אייר: רוֹעי שנער       

מדגימה: מאיה

מה לעשׂוֹת

שבוּ על המִזרן, ישרוּ את הרגליים, הצמידוּ את הירכיים, העקבים והבּהוֹנוֹת. הניחוּ את כּפּוֹת הידיים לצד הירכיים. הרחיבוּ את בּית החזֶה וּמשכוּ את הכּתפיים לאחוֹר. שמרוּ על גב ישר וְרגליים ישרוֹת כּמוֹ מקל.

מי שקשֶׁה לוֹ לשבת בּרגליים ישרוֹת יכוֹל לכוֹפף מעט בּרכּיים וּלהמשיך לתרגל יוֹגה, עד ששרירי הרגליים יִתרכּכוּ וגם מִפרקֵי הירך. מוּמלץ לתרגל את התנוּחה כּלב עִם רֹאש למטה.

לֹא לעשׂוֹת

לֹא להרים כּתפיים לעבר האוזניים, לֹא להפסיק לִנשוֹם.

תרוּמת התנוּחה

מלמדת אוֹתנוּ לשבת נכוֹן, כּלוֹמר בּגב זקוּף.

דאנדה- מקל

מנוּ-דנִדה הוּא בּסנסקריט עמוּד השדרה, הציר של הגוּף. מנוּ הוּא שמו של הר קסוּם שֶׁהיה הציר של העוֹלם. כּתבים הודיים עתיקים מספּרים שעל ההר הזֶה היה מִכּל טוּב: שפע של בּעלֵי חיים וציפורים צִבעוֹניוֹת, צִמחֵי תבלין שמחוללים נסים ונִפלאוֹת, ואבנֵי חן נוֹצצוֹת. ההר הוּא בּיתם של אלים וּשאר יצוּרים שמימיים.

נצ'יקטה הילד ויאמא אל המוות

כּל מי שמִתרגל יוֹגה הוּא תלמיד, ולֹא רק מִפּנֵי שיש לוֹ מוֹרה אלא גם מִפּנֵי שדרך תִרגוּל היוֹגה אנחנוּ לוֹמדים להכּיר את עצמנוּ, את גוּפנוּ ואת טבענוּ המיוּחד.

סיפּוּר הודי עתיק מספּר על ילד ששמו נצ'יקטה, ילד נבוֹן ואמיץ בּמיוּחד, שֶׁהיה דוּגמה טוֹבה לרצוֹן עז ואמיתי להבין את העוֹלם ולִלמוֹד עליו וּבעיקר על עצמו.

ואג'אשראווסה, אבּא של נצ'יקטה, היה איש דת וקדוֹש, שתפקידוֹ היה לנצח על טקסים וחגיגוֹת. מִכּיוון שֶׁהוּא האמין שכּך יגיע לגן עדן, הוּא נהג גם לתת פּרוֹת (הפרה היא חיה קדוֹשה להינדים) כּצדקה, אבל הפּרוֹת שֶׁהוּא נתן היוּ תמיד זקנוֹת ורזוֹת. נצ'יקטה היה עצוּב על כּך, כּי הבין שאביו אֵינוֹ נוֹהג בּנדיבוּת וברוֹחב לב.

ניגש נצ'יקטה אל אביו וּשאל אוֹתוֹ: "ואוֹתי, אבּא, למי תיתן?" אבל האב לֹא ענה. נצ'יקטה, שֶׁהיה ילד נבוֹן ואמיץ, לֹא ויתר, וחזר שוּב ושוּב על השאלה הקשָׁה, עד שאביו הִתרגז מאוֹד וסינן מבּין שיניו: "לְאל הַמוות אתן אוֹתךָ".

נצ'יקטה נִבהל, אבל מִשוּם שֶׁהוּא היה ילד ממוּשמע ואמיץ הוּא מילא מיד אחר דִברֵי אביו, הלך והִתיישב על מדרגוֹת בּיתוֹ של יאמא, אל המוות. הוא לֹא אכל ולֹא שתה, ורק הִתפּלל וחיכּה בּסבלנוּת.

