תמצאו אותנו ב-FaceBook
טבע הדברים

טבע הדברים

ילדי טבע הדברים


סיפורים וטרינריים

מאת: ד"ר אפי וגשל


צילום: מירב שדה לביא, ישראל וולף


גרסת pdf של הכתבה (קבצים אלה הם גדולים ולוקח להם זמן להטען)



 




שלוֹם,

שמי אבשלוֹם פּוֹלק, אני בּן שש וחצי ואני גר בּמוֹשב סתריה.

אני רוֹצֶה לספר על מקוֹם מיוּחד שהדוֹד שלי שרול לקח אוֹתנוּ אליו.

בּבקשה, אִם אתם הוֹלכים לשם, אל תזיקוּ לחיוֹת שמִתגוֹררוֹת שם.

מדוּבּר בּמִבנֶה ישן שֶׁהוּא כּנִראֶה קבר שיח' ערבי. אנחנוּ חוֹשבים כּך מפני שיש לוֹ שלוֹש כּיפוֹת בּמקוֹם גג.

המִבנֶה נִמצא בּתוֹך מוֹשב עשֶׂרת, ויש בּוֹ מאוֹת עטלפים (מִסוּג עטלף פּירוֹת).

העטלפים תלוּיים בּרגליים מֵהתִקרה והקירוֹת, צוֹוחים וצוֹעקים, וּמִתחת, על הרצפּה, יש ערֵמוֹת של צוֹאה שאפשר להריח למרחקים.

למרוֹת הרֵיח, היה יפֶה וּמעניֵין לִראוֹת בּעל חיים זֶה, שלֹא מִזדמן לִפגוֹש מִקרוֹב בכל יוֹם.

שרול, הדוד שלי, צילם כּמה תמוּנוֹת, ואנחנוּ מצרפים אוֹתן.

רק אחר כּך מישֶׁהוּ אמר לוֹ שֶׁהשימוּש בּפלאש עלוּל להזיק לעטלפים.

האִם זֶה נכוֹן? ואִם כּן, מדוּע?

מחכּה לִתשוּבה



היי אבשלוֹם,

השימוּש בּפלאש עשׂוּי להטריד קצת את עטלפי הפירות אוֹ להפחידם אך הוא אֵינוֹ מזיק להם. כּמוּבן שכּשחיים בּחשֵׁכה בּמערה ויוֹצאים החוצה לאכול רק עִם שקיעת השמש, אוֹר חזק וּבהיר של פלאש עלול להבהיל. עם זאת, אין סכּנה לִפגיעה בִּבריאותם אוֹ לִגרימת נזק כּתוֹצאה מִכּך.

עטלפי הפּירוֹת אמנם רוֹאים, אך הם אֵינם מבחינים בּצבעים. יש להם יכולת לחיוֹת בּחשֵׁכה מוּחלטת ולדעת הֵיכן הם נמצאים בּמרחב. בּנוֹסף, הם מסוּגלים להבחין גם בחשכת הליל בּין פּרי בּשל מאוֹד (מזונם) לִפרי בּוֹסר, וזֹאת על ידֵי חוּש הרֵיח המפוּתח שלהם. תכונות אלה אינן נִפגעות מאוֹר הפלאש, כּך שניתן לצלם אוֹתם ללֹא חשש – בּתנאי כּמוּבן שאתם יוֹדעים שבּמקוֹם יש רק עטלפי פּירוֹת ולֹא שוּם בּעל חיים אחר שֶׁהפלאש עלוּל להבהיל אוֹתוֹ. כּאשר אמר מי שאמר שֶׁהפלאש פּוֹגע בּעטלפים, הוּא הִתכּוון לעטלפי חרקים שנמצאים בּחוֹרף בּתרדמה, מִכּיוון שבּחוֹרף, בּעיקר בּמקוֹמוֹת קרים, אֵין הרבּה חרקים, וּכדֵי להִתקיֵים הם נִכנסים לתרדמה. כּשבּעלי חיים נִמצאים בּתרדמת חוֹרף, הלב וכל מערכוֹת הגוּף שלהם עוֹבדים בּצוּרה אִטית מאוֹד, ואור פּתאוֹמי עלוּל להעיר אוֹתם ולִגרוֹם להם להלם, שכן הם מִתעוֹררים בּבת אחת וּבִזמן לֹא טוֹב עבוּרם, לפני מוֹעד היקיצה הטִבעי שלהם. עטלפי חרקים נמצאים בּדרך כּלל בּמערוֹת וּבִמקוֹמוֹת סגוּרים – כּמוֹ זֶה שתיארת, כּך שיִיתכן שבּמקוֹם חיים גם עטלפי חרקים.

