גרסת pdf של הכתבה (קבצים אלה הם גדולים ולוקח להם זמן להטען)

"אני לֹא מבין מה ההיגיוֹן" אמר יוֹסף למשה אחיו, לאחר שבוּע של שתיקוֹת. משה שֶׁהיה משוּכנע שיוֹסף הוֹלך להמשיך את עִניֵין הגנטיקה קצת נִבהל. רק לִפנֵי שלוֹשה ימים הביאה שיר את אוֹרית, החברה שלה לחצר שלהם, וכששיר הִתחילה לדבּר אִתה על הַגנטיקה והגנים והדנ"א, עשְׂתה אוֹרית פּרצוּף מבוֹהל, והלכה בּמהירוּת לעבר החצר של הג'ירפות. יוֹסף הִסתכּל לכיוון שאליו היא הָלכה, וּמרחוק ראה את הראשים של הג'ירפות בּוֹלטים מעבר לגִבעה.

"על אֵיזֶה היגיוֹן אתה מדבּר?" שאל משה את אחיו "אתה מִתכּוון לסיבּה שבגללה אוֹרית בּרחה מִכּאן אל החצר של הג'ירפות?"


"וואוֹ" אמר משה, והוא הִתכּוון לניתוּח המבריק של יוֹסף על עִניין הצוואר. הוּא לֹא ממש ידע מאֵיפֹה לקח יוסף את הסיפּוּר הזֶה עִם עצֵי השיטה הגבוֹהים בּאפריקה, הרֵי הוּא אף פּעם לֹא הוֹציא את האף מֵהחצר שלהם בּספארי...  אבל אז הוּא ראה את החיוּכים שיוסף אחיו מחליף עִם שיר, שעמדה כּל הזמן בּצד, והבין שלמעשֶׂה יוסף משך אוֹתוֹ לשיחה הזֹאת כּדֵי להראוֹת לוֹ שוּב כּמה הוּא חכם, אחרֵי ששיר לימדה אוֹתוֹ את כּל הדברים האלֶה...
"אני מוּכרח להראוֹת לוֹ פּעם שגם אני יוֹדע דברים שֶׁהוּא לֹא יוֹדע" חשב משה לעצמוֹ. למחרת בּבּוֹקר, כּששיר הִגיעה לחצר של הסוריקטות חיכּה משה שיוֹסף יִתרחק מעט, ואז הוּא הִתקרב לשיר כדי לִשאוֹל אוֹתה עוֹד כּמה דברים על הג'ירפות, אבל אז הוּא נִזכּר ששיר בּעצם לֹא מבינה את שפּת הסוריקטות... "אז אֵיך בּעצם יוֹסף מִתקשר איתה, ושוֹאל אוֹתה את כּל השאלוֹת?...?" הוּא נעמד מוּל שיר, וּמתח את הצוואר כּכל שיכל כּלפּי מעלֵה, וּבכול כּמה שניוֹת קפץ כּדֵי להראוֹת לה שֶׁהוּא מִתעניֵין בג'ירפות...


