אֵיזהוּ עשיר? השׂמֵחַ בּחֶלקו - סיפּוּר מהמיתולגיה ההודית

לִפנֵי הרבה מאוד שָנים חי בָּאָרץ הודוּ, בַּחצר המֶלך קולה, בּממלֶכת קאנצ'י, בּרהמין ושמו וישנו דאסה. המֶלך קולה הָיה איש עשיר וּמסור מאוד לָאֵלים. בּכל יום הגיש ּכמנחה (מַתָנה) לאלים שפע פּרחים יפים וּטריים וּפנינים יקרות. יום אֶחד נִפגשוּ המֶלך ווישנו דאסה בּהֵיכל התפילה. כּמו בּכל יום הגיש המֶלך לָאֵלים מנחה מפוֹאֶרת, ססגונית וִיקָרה, ואילוּ וישנו דאסה הֵביא רק כּמה צִמְחֵי מרפֵּא וּמֵי אגם רעננים וזכּים.

הִבּיט המֶלך על מנחתו של הבּרהמין ונָזף בו: "זה כּל מה שֶהֵבֵאתָ? זה ממש עלוּב, נִראה לי שבדֶרך זו אתה עלוּל לִמצוא את עצמךָ מחוּץ לגן העֵדן".

"נחיה ונִראה מי יגיעַ רִאשון לגן עֵדן" ענה לו הבּרהמין.



בַּצהרַיים חזר המֶלך לָארמון והָיה מאוד נִסער מִדברָיו של הבּרהמין. אני חַייב לעשׂות משהוּ גָדול ויקר כדי להגיעַ לִפנֵי הבּרהמין הַזֶה לגן עֵדן. הוא קרא לַיועֵץ הראשי שלו, שיתֵף אותו בּמה שֶקרה ואמר: "מה עליי לעשׂות כְּדֵי לִמצוא חן בּעֵיני האלים?"

 "יש לרעיון" אמר היועץ, "נִבנה בֵּית מחסֶה לכל העניים וחסְרֵי הבַּית".

 "רעיון מצוּין" ענה המֶלך, "בּוא נַתחיל מיד בַּעבודת הקודש".

וישנו דאסה הִמשיך בּחַיָיו הפּשוּטים. בּכל בּוקר הִתפּלֵל ואכל ארוּחה אחת – מנת אורז וחמאה. בּוקר אֶחד בּישֵל כהרגלו את מְנת האורז הצנוּעה והֵניחַ אותהּ על אֶדן החלון שֶתִתקרֵר, ויָצא לטיוּל בּוקר קָצר. בּשובו מצא כּי הקעָרה רֵיקה. כּך הָיה גם בַּבּוקר שֶלמחרת וּבזה שֶאחרָיו... "האלים רוצים כּנִראֶה שֶאצוּם, ולכֵן הם לוקחים ממני את מנת האורז היומית שלי", חשב לעצמו וישנו דאסה.

וכך עברוּ לָהם כּמה ימים. בּוקר אֶחד הִקדים לחזור מִטיוּל הבּוקר שלו ורָאה קבּצן לבוּש סְחבות וּמרוּפּט מִתגנֵב אל עבר הָ¯ַחלון, ממלֵא בִּמהירוּת את פּיו אוכל וּמִסתלֵק. וישנוּ דאסה ריחֵם על האיש הֶעלוּב, ורץ אחרָיו כדי להציע לו את הַחמאה ששכח לֶאכול. אך הקבּצן חשב שווישנו דאסה רוצֶה להכּות אותו, וברח ממנוּ בִּמהירוּת. בּסופו של דָבר וישנו השׂיג אותו. "הִנֵה, קח לךָ גם את החמאה" אמר לַקבּצן.



הקבּצן עצר והִבּיט בּהִשתאוּת גדולה על האיש הרָזֶה והשברירי שֶמַגיש לו בשִׂמחה את מנת האוכל הצנוּעה שלו. הִתרגשוּת ושׂמחה מילאוּ את לבּו, וּלפתע הֵחֵל מְשנה את צוּרָתו עד שֶהָפַך לאל וישנוּ, ואמר לַבּרהמין: "יקירי, חוסר האנוכיוּת שלך הוּא דָבר נדיר על פְּנֵי האדָמה". אחר כך עטף האל את הבּרהמין ויַחד עלוּ אל השמים.



מי שֶשׂמח בּחֶלקו וגם נֶהנה לחלוק את מה שֶיֵש לו עם אחֵרים יכול לִחיות חַיים שׂמחים וּמאוּשרים על פְּנֵי האדָמה, ממש כּמו בּגן עֵדן.



הסיפּוּר הַזֶה נִלקח מן המיתולוגיה ההודית, שֶהיא בּת כ- 2,500 שנה. ההודים מַאמינים בּהרבּה מאוד אלים. כּל אל אחרָאי על תחוּם אחֵר בַּחַיים. לְמשל, האל אגני הוּא אֶל האֵש, האל ורונה הוּא אֶל המַים ואינדרה הוּא מלך האלים.

האל וישנוּ הוּא אל חשוּב מאוד עבוּר ההודים. בּת זוּגו היא האלה לקשמי. לקשמי אחראית על המזל הטוב וּמביאה עושר רב. בּעל החַיים של וישנו הוּא גרוּדה. גרוּדה הוּא יצוּר שחציו אדם וחציו נשר. בּכל פַּעם שווישנו יורֵד לכדוּר האָרץ הוּא לובֵש צוּרה אחֶרת, כמו למשל דג או צב בּעלֵי כּוחות מיוּחדים.