ד"ר אפי וגשל שלוֹם,

שמי בּר ואני בּן 11. אני אוֹהב מאוֹד בעלי חיים וּמִתעניֵין בהם. יש לי כּמה שאלוֹת: מתי החלטת לִהיוֹת וטרינר? זֶה לֹא קשֶׁה לך לטפּל בּבעלי חיים פּצוּעים? האִם תוּכל לספר סיפּוּר מעִניין על חיה שֶׁהִצלת?

היי בּר,

האמת שלֹא שאלוּ אוֹתי עדיין שאלה כּזאת. ההחלטה לִהיוֹת וטרינר בּאה והלכה בּמשך השנים כּשֶׁהִתבגרתי. בעצם מילדוּתי הִתעסקתי הרבּה עִם בּעלֵי חיים ונהגתי להביא הבּיתה כּל מינֵי חיוֹת עזוּבוֹת ונטושות - גוֹזלים שנפלוּ מֵהקן, נמלים, צבּים וקיפּוֹדים שנִפצעוּ... אמנם גרנוּ בּעיר (חוֹלוֹן), אך בּקצֶה העיר המִתפּתחת, וילדוּתי עברה עליי בּאזוֹרֵי הדיונות (שכּיום יש בהם שכוּנוֹת מגורים רבּוֹת). אז, היוּ שם המוֹן בּעלֵי חיים. הייתי עוֹקב אחרֵי עקבוֹת של חיפּוּשיוֹת, נמלים, נחשים ואפילוּ צבאים. כּוּלם אמרוּ שכּנִראֶה אֶהיֶה וטרינר, ואני בּכלל לֹא כּל כּך ידעתי מה זֶה...

בּמשך השנים, בּגיל העשרה, עדיין אהבתי מאוֹד את ההִתעסקוּת עִם בּעלֵי חיים, אבל דווקא אז לֹא חשבתי על זֶה... בּעצם נִרשמתי ללימוּדי כּלכּלה בּאוּניברסיטה, אבל היה לי נוֹרא משעמם ועזבתי אחרֵי השנה הרִאשוֹנה. ואז החלטתי שאִם כּבר לִלמוֹד בּאוּניברסיטה, אז עדיף מה שאני אוֹהב – עיסוּק עִם בּעלֵי חיים, וּפניתי ללימוּדי וטרינריה. ּבאוּניברסיטה, בּניתוּח הרִאשוֹן שראיתי - כּמעט הִתעלפתי, לֹא האמנתי שכּמה שנים אחר כּך גם אני אעסוֹק בּזֶה.

לֹא, לֹא קשֶׁה לי לטפּל בּבעלי חיים פּצוּעים. אני תמיד מִסתכּל מעבר לַמחלה, לַשלב שבּוֹ אני מקווה שֶׁהחיה תרגיש טוֹב יוֹתר, תתחיל ללכת ולאכול. זוֹ הרגשת סיפּוּק עצוּמה. אני עוֹבד שעוֹת רבוֹת בכל יוֹם, ולעתים העבוֹדה מאוּמצת וקשה, בּמיוּחד עִם חיוֹת גדוֹלוֹת וגם קטנוֹת מאוֹד. לפעמים אני מטפּל בּבוֹקר בּזבּרה שמשקלה 350 קילוֹגרם, והחוֹלֶה הבּא הוּא תוּכּי שמשקלו 40 גרם; אבל מה שמחזיק אוֹתי הוּא סיפּוּרֵי ההצלחה, העזרה והסיוּע לבעלי חיים בּמצוּקה.

בּשבוּע שעבר טיפּלתי בּנלי, עז מִפּינת החי אשר חיידק אלים תקף את העטין שלה וּממש הרס אוֹתוֹ לגמרֵי. העטין מת והִשחיר ונוֹצר נמק, ולֹא נוֹתרה בּרֵירה אלא לבצע כּריתת עטין כּדֵי להציל את חייה, בּניתוּח שארך מעל לשלוֹש שעוֹת, כּאשר שלוֹשה אנשים סייעוּ לי בּהרדמה. בּמהלך הניתוּח הִצלחתי להסיר את העטין, לבצע השתלת עוֹר בּמקוֹם הפּצע הגדוֹל, וכשנלי קמה ונעמדה על הרגליים, וכעבוֹר יוֹם החלה לאכול, שטף אוֹתי גל של הִתרגשוּת גדוֹל שזֶה הִצליח, שֶׁהיא חיה, שֶׁהיא תוּכל להמשיך לחיוֹת בּאֵיכוּת חיים טוֹבה עוֹד שנים רבוֹת... זֶה מה שממריץ אוֹתי לקוּם בכל בּוֹקר ליוֹם חדש של הפתעוֹת.

 

ד"ר וגשל שלוֹם,

אח שלי ואני גרים בּשדה ניצן, מוֹשב בּדרוֹם הארץ. בּשבּת בּבוֹקר מצאנוּ עקרב צהוֹב מאחוֹרי המקרר. אבּא שלנוּ לכד את העקרב והִכניס אותו בּזהירוּת לתוֹך צִנצנת, ואחר כּך שחרר אוֹתוֹ. אולי תוּכל לספר לנוּ על העקרב הצהוֹב. אנחנוּ יוֹדעים שֶׁהעקרב הצהוֹב מאוֹד מסוּכּן, אבל עד כּמה? וּמה הוּא חיפּשׂ בּבּיִת שלנוּ?  

מחכּים לִתשוּבה

רוֹן ושירה

היי רון ושירה,

העקרב הצהוֹב אכן נפוֹץ בּאזוֹרֵי מִדבּר וצִמחייה נמוּכה, ועקיצה שלו מסוּכּנת לאדם ועלוּלה לִגרוֹם למוות. בּמשך היוֹם העקרב נם וּמִסתתר מִפּנֵי החום, וּבלילה הוּא משוֹטט בחיפוש אחר טרף, בּדרך כּלל חרקים קְטנים. לִקראת הבּוֹקר הוּא שב למקוֹם מסתורו. העקרב הצהוֹב אכן מֵיטיב לטפּס על גדרוֹת אבן וקירוֹת, והוא מסוּגל לחדור לבתים, בּעיקר לקוֹמוֹת קרקע. העקרב נע בּמהירוֹת וגם עוֹקץ בּמהירוּת. בּמִקרֶה של עקיצה יש למהר לבֵית החוֹלים וּלהקפיד שלא לְטלטל את הַנעקץ. בּבֵית החוֹלים יחליטוּ לעתים הרוֹפאים לטפּל בּנסיוּב נגד הארס. בּיִשְׂראל מִקרֵי המוות מעקיצת עקרב צהוֹב  הם מעטים מאוֹד הוֹדוֹת לטיפּוּל בּנסיוּב. בנוגע לשאלה מה הוּא חיפּשׂ בּביִת – בּעצם הוּא לֹא חיפּשׂ שם כּלוּם, הוּא חיפּשׂ מקוֹם קריר להעביר בּוֹ את היוֹם, וּבטעוּת הִגיע לשם. למזלוֹ הוּא הִגיע לבּיִת של אוֹהבֵי חיוֹת, ולא - הוּא עלוּל היה לסיֵים את חייו (אף על פי שֶׁהוּא בּעל חיים מוּגן) במכּת נעל של מי שחוֹשב שעקרב אוֹ נחש טוֹבים יותר כּשֶׁהם מתים – שזוֹהי כּמוּבן שטוּת גדוֹלה, כּי הם בּעלֵי חיים שיש להם משמעוּת רבה בּטבע, ואנחנוּ, כּבנֵי אדם, חייבים להגן עלֵיהם.