שיר הרֵי כּבר מכּירה את התחרוּת בּין שנֵי האחים הסוריקטות, וּכדֵי לִהיוֹת הוֹגנת, לְאחר שבּיום הקוֹדם היא עזרה ליוֹסף "לעבוֹד" על משה, החליטה הפּעם ללמד את משה כּמה דברים על הג'ירפות, שיוֹסף לבטח לֹא יוֹדע.
"אז למה לג'ירפות יש צוואר ארוֹך – יוֹסף הִסבּיר לך, עכשיו אתה תסבּיר לוֹ אֵילו בּעיוֹת יוצר הצוואר הארוֹך... לכל בּעל חיים יש לב. הלב הוּא המשאבה שמזרימה דם לכל חלקֵי הגוּף. המשאבה הזֹאת מותאמת לעבוֹדה שֶׁהיא צריכה לעשׂוֹת. אִם היו מאריכים את הצוואר של הג'ירפה בּבת אחת, כּמוּבן שֶׁהלב לֹא היה מסוּגל להעלוֹת את הַדם עד הרֹאש, והג'ירפה הייתה מתה מיד. אבל כיוון שֶׁהתהליך נעשֶׂה לאט-לאט, בּמשך אלפי שנים, ואוּלי אֲפילו מיליונֵי שנים, בּכל פּעם שֶׁהצוואר הִתארך מעט גדל גם הַלב בּמקבּיל. כּיוֹם יש לג'ירפה לב ענק, בּאוֹרך של 60 סנטימטרים, שזֶה אוֹרך כּל הגוּף שלך כּשאתה עוֹמד הכי זקוּף שאתה יכוֹל, ומשקלה כּמוֹ עשֶׂר סוריקטות. והעִניין לֹא מִסתיֵים בּזֶה. הרֵי הג'ירפה מוֹרידה את הרֹאש מדֵי פּעם כּדֵי לִשתוֹת, ואִם הלב הענק הזֶה ימשיך להזרים דם בּאוֹתה עצמה גם כּאשר הרֹאש של הג'ירפה נִמצא סמוּך לקרקע – המוֹח יוּצף בּדם, וגם מִזֶה הג'ירפה עלולה למוּת. לכן, בּתוֹך העוֹרקים, שֶׁהם הצינוֹרוֹת המוֹבילים דם מֵהלב לגוּף – בּשוֹנֶה מֵהוורידים – שֶׁהם הצינוֹרוֹת שמעבירים את הדם מֵהגוּף ללב, לאחר שֶׁהגוּף ספג מֵהדם את החמצן נוֹצרוּ שסתוֹמים שלֹא נוֹתנים ללחץ של הַדם לעלוֹת מעבר למוּתר. אתה הבנת את זֶה?"
משה עמד בּפֶה פּעוּר. נִדמֶה היה לוֹ שֶׁהוּא הבין, אבל לחזוֹר על כּל זֶה ועוֹד להסבּיר את זֶה ליוֹסף – זה היה יוֹתר מִדיי בּשבילוֹ, מה גם שבּינתיים יוֹסף כּבר הִתקרב ושמע חלק מֵההסבּר.
שתֵי הסוריקטות הניעוּ ראשֵׁיהן ימינה וּשְׂמֹאלה בּכל המהירוּת – ושיר חזרה על ההסבּר, והפּעם היא בּדקה אחרֵי כּל מִשפּט אם הם הבינוּ.
והם הבינוּ. "אז זֶה כּמוֹ שבּשביל להעלוֹת מיִם לאחד הבּתים הגבוֹהים האלֶה" אמר יוֹסף למשה והִצבּיע על הבּתים הגבוֹהים שֶׁהם רוֹאים מרחוק "צריכים משאבה חזקה בּהרבּה יותר מִמשאבה שצריכה להעלוֹת מיִם לביִת קטן..."
"נכוֹן", ענתה שיר, שֶׁהרֵי היא מבינה את מה שהסוריקטות אוֹמרוֹת. "ועכשיו אני אשאל אתכם שאלה. אִם הג'ירפות כּל כּך גבוֹהוֹת וחזקוֹת, אריוֹת יכוֹלים לִטרוֹף אוֹתן?"
משה ויוֹסף עמדוּ וחשבוּ, ואז יוֹסף נִזכּר שכּאשר הג'ירפה שוֹתה מיִם היא חייבת להוֹריד את הרֹאש קרוֹב לקרקע, ואז אריֵה יכוֹל להִתנפּל עליה... ותוֹך כּדֵי דיבּוּר הוּא הוֹריד את הרֹאש כּלפּי מטה... ואז היא שָׂמה לב שגם משה מבצע את אוֹתה התנוּעה... "בּדיוּק", אמרה שיר, שכאילו עקבה אחרֵי המחשבוֹת שלהם... "כּשֶׁהם שוֹתים... אוֹ  כּשֶׁהטורפים מצליחים להפריד עגל קטן מאִמוֹ... וּבעוֹד מִקרֶה אחד - בּתקוּפת ההִזדווגוּת כּאשר הזכרים נִלחמים בּינֵיהם מי חזק יוֹתר. הם מכּים אז זה את זה בּכוֹח רב בּאמצעוּת הצוואר, והמכּוֹת האלֶה כּל כּך חזקוֹת שלִפעמים אחד מֵהם נופל על הקרקע. וּכשֶׁהרֹאש, שנִמצא תמיד בּגוֹבה של שישה מטרים, פּוֹגע בּקרקע בּחבטה, הג'ירפה עלוּלה לאבּד את ההכּרה, ואז אם אריֵה, לביאוֹת אוֹ קבוּצה של צבועים נוֹכחים בּמקוֹם – הם יכוֹלים לנצל את ההִזדמנוּת ולטרוף את הג'ירפה".