מאת: סמדר טל וילדי טבע הדברים
צילום: ענבל שריד
סמדר שלום,
שְמי יותם, אני בֵּן שֵש, ורציתי לדַעת לָמה תוּכּים מִתמתחים? האם תוּכִּי בּורֵחַ יכול לחזור?
יותם שָלום,
בּטבע התוּכּים נִמצאים בּתעוּפה חֵלק גָדול מִזמנם. כּאשר הם נִמצאים בַּכּלוּב, אֵין לָהם מקום לעוּף ולכֵן הם מְבצעים את תהליך ה"מתיחה".
תוּכִּי שֶגוּדל בכּלוּב וּבורֵחַ, לִפעמים יִרצֶה לחזור לבֵיתו אבל אם הוּא יִתרחֵק מֵהבַּית הוּא לא יִמצא את הדֶרך חזרה, כיוון שֶהוּא אֵינו מַכּיר את הַסביבה שמחוּץ לַכּלוּב.
לד"ר סמדר טל שלום,
שמי קורל בּן-לוּלו, אני בת 16 ואני גרה בִּירוּשָלַיִם. דודה שלי אוּלי תִמסור לנוּ את שני הקנרים שלהּ, אֲבָל אני לא כּל כּך יודַעת אֵיך לטפֵּל בָּהם. שנֵיהם זכרים, ולָכֵן נשים אותם בִּכלוּבים נִפרדים.
השאלות שלי הן:
אֵיך מטפּלים בָּהם? בּמה להאכיל אותם? אֵילו העשׂרות לתת לָהם? אֵיך אני יכולה להרגיל אותם אליי? האם הם צריכים טיפּוּל מיוּחד?
ושאלה אחרונה: האם קנרים מַחזירים אהבה?
אֶשׂמַח לקבֵּל תשוּבה
קורל שלום,
הקנרים צריכים כּלוּב מרוּוח שֶבּתוכו יהיו כּלי לאוכל, כּלִי למַים, מקֵל דבש, עֶצֶם של דיונוּן (שֶמספּקת לָהם סידן), מקלות עמידה, ורצוּי גם מקֵל שיוּף לַציפּורנַיים מֵאַחר שהציפּורנַיים של הקנרים גדֵלות מהֵר וּבַכּלוּב אֵין לָהם במה לשַיֵיף אותן.
יש בַּחנוּיות כמה סוּגֵי מזון לקנרים. רצוּי לִקנות מזון אֵיכוּתי, ואֶפשר להוסיף גם מזון בֵּיתי כּמו בֵּיצה קשה מרוּסֶקת, כּמוּיות קטנות של גֶזר, תפּוּחַ עץ או חסה מדֵי פַּעם. שטפי הֵיטֵב את הפֵּירות בִּגלל השאריוֹת של חומְרֵי הַהדברה. בּחודְשֵי הקַיץ הוסיפי לַכּלוּב גם קערית קטנה שֶתשמֵש כּאמבּטיה.
די קָשֶה להרגיל ציפּור בּוגֶרת לִבְנֵי אדם. את יכולה לשֶבֶת ליד הכּלוּב וּלפתות אותהּ עם מזון שֶהיא אוהֶבת.
בּנוסף, כּדאי להוציא את הכּלוּב לַשֶמֶש מדֵי פַּעם, אבל היזהרי מֵחתוּלים או בּזים.
קנרים חַיים בַּטבע לְבד ולא בּלהקות, לכֵן הסיכּוּי להיווצרוּת קֶשר אישי עם תוּכּי הוא קטן יחסית. אֲבָל, בּסופו של דָבר כּל בּעלֵי החַיים מַחזירים אהבה כּשֶהֵם מִתרַגלים למי שֶנִמצא לידם.
שָלום לכל ילדי טבע הדברים,
לא בּכל יום יוצֵא לָכם לבקֵר בּמִרפָּאה של כּלבים וחתוּלים ולִראות אֵיך הוֶוטרינר מטפֵּל בּבעלֵי חַיים כּדֵי שֶיוּכלוּ לחזור במהרה לכשכֵּש בַּזנב וּלשׂחֵק אתנוּ. לילדי גן "צוצֶלת" הָייתה הִזדמנוּת לִהיות עוזרי וֶטרינר לכמה שָעות בַּמֶרכּז הרפוּאי שלי לחיות מַחמָד.
הָייתה שִׂמחה גדולה, וכל הַילדים הִתלבּשוּ כּמו וֶטרינרים צעירים.
