל הזכרים 65-58 ס"מ, ואצל הנקבות 77-68 ס"מ. הנץ המצוי הוא עוף של יער וחורש. זנבו הארוך מאפשר לו לתמרן בזריזות בתוך סבכי היער והחורש במרדף אחר ציפורים. יש לו מעוף טיפוסי הבנוי מכמה חבטות כנף מהירות המתחלפות לגלישה קצרה. טפיחות הכנף, הדומות לאלה של היונה, מאפשרות לנץ לעלות עם תחילת הגלישה ולרדת במהלך הגלישה. הוא מעדיף כאזור החיות את היערות הצפופים, אך מסתפק גם במקבצי עצים צפופים באזורים החקלאיים. נמצא אותו דוגר גם ביערות ותיקים ופתוחים יותר. נוכחות אנושית אינה משפיעה על בחירת אזורי הקינון שלו, היות שלעתים נמצאים קנים בתוך הערים ובסמוך ליישובים. קיים שוני בבחירת שטחי הציד בין בני הזוג ובהעדפתם, כאשר הזכרים צדים בתוך היערות ובמקומות אחרים עם כיסוי צומח עבות, ואילו הנקבות משתמשות באזורים הפתוחים יותר עם צמחייה מדולדלת. באירופה שטח הנחלה של הזכרים קטן יותר מנחלת הנקבות.


בישראל חיים עוד שני מינים של נצים: נץ קצר-אצבעותbrevipes)  (Accipiter - חולף מצוי בעונות הנדידה, ונץ גדול gentiles) (Accipiter - חולף ונדיר בחורף.
מינו של הנץ תואר לראשונה בידי Linnaeus בעבודתו מהמאה ה-18, שנקראה "מערכת הטבע". לפי המיתולוגיה היוונית שמו המדעי הואnisus . ניסוס מלך מגרה, הפך לנץ מצוי אחרי שבתו של סקיילה גזרה קווצה משיערו הארגמני כדי לתיתה למאהבה מינוס.
שמות
אהרוני כינה את הנץ "נץ הדרורים", שזה תרגום שמו באנגלית ובגרמנית. שמו הערבי "מפחיד החיות" (באשק), כי הוא נוהג להפתיע את הציפורים המסתתרות וכך לגלותן. טריסטרם, בספרו "החי והצומח של ארץ ישראל" (1884), כתב: "בחורף הוא נפוץ מאוד בכרמי הזיתים ובחורשות של דרום הארץ, וגם בכל נאות המדבר והמקומות המכוסים שיחים בסביבת ים המלח ועמק הירדן. הוא ניזון בעיקר מן הדרורים הבאים בהמוניהם למקומות האלה. באפריל הוא נעלם מדרום הארץ, אבל נשאר בהרי הגליל, בחרמון ובלבנון".

קינון
מפגשי הזיווג מתרחשים באזור הקינון. תחילה הזכר מכריז בעלות על האזור שאליו הנקבה נמשכת. ההתקשרות בין הזכר ובין הנקבה חלה כאשר הזכר מתחיל להאכיל את הנקבה, ועם הזמן הם מבלים יותר יחד והשכיחות של הופעות החיזור וההזדווגות גוברת. מצעד הכלולות של הנץ המצוי הוא טקס מרהיב ביופיו. שני בני הזוג רודפים זה אחר זה, ומבצעים קרבות אוויר מדומים ותעלולים שונים תוך כדי מעוף.
הנץ המצוי עוסק בבניית הקן בחודשים אפריל עד יולי, שבועות ספורים לפני הטלת הביצים. הקן נבנה בין הענפים החיים הצמודים לגזע העץ בגובה של שישה עד 14 מ', בדרך כלל בגובה של עשרה מ'. נדיר מאוד למצוא קן הבנוי הרחק מגזע העץ.
בשלב מסוים לאחר תחילת הבנייה מפסיק הזוג את בניית הקן לתקופה של שלושה שבועות, ואז חוזר ומשלים את הבנייה במהירות. את מלאכת בניית הקן מבצע בעיקר הזכר. קוטר קן ממוצע הוא כ-40 ס"מ. הוא בנוי טבעת של זרדים ארוכים וחזקים מחומר מקומי שמצוי בקרבת מקום, ובעיקר זרדים של עץ אורן שהם אוספים מהקרקע. ברגע שהם משלימים את הטבעת עם הזרדים, הם ממלאים במרכזה זרדים דקים וגמישים יותר. לאחר סיום הבנייה מטילה הנקבה את הביצים. בתחילת הדגירה שני בני הזוג ממשיכים להוסיף זרדים וחתיכות מקליפת הגזע. הנצים בונים קן חדש מדי שנה, בסמוך לקנים הישנים שנתפסים על ידי ינשוף העצים. אפשר לזהות קנים פעילים על פי נוצות הפלומה הרבות שסביב הקן ועל פי כמות הלשלשת שעל הקרקע.


