תמר ויעל הִגיעוּ שוּב לסיוּר בּספארי, עִם בּנֵי כיתתן. "תִראי את הלמוּר הזֶה, כּזֶה מתוקי שממש בּא לי לחבּק אוֹתוֹ" אמרה תמר, "אבל האמת היא שעדיף להיזהר מֵהלמוּר, כי יש לוֹ הרבּה מאוֹד קוֹצים על הגב. הקוצים נועדו להגן עליו מפני נקישות של נחשים, שבדרך כלל נמצאים על העצים שם ישנים הלמורים. הלמורים גם חסינים מפני הארס של הנחשים, וכן גם אם הנחש מקיש אותם, הם לא מתים.

"בּאמת?" שאלה יעל את תמר, "מאֵיפֹה את יוֹדעת את כּל זֶה?"

תמר הִסתכּלה בּעֵיניה של יעל וענתה: "זֶה כּתוּב בּ'ילדי טבע הדברים' - בכּתבה על השיטפוֹנוֹת בּכינרת. בּכינרת יש הרבּה מאוֹד למורים קוֹצניים, כּי הם אוֹהבים מיִם. ואת יוֹדעת מה עוֹד כּתוּב בּכּתבה הזֹאת?" המשיכה תמר לפטפּט "שהשנה ירדוּ המוֹן גשמים באזור הכינרת , והיא הוּצפה בּכמוּיוֹת עצוּמוֹת של מיִם. כּל המיִם החלוּ לִזרוֹם בּמוֹרד הירדן שזורם לים המלח, וגם ים המלח הוצף.

דני עמד מאחוֹר וצחקק. "תמר טעית ובגדול" הוא אמר, "השיטפונות בּכלל קשוּרים לאוֹסטרליה". כך סיפרו הילה ואריאל טסטסה, שמטיילות עם הוריהן שם. הן גם סיפרו כל אוסטרליה מוצפת, בגלל הגשמים שירדו אצלנו בנגב...

שי, שעמד מהצד כדי לוודא שתמר לא מסתבכת שוב, אמר בשקט: הפעם עשית מעט טעויות,  כי לא הספקת לדבר הרבה... בואי נסתכל על הקופים...

האם באמת תמר טעתה גם הפעם?

 וּמה אתם אוֹמרים?

 

שמוֹת הזוֹכים: סיגל בּן-שבּת, רותם קנטור