כּשֶבַּעל החַיים שלנוּ לא מַרגיש טוב, הוּא לא יכול לומר לנוּ זאת, ולכן אנחנוּ בּודקים אותו ומנסים לגלות אֵיפה כּואֵב לו ולָמה. לִפעמים צריך גם לצלֵם צילוּם רנטגן כּדֵי לִראוֹת מה מַפריעַ שם בִּפְנים, ולִבדוק אֵיך אֶפשר לטפֵּל בּו בַּצוּרה הטובה בּיותֵר. אז עברנוּ לַחֲדַר הרנטגן לִראות צילוּם של בּעלֵי חַיים. "מה זה רנטגן?" שאלה אותי ליהי. בצילוּם רנטגן מצלמים בּעלֵי חַיים (וּבְנֵי אדם) בּעזרת מַכשיר מיוּחד, השולֵחַ קרנַיים שֶנִקראות קרְנֵי רנטגן, או קרְנֵי X, שֶמַצליחות לחדור ולִראות את האֵיברים הפּנימיים – את העצָמות, הכּבֵד, הרֵיאות, הלֵב ועוד. בּצילוּמֵי הרנטגן אֶפשר לִראות, לְמשל, אֵיך נִראה עמוּד השִדרה של בַּעל החַיים, ואוּלי גם מה מַפריעַ לו. אחרֵי שֶבּדקנוּ את צילוּמֵי הרנטגן, עברנוּ לבדוק את הכּלבּה מגי. עשינו לה אולטרה-סאונד כדי לגלות מה גָרם לכּלבּה מגי להרגיש לא טוֹב. "מה זה אולטרה-סאונד?" שאלה אותי תמר. אולטרה-סאונד מאפשֵר לנוּ לִראות את האֵיברים הפּנימיים על פני מסך, בּדיוּק כּמו מסך הטֶלוויזיה שלנוּ בַּבַּיִת. להבדיל מֵרנטגן, השולֵחַ קרנַיים דרכֵינוּ, מַכשיר האולטרה-סאונד שולֵחַ גלי קול גבוהים מאוד, שֶפּוגעים בָּאיברים השונים וחוזרים בַּחזָרה לַמכשיר ממש כּמו רדאר. גלֵי הקול מצליחים גם הם לחדור את הַשכבה הרכּה שלנוּ ושל בּעלֵי החַיים, וּכשֶהֵם נִתקלים בּמשהוּ אטום הם חוזרים ו"מְספּרים" לַמכשיר מה הם ראוּ וּבאֵיזֶה עומק. כּך בּדיוּק אימא רָאתה אֶתכם על המסך כּשֶהייתם בַּבֶּטן שלהּ. בנוסף לַצילוּם, לקחנוּ גם בּדיקת דם ממגי, כּי בַּדם ניתן לִראות אם בעל החיים בָּריא או חולֶה. רואים אם יש בּדם חַיידקים זרים, אם הגוּף מַצליחַ להילחֵם בָּהם או לא. לאחר שהוצאנו לַכּלבּה דם בּאמצעוּת מזרֵק, עברנוּ לַמעבָּדה ובדקנו את הדם דֶרך עדֶשֶת המיקרוסקופּ. לאחר שֶבּיצענוּ את כּל הבּדיקות שֶאֶפשר, ולמדנוּ מה בּדיוּק מציק להּ, לַכּלבּה, הֶחלטנוּ גם אֵילו תרוּפות לתֵת להּ.
כּל אחד מִכּם זוכֵר ודאי שכּשֶהוּא חולֶה זה נעים לקבֵּל חיבּוּק או ליטוּף חם מִמִי שֶאוהֵב אותנוּ. גם בּעלֵי החַיים, בִּמיוּחד כשהם מַרגישים לא טוֹב, אוהבים שֶמלטפים וּמרגיעים אותם. הליטוּפים הם חֵלק חשוּב מאוד בָּריפּוּי, בִּמיוּחד אם צריך להזריק לָהם זריקה. כשֶהִזרקתי לַכּלבּה, קיבּלו הַילדים בּוּבּות, וּלאחר שֶכל אֶחד "הִרגיע" את הבובה שלו, הם למדוּ אֵיך להזריק לבובות תרוּפה.
הַילדים סִיימוּ בּהִצטַיינוּת את יום הלימוּדים הזה, וכל אחד ואֶחד קיבֵּל תעוּדת סיוּם.
המשיכוּ לִשלוחַ שאלות לסיפּוּרים וֶטרינריים.
שלכם
ד"ר סמדר טל
קרא עוד...גיליונות קודמים
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 171
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 172
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 173
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 174
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 175
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 176
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 177
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 178
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 179
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 180
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 181
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 182
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 183
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 184
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 185
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 186
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 187
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 189
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 190
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 191
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 192
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 193
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 194
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 195
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 196
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 197
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 198
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 199
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 200
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 201
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 202