אחרֵי שלוֹשה ימים הִגיע יאמא אל המוות. יאמא הִתרגש מאוֹד לִפגוֹש את הילד הצעיר והאמיץ ששלוֹשה ימים ישב וּבנחישוּת ובסבלנוּת רבּה חיכּה לוֹ, ואמר: "כּל הכּבוֹד ילד. אני מאוֹד מעריך את ההִתנהגוּת שלך, וְלכן החְלטתי לְהעניק לך שלוֹש מִשאלוֹת".

חיֵיך נצ'יקטה ואמר: "בּבקשה עשה שאבּא שלי יִהיֶה תמיד שָׂמח".

"קיבּלת", ענה ניאמא

"אֵיך מגיעים לגן עדן?" שאל נצ'יקטה, ואל המוות סיפּר לו על עוֹלם שבו אֵין צער וּכאב, הנִקרא גן עדן.

"בּקשתי השלישית היא לדעת מה קוֹרֶה לאדם אחרֵי מוֹתו", אמר נצ'יקטה .

"אוֹ הוֹ", ענה האל יאמא, "זוֹ בּאמת בקשה קשה מאוֹד..."

הוא זז כּמה צעדים מנצ'יקטה ואמר: "יקירי, בּקש כּל דבר אחר, עדרֵי צֹאן, פּילים, זהב, ארמוֹנוֹת מפוֹארים, חיים ארוּכּים, הִצטיינוּת בּלימוּדים, מה שתִרצֶה... רק לֹא זֶה".

"לֹא ולֹא!" ענה הילד "אני לֹא רוֹצֶה שוּם דבר אחר. ספר לי בּבקשה האִם אדם מִתקיֵים אחרֵי המוות?"

יאמא אל המוות ראה שֶׁהילד נחוּש בּדעתוֹ להבין את הַחיים והַמוות וּלבסוף הִתרצה וענה:

"אנחנוּ, ההינדים, מאמינים  שֶׁהנשמה ממשיכה להִתקיֵים, ואילוּ הגוּף הפיזי מת וּמִתכּלֶה. הנשמה שלנוּ היא כּמוֹ רוֹכב והגוּף הוּא המרכּבה. השכל שלנוּ הוּא הַנהג, והַמחשבוֹת והרגשוֹת הן המוֹשכוֹת שרתוּמות לחמישה סוּסים. חמשת הסוּסים של המרכּבה הם החוּשים: הראייה, השמיעה, הריח, הטעם והמישוש, והעוֹלם שסביבנו הוּא השדוֹת והשבילים שבּהם הסוּסים רוֹעים ודוֹהרים".

ואז הוֹסיף ואמר יאמא את הדָבר החשוּב הבּא: "תִרגוּל היוֹגה עוֹזר לנוּ לִשלוֹט בּחוּשים, בּרגשוֹת וּבמחשבוֹת. כּכל שֶׁהרוֹכב לוֹמד על סוּסיו וּמכּיר אוֹתם טוֹב יותר הוּא שוֹלט בּמרכּבה ויכוֹל לִנהוֹג בּצוּרה נבוֹנה וּבטוּחה, וכך גם האדם. כּכל שיכּיר ויבין טוֹב יוֹתר את מחשבוֹתיו, את רגשותיו ואת חוּשיו,  יִהיֶה לוֹ קל יוֹתר לִשלוֹט בּהם ולִנהוֹג בּחייו בּצוּרה שקוּלה וחכמה. ולא, יִהיוּ חייו פּרוּעים וּמבולבּלים ממש כּמוֹ רוֹכב שאֵינוֹ שוֹלט בּסוּסיו.

"הרוֹכב", אמר יאמא לסיוּם, "הוּא הנשמה והַנפש של האדם, שמחוּברת לגוּף, לחוּשים, לרגשוֹת ולמחשבוֹת. כּדאי שגם הסוּסים יִהיוּ ממושמעים וּמרוסנים, ושיִישמעוּ לרצוֹן הרוֹכב".

נצ'יקטה שינן הֵיטב את דִברֵי יאמא, ועשה מאמץ גדוֹל לִלמוֹד על עצמו ואת טבעו, וכך גדל והפך לאיש חכם וּמוּשלם.

האִם גם אתם שוֹאלים את עצמכם לִפעמים שאלוֹת על החיים כּמוֹ ששאל נצ'יקטה? האִם גם אתם סקרנים לִלמוֹד על הטבע שלכם, כּשם שאתם סקרנים בנוגע לעוֹלם הסוֹבב אתכם?