המִשׂחק האהוּב עליי הוּא מחבואים. אני יכולה לְבַלות שָעות בחיפּוּשׂים אחר מְקומות להִסתתֵר בָּהם, או בניסיון לגלות הֵיכן מִסתתרים אחֵרים. אני אלוּפה בּמחבּואים. תמיד אני מנצַחת. לִפעמים, כּשהחבֵרוֹת שלי ואני לא יכולות להיפּגֵש וְאחי הגדול, שֶהוּא עוד מְעַט בֵּן 13, לא רוצֶה לשׂחֵק מחבּואים, אני אפילוּ מנַסה לשדֵל את דנה, הכּלבּה שלי, לשׂחֵק אִתי. אֲבָל היא אף פַּעם לא רוצָה להִתחבֵּא...

לִפנֵי כּמָה ימים, כּשֶחזרְתי מִבֵּית הסֵפֶר אימא אָמרה: "הֵבֵאתי לך מַתָנה שֶתעניֵין אותךָ, וּכמו שאת אוהֶבת – הֶחבֵּאתי אותהּ. את מוּזמֶנת להתחיל לחפֵּשׂ". רצתי לַחֶדֶר, ומיד ראיתי חבילה מציצָה מִבֵּין הבּגדים המקוּפּלים בָּארון. אימא לא הֶחבּיאה אותהּ יותֵר מדיי טוֹב (כּנִראֶה שֶהיא לא שׂיחקה מחבואים כּשהייתה ילדָה). פָּתחתי את הַחבילה, וראיתי סֵפֶר שֶשמו "הֵיכן מִסתתֶרת החשופית". חשופית? חשבתי לעצמי, מה זה בִּכלל? לָמה היא צריכה להִסתתֵר?

בּאותו יום לא הלכתי לשׂחֵק עם החֲבֵרוֹת, הָייתי מרוּתֶקת לספר. גיליתי שֶחשׂוּפית

היא חילזון ללא בַּיִת. יש חשופיות שחיות בַּיבשה, ויֵש כּאלה שחיות בַּים. הסֵפֶר הַזֶה מספֵּר על בּעלֵי החַיים שֶחַיים בּשוּנית האלמוּגים. החשופית מִסתתֶרת בּצוּרה מיוּחֶדת מאוד. היא מסווה אֶת עצמה, וְכך קָשֶה מאוד לִראות אותהּ על האלמוּגים, דָבר המאפשֵר להּ להגֵן על עצמה מִפּנֵי טורפים.

גיליתי שֶשוּנית האלמוּגים מלֵאָה דגים, אלמוּגים, סרטנים, חלזונות ועוד כּל מינֵי בּעלֵי חַיים, והמשוּתף לכוּלם הוא העוּבדה שֶהֵם נוקטים בִּדרכים יצירתיוֹת כדי לִשׂרוד. חלקם מִתחבּאים וַאחרים מסְווים את עצמָם. לְמשל דְגֵי הפרפרון, שבִּזנב הסנפּיר שלהם יש נקוּדה שחורה הנִראֵית כּמו עַיִן, וְכל הַטורפים מניחים שֶראשם של הפרפרונים הוּא בּעֶצם הזנב וּבִמְקום לתקוף את הראש הפּגיעַ תוקפים את הזנב, וכך יש סיכּוּי גָדול יותֵר שהדגיגים יַספּיקוּ לִברוחַ וּלהינצֵל. יש אפילוּ חשופיות ארסיות, שֶמִשתמשות בּצִבְעֵי אזהָרה בּולטים כדי לשדֵר לטורפים: "זהירוּת, אני מסוּכֶּנת, אַל תִתקרבוּ אליי".

גיליתי שֶמִשׂחק המחבואים שֶאני כּל כּך אוהֶבת הוּא בְּעֶצם דרכּם של בּעלֵי חַיים – שֶאֵינם יכולים להגֵן על עצמם בדֶרך אחֶרת – לִשׂרוד וּלהִתקַיֵים.

עוד בַּסִדרה – לאן נֶעֱלמים העגוּרים – סיפּוּרים על נדידת בּעלֵי חַיים