 

ד"ר אפי וגשל שלוֹם,

שמי יובל רזניק כּוֹהן, אני בּת תשע וחוֹדש, ואני גרה באזור מישוֹר החוֹף. לֹא מִזמן הִגיע אליי הבּיתה תרנגוֹל. הייתי רוֹצה לדעת מה אפשר לעשׂוֹת אתוֹ בּזמן שֶׁהוּא בּבּיִת שלי ואֵיזֶה אוֹכל לתת לוֹ.

תוֹדה                                                           



היי יובל,

די מוּזר שֶׁהִגיע אלייך תרנגוֹל הבּיתה, היוֹת שתרנגוֹל הוּא לֹא בּעל חיים שמִסתוֹבב כּך סתם בּרחוֹב.

בּכל אוֹפן – בּדקי אִם הוּא תרנגוֹל אוֹ תרנגוֹלת. לתרנגוֹל הזכר כּרבּוֹלת אדוּמה גדוֹלה, בּוֹהקת וּזקוּפה, ואילוּ לתרנגוֹלת יש כּרבּוֹלת קטנה יוֹתר, שמוּטה על צִדה, ולרוֹב גם צבעה ורוֹד דהוּי. התרנגוֹל בּדרך כּלל קוֹרא בּקוֹל לִפנוֹת בּוקר (והבּוֹקר שלוֹ עלוּל להתחיל בּשלוֹש לִפנוֹת בּוקר...), והתרנגוֹלת, כשהיא מגיעה לבגרוּת, בּגיל חצי שנה לערך, תלוּי בּעוֹנת השנה - מטילה בּיצים.

התרנגוֹלוֹת אוֹכלוֹת תערוֹבת מסחרית שאוֹתה ניתן לִקנוֹת בּחנוּיוֹת של בּעלֵי חיים; כּמוֹ כן ניתן לתת להם מעט ירקוֹת, עשֶׂב קצוּץ וכדוֹמֶה. כּדאי לִבנוֹת להם כּלוּב היוֹת שאִם הם מִסתוֹבבים בּחוּץ הם צפוּיים לסכּנוֹת כּגוֹן טריפה על ידֵי שוּעל, תן אוֹ נמייה. גם חתוּלֵי חצר עשׂוּיים להפריע להם. נסי לברר אִם התרנגול/ת שאצלך הלך/ה לאיבּוּד לאחד השכנים, ואִם תִבחרוּ לגדלוֹ/ה נסוּ להביא בת/בן זוּג.

בּהצלחה!

 

ד"ר אפי שלוֹם,

שמי ליאוֹרה ויש לי כּלב וגם שנֵי חתוּלים בּחצר. האִם בּקיִץ גם לכלבים ולחתוּלים חם? אֵיך אפשר להקל עלֵיהם אִם בּאמת חם להם?

תוֹדה



היי ליאוֹרה,

אכן בּקיִץ החם והלח גם לידידֵינוּ ההוֹלכים על ארבּע חם.

חשוב לדעת כּי כּלבים וחתוּלים אֵינם מאבּדים חום כּמוֹנוּ בּזיעה. עוֹרם חסר בּלוּטוֹת זיעה, ולכן גם אֵינם צריכים להִתקלח יוֹם-יוֹם. בּלוּטוֹת זיעה יש להם רק בּכפּוֹת הרגליים ובאפרכסות האוזניים, ודרכּן הם מאבּדים חום. אז מה עוֹשִׂים כּשחם? יש להם מנגנוֹן הלחתה משוּכלל שבּעזרתוֹ הם יכוֹלים לאבּד חום. הפרשת רוֹק מרוּבה, שרבוּב הלשוֹן וּנשימוֹת נִמרצוֹת עוֹזרים לקרר את הגוּף וּלהוֹריד את הטמפּרטוּרה אל מִתחת לרמה מסוּכּנת. מנגנוֹן ההלחתה יעיל, אך לא כּמו המנגנוֹנים שיש לנוּ בּנֵי האדם להִיפּטר מחום עוֹדף, ולכן בּימוֹת הקיִץ החמים אֵין לטיֵיל עִם הכּלב בּשמש בּשעוֹת החום, אלא רק בּבוֹקר מוּקדם, אחר הצהריים וּבערב. בּשעוֹת החום הוּא עלול לקבּל כּוויות חום בּכריוֹת כּפּוֹת הרגליים ולִלקות בּמכּת חום ואף למות.

