שְמות הזוכים:

אילה קלרמן, שמוּאֵל וַייס

החודש הָיה לתמר כֵּיף. לבֵית הסֵפֶר הגיעַ תלמיד חדש, יהֵל שמו, ממש שבוּעַ לִפנֵי סוף שנת הלימוּדים. התלמיד הֶחדש הַזֶה כּנִראֶה לא הִכּיר את הכּלל הכּל כּך חשוּב, שֶאומֵר –  היזהר  והישמר לךָ מִלדבֵּר שטוּיות ליד שי.

"אהלן", הוּא עָבר מאחד לשני, ונתן כִּיף לכל מִי שֶעמד מוּלו; עַד כּאן –  בסדר; הבּנאדם רוצֶה לִהיות "קול"  - ניתן לו... ואל תַחְשבוּ שֶאנחנוּ אכזרים, אלא שבּכל אופֶן –  צריך מִבחן קבּלה, לא?

אז תָמר ניגשה אלָיו, ואמרה: "הַיי, קוראים לי תָמר, אני ידידה קרובה של שי, ושנינוּ כּמו אנציקלופדיה מהלֶכת על ארבּע; מה שֶהוּא לא יודֵעַ –  אני מִיד משלימה אותו..." החֶברֶה שֶעמדוּ בּקִרבת מקום ושמעוּ –  חִייכוּ לעצמם.

אלא שֶיהֵל הוא לא סתם יֶלֶד, הוּא מִילדי טבע הדברים, אחד שֶמנוּי על המגזין מגיל שבע, ולא הֶחסיר אף לא גיליון אחד...

"קיבּלת כּבר את העיתון של יוּלִי?" הוּא שאל את תָמר. "בּטח", ענתה תָמר; "אני מקבֶּלת אותו בדֶרך כלל רִאשונה, ואני קורֵאת את כּל המאמרים, ואז, אם שי לא מֵבִין משהוּ –  יש לו את מִי לִשאול". "גם אני קיבּלתי", אמר יהֵל, "הפַּעם הָיה מאמר אֶחד שֶהָיה אמנם מאוד מעניֵין, אֲבָל די קָשֶה ..."

"אתה מִתכּוון לַמאמר על אסטרולוגיה, אסטרונומיה וכל השֵמות האֵלֶה?"

"כּן", ענה להּ יהֵל, "ולא ממש הֵבנתי מהוּ מישור המִלקה, שֶמופיעַ שם. אני יודע שבַּשמַיִם יש קבוּצת כּוכבים שֶיוצֶרת מין זוהר לָבן שֶכָּזֶה, שֶקוראים לה 'שביל הֶחלב', אבל זוהי הפַּעם הרִאשונה שֶאני שומֵעַ שֶקוראים לִשביל הֶחלב מישור המִלקה... אוּלי זה מֵהמילה 'מִילְק', שֶזֶה חָלב באנגלית..."

"כּן", ענתה תָמר, "זה אותו דָבר; ואם תִקרא את המאמר תִראֶה שֶבְּעֶצם אסטרולוגיה ואסטרונומיה זה בּדיוּק אותו הדבר, רק בּשֵם אחֵר..." פתאום תָמר שמה לב שיהל בּעֶצם חתיך, אז היא הִמשיכה בּלי להפסיק: "יש בַּחובֶרת גם מאמר בנושא אֵילו מִבּעלֵי החַיים נולדים כּשֶהֵם יודעים הכּול, ואֵילו מהם נולדים כּשֶהֵם לא יודעים כּלוּם. שם גם מַסבּירים שֶגוזלים בּוקעים מֵהבֵּיצה כּשֶהֵם יודעים מיד לרוּץ וללֶכת, אפרוחים בּוקעים מֵהבֵּיצה חסְרֵי יְכולֶת, וּבְנֵי האדם קוראים לַתינוקות שלהם אפרוחים חמוּדים, כּי הם גם נולדים בּלונדינים (כּמוני לְמשל...), וגם כּמו האפרוחים –  הם נולדים חסְרֵי ישע..."

 

יהֵל הבין שֶהוּא נִתקל ב"חכמה" של הכּיתה, אבל חינכוּ אותו שֶלא עושׂים צחוק מכאלה שֶהֵם לא ממש חכמים, אז הוּא אמר להּ: "תָמר, יש הַרְבֵּה דברים בִּשְנֵי המאמרים שֶלא הֵבנתי, אז אוּלי נשב ונִקרא אותם יַחד, כּדֵי שֶנבין אותם ממש, ואז כּשֶשי יִשאל שאלות תוּכלי להסבּיר לו".

זה הָיה היום הַיָפֶה בּחַיֶיהָ של תָמר. קודם כּול –  הגיעַ לַכּיתה בַּחוּר חתיך, שנית –  הוּא מיד הֵבִין שֶהיא פיקחית, והכי חשוב –  הוּא כּבר רוצֶה להתחיל אִתה...

וכמה טעוּיות אַתם מצאתם במה שֶתָמר אָמרה?