מספר הביצים נע בין שלוש לשש, צבען כחול בהיר עם נקודות בצבע חום והן מוטלות בהפסקות של יום. בזמן הדגירה הנקבות ערניות ביותר, והן נוהגות להתכופף כאשר פולש, בין אם זה אדם או חיה, מתקרב לקן. הגוזלים בוקעים אחרי 33 ימי דגירה. הנקבה מטפלת בגוזלים ומאכילה אותם בקן במשך שמונה עד 14 הימים הראשונים, אז הם מתחילים לאכול בעצמם, כאשר הזכר מספק את המזון. מזונם כולל עד שש ציפורים ביום בשבוע הראשון והשני, כשמונה ציפורים ליום בשבוע השלישי, ועשר ציפורים ליום בשבוע האחרון. הטרף נזרק לקן כשהוא מרוט מנוצות. לאחר 28-24 יום מתחילים הפרחונים לעמוד על הענפים שליד הקן ולבצע את המעוף הראשון שלהם, כשההורים ממשיכים להאכיל אותם.

קינון הנצים והתפשטותם בישראל
קינון הנצים בישראל נתגלה לראשונה בידי מנחם אדר. בסוף יולי 1988 הוא שמע קריאה לבקשת מזון של גוזלי נץ ברמות מנשה. שנה לאחר מכן, בקיץ 1989, גילו רון פרומקין ומנחם אדר קן של נץ מצוי עם שלושה-ארבעה צעירים. מאז התגלו קנים רבים נוספים בכרמל, בגליל, ביהודה ועד ליערות באזור באר שבע.
Warning: Division by zero in /home/yonatan/teva/functions/functions.php on line 149



בסקר לאיתור נחלות ושטחי קינון שביצעתי בשנים 2009-2004 ביערות האורן של יהודה בשטח של כ-100 קמ"ר יער אורנים נטוע, נראתה מגמת עלייה במספר טריטוריות הקינון. המין התפשט והקנים נמצאו בכל יערות האורן שביהודה. בקיץ 2005 אותרו 12 קנים, בקיץ 2006 אותרו 30, בקיץ 2007 אותרו 42, בקיץ 2008 אותרו 44 ובקיץ 2009 אותרו 50 קנים פעילים.
בחלוקה של שטח הסקר במספר הקנים הפעילים שנצפו בשנת 2009 נמצא שלכל זוג באזור יהודה יש נחלה של כשני קמ"ר. מרחק המינימום בין הקנים שנמצאו באזור יהודה היה 300 מ'. נטיעות עצי האורן בישראל, שהחלו בתחילת המאה הקודמת, שינו את חזות הנוף החשוף שהיה בארץ ישראל אז, ועם השנים עצי האורן והאלון בגרו והגיעו לגודל המתאים לקינון הנץ המצוי, כמו באירופה. בגליל העליון נמצאו קנים של נץ מצוי גם בעצי אלון מצוי וגם באלון תולע.