כּמוֹ כן, יש לשים לב וּלעוֹלם לֹא להשאיר בּעלי חיים בּרכב סגוּר! זוֹ עבֵרה על חוֹק צער בּעלֵי חיים. אם משאירים אותם יותר מִכּמה דקוֹת בּרכב בּשמש הם ייפגעו ממכּת חום והם עלולים למות.

בּימוֹת הקיִץ חייבים לִדאוֹג לבעלי החיים למקוֹם מוּצל וּמאוורר. כמו כן, ניתן להקפּיא להם "ארטיקים" טעימים: לוֹקחים נקניקייה, מכניסים לקוּפסת פּלסטיק וּמקפּיאים בּלילה עִם קצת מיִם, וּבבוֹקר נוֹתנים לכלב ללקק. כך הוּא גם נֶהנה, גם מצנן את עצמו וגם זוֹכֶה להפתעה.



אפי שלוֹם,

אני בּן 12 וּמאוֹד אוֹהב ציפּורים. אֵיך אפשר לִלמוֹד יוֹתר על הציפּורים? אֵילו ציפּורים מגיעוֹת בּקיִץ ליִשְׂראל? באֵיזֶה מקוֹם בּיִשְׂראל הכי טוֹב לצפוֹת בּציפּורים?

אוֹהד



היי אוֹהד,

בּחרת את הארץ הכי מתאימה להִתגוֹרר בּה כאוֹהב ציפּורים. מדֵי שנה, בּתקוּפת הסתיו והאביב, חוֹלפים בשמי ישראל יותר מ-500 מִיליוֹן עוֹפוֹת! חלקם שוֹכנים אצלנוּ לילה אוֹ יותר, חלקם חוֹלפים ללֹא שוּם עצירה. הנדידה קשה ויש בּה סיכּוּנים, אבל הפּרס הוּא קיִץ נצחי ושפע של מזוֹן. בקיִץ מבלים העופות האלה בּאֵירוֹפּה ובחוֹרף בּאפריקה. בּכל שנה מגיע אלֵינוּ, אל גן החיוֹת החי-כּיף שבּרִאשוֹן לציון, זכר אחד של חסידה. הוּא נִשאר כּמה שבוּעוֹת בּדרכּוֹ לאפריקה בּסתיו, וכמה שבוּעוֹת בּדרכּוֹ חזרה לאֵירוֹפּה בּאביב, והוא זוֹכֶה אצלנוּ בּגן לארוּחוֹת דשנות. לבסוֹף יצר הנדוּדים גוֹבר והוּא פּוֹרס כּנפיים ועף לוֹ. עוֹפוֹת קטנים נוֹדדים בּדרך כּלל בּלילה, כּי אז ציפּוֹרֵי טרף פּחוֹת פּעילות והעוֹפוֹת הגדוֹלים כּדוּגמת החסידוֹת מעדיפים לִנדוֹד בּיום, אז זִרמֵי האוִויר החמים עוֹזרים להם להִתרוֹמם לגוֹבה.

ניתן לצפוֹת בּעוֹפוֹת נוֹדדים בּתחנוֹת של רשוּת שמוּרוֹת הטבע והגנים, וגם להִתעדכּן בּאֵירוּעֵי צפּרוּת בּאתר האינטרנט של רשוּת שמוּרוֹת הטבע והגנים. יש אגוּדוֹת של צפּרים בּארץ ששמחוֹת לקבּל חברים חדשים, וּבעיקר צעירים. היכּנס לגוגל, כּתוב את המילה צפּרוּת, אוֹ ציפּורים, ותִראֶה אֵיזֶה עוֹלם גדוֹל של ציפּורים יש לנוּ בּיִשְׂראל, עוֹלם שמחכּה לך.



קרא עוד...


 

גיליונות קודמים


סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 171
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 172
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 173
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 174
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 175
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 176
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 177
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 178
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 179
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 180
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 181
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 182
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 183
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 184
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 185
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 186
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 187
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 189
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 190
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 191
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 192
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 193
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 194
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 195
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 196
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 197
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 198
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 199
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 200
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 201
סיפורים וטרינריים - - - גיליון - 202


סיפורים וטרינרייםסיפורים וטרינרייםסיפורים